אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל, תשעת המצבים הנפשיים שמזכיר משה לישראל בסכמו ארבעים שנות נדודים במדבר

אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל, תשעת המצבים הנפשיים שמזכיר משה לישראל

אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל, תשעת המצבים הנפשיים שמזכיר משה לישראל,  בְּעֵבֶר, הַיַּרְדֵּן: בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין-פָּארָן וּבֵין-תֹּפֶל, וְלָבָן וַחֲצֵרֹת--וְדִי זָהָב.

אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל, איזה דברים דיבר משה אל כל ישראל, דברים אלוקיים. או שדיבר מענין ההתקרבות לה', או מזה שדיבר צריך שלא להתרחק מה' ע"י העוונות הפשעים שלו וכו'. אלהנ הדברים אשר דיבר משה, למעשה כל ספר דברים אלו דברים שמשה רבינו דיבר, אלו דברים נפלאים, משה רבינו מסכם את כל מה שעברו עד כה, מדבר על המסקנות שצריכים להסיק, על התקוות שצריכים לקוות בהמשך, על מה שעומד מול עם ישראל בעתיד, דברים אלוקיים מדבר משה.

בְּעֵבֶר, הַיַּרְדֵּן:  בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין-פָּארָן וּבֵין-תֹּפֶל, וְלָבָן וַחֲצֵרֹת--וְדִי זָהָב. מצד הפשט כאילו משה רבינו ישב בכל המקומות האלו, כל כך הרבה מקומות ודיבר, אבל רש"י מקשה על זה, ואומר שלא ייתכן הדבר, אלא הכוונה שמשה רבינו דיבר אל כל ישראל בהקשר למצבים מסויימים, המצבים הללו מכונים, עבר הירדן, במדבר וכו'. בעצם משה רבינו מזכיר את המצבים של עם ישראל, את החטאים שלהם, את הפשעים שלהם, ואז כאשר האדם זוכר את זה שהוא לא בסדר, כאשר הוא חי את זה יכולים להתקבל על ליבו הדברים האלוקיים, והסיבה היא פשוטה, כי כל זמן שהאדם חושב שהוא בסדר, אז הוא לא מחפש שום דבר, הוא לא תר אחר כלום, בזמן שאדם מרגיש את עצמו, עד כמה שהוא לא בסדר, עד כמה שהוא מבוזה ושפל, ולא מתקדם, וצועד יום יום לשום-מקום, אז הוא נזקק לעזרת ה' והוא צמא מאוד לשמוע ולהאזין לדברים האלוקיים.

בעבר הירדן  - מצב נפשי ראשון 

ולכן כאן משה רבינו מזכיר את המצבים של האיש הישראלי, בעבר הירדן, מצב ראשון. ירדן מלשון ירידה, הירידות של האדם, יש לפעמים האדם בעל אנרגיה, בעל כוחות, בעל חדווה ושמחה, מוטיבציה ללכת, לעשות את דבר ה' ולפעול, ולהקריב ולתת, ולפעמים אדם נמצא במצב של ירידה, בדרך כלל הירידות שלנו נובעות מכך שהאמונה שלנו בה' היא מעורערת, היא לא תקינה, כשאמונה נופלת הכל נופל, המוטיבציה והאנרגיה נופלים, השמחה והחדווה של האדם. והאדם שהיה רגיל לחיות עם מוטיבציית חיים עם שמחה תוך קיום המצוות, תוך תקווה להדבק בה', אדם כזה שהיה רגיל לחיות ברמת חיים גבוהה, לא רמת חיים גשמית, רמת חיים רוחנית, שהוא מאבד את הכל והוא נופל אז הוא חווה את הגהנום במלוא התגלמותו.

במדבר - מצב נפשי שני

כי אדם שרגיל לחיות ברמת חיים רוחנית גבוהה ופתאום הוא נופל לחושך וצלמוות, אז ההפרש הוא כל כך גדול שהאדם מסוגל להכנס לדכאון ממש. גדול מאוד, וזהו שמשה מזכיר כאן לאיש הישראלי, בעבר הירדן היית, היית במצבים של ירידות, שהירידות האלו ממש העבירו אותך מדעתך השפויה, חשבת שאתה משתגע לגמרי מתוך ייסורים, ומתוך כאבים, במדבר, היית במדבר, היית מתפלל, לא הרגשת שום טעם בתפילה, אתה אומר את המילים של התפילה, אתה לא יודע מה קשור אליך, כאילו פעם ראשונה אתה פוגש את המילים בסידור, וזה בעצמו פלא גדול, איך יכול להיות שאדם במצבים מסויימים הוא כך, במצבים מסוימים הוא לגמרי סתום ולמטה, עד כדי כך שהוא אומר את המילים של התפילה, וזה לא אומר לו כלום, זה נראה לו רחוק מאוד מכל המציאות של החיים שלו. בקיצור זה נקרא מדבר, אין שם שום לחות, יובש, אין שם שום מים, אין שם שום משהו שמחיֶה, אתה לומד תורה, אתה לא מרגיש שום דבר, בעבר היית פותח, חומש, גמרא, ספר חסידות, ספר פנימיות, היית מתרגש, זה היה מאיר את ליבך, היית הולך עם הרעיונות האלה כל היום ומספר אותם לכל אחד, מרוב שהיית מתרגש מהם, ועכשיו אתה הולך וקורא, זה לא מענין אותך בכלל, אתה לא יודע איך זה קשור אליך, מה רוצים ממך בכלל. זה נקרא מדבר הכל כל כך יבש, רק חול וחול וחול בכל אשר תפנה.

בערבה - מצב נפשי שלישי

בערבה, ערבה לשון ערבות, פעם היית יכול לעשות דברים במסירות נפש, אפילו דברים שלא היו כל כך נעימים לך, עכשיו אתה עושה רק מה שערב לך, איפה שזה מתוק, איפה שאתה רואה שזה משתלם, שאתה תרוויח מזה, שהאהבה העצמית שלך תפרח מזה, אז אתה הולך ועושה. אבל במקום שצריך קצת הקרבה ומסירות נפש, אז אתה כבר לא יכול לעשות, זה נקרא בערבה. כשהאדם עושה רק מה שערב לו, מה שמתוק לו, כפי שאנו מוצאים בפרשת נח, שנח שלח את העורב בהתחלה, אחר כך הוא שלח את היונה, מה ההבדל בין העורב ליונה, העורב, שמעתי ממורי ורבי הרב אשלג, זכר צדיק וקדוש לברכה, שהעורב עושה רק מה שערב לו, לכן הוא שחור כזה, כי האדם שעושה רק מה שמתוק לו ורק מה שנח לו, ורק מה שהאינטרס שלו מבים אז הוא נעשה זר ומנוכר מבני אדם, ונעשה שחור, אף אחד לא מכיר אותו, וגם הוא לא מכיר אף אחד.

לעומת זאת, היונה, שנמשלת לכנסת ישראל, חזרה עם עלה זית טרף בפיה, ואמרה מוטב שיהיו מזונותי מרורים כזית ובידי הקב"ה, ולא מתוקים כדבש ובידי בשר ודם. אם כן היונה היא אנטיתזה של העורב, היונה היא כנסת ישראל שמוכנה לעשות דברים במסירות נפש, תוך מסירות נפש, תוך הרגשה לא טובה, תוך הרגשה שחורה, זה נקרא בערבה, שאתה הולך ועושה רק מה שמתוק לך רק מה שערב לך.

מול סוף - מצב נפשי רביעי 

מול סוף, אתה נמצא מול סוּף, אתה נמצא מול הסוֹף, יש הרבה פעמים שהבן אדם מרגיש שזהו זה, זה הסוף, לא רואה יותר תקווה, לא מוצא טעם בשום דבר, אין לו לאן ללכת, פשוט מצב של ייאוש גמור, ממה זה בא, זה בא מזה שאדם לא מקושר להבורא, והוא לא מחונך להאמין בהשגחה פרטית של הבורא מצד רצונו להיטיב לנבראיו, אז ממילא שהוא מסתכל על עצמו וסביבותיו, הוא לא מרגיש שום תקווה, ראיתי הרבה בני אדם, אמרו לי, "אנחנו לומדים, לומדים תורה, לאן נגיע כבר עם זה? אני לא רואה שאני אהיה גדול הדור פעם, אני גם לא רואה שאני אגיע לאיזה מדרגה רוחנית, התאוות הבהמיות שולטות בי שליטה גמורה, מה כבר יכול לצאת ממני? שום דבר. כלום לא יצא ממני, ואני מסתכל סביבי אני לא רואה שיש מישהו בכלל שיכול לצאת ממנו משהו, הכל נראה שחור לגמרי, כל העולם נראה אינטרסנטי כולם בהמות שדואגות לעצמם, כולם מלאים אינטריגות, כולם כועסים אחד על השני, כל אחד רוצה לנצל את השני, לחלוב את השני, כולם משוקעים עד מעל לחוטמם בכל היצרים והתאות כמו בהמות וחיות בתוך הביצה, וגם אני שאני מסתכל על עצמי, אני לא רואה שאני אגיע פעם למשהו". זה נקרא שהבן אדם נמצא מול סוף, הוא רואה הכל בצורה סופנית לגמרי, אין תקווה לשום דבר, כדאי להיות מיואש לגמרי, כי חבל להשקיע, כל המשקיע שוקע, אומרים בגולני, בשביל מה להשקיע מה יצא מכל ההשקעה? יצא ממך משהו, תגיע לאיזה מדרגה רוחנית מסויימת, אני רואה שאני לומד תורה ומתעסק עם מצוות והכל, אבל אני נשאר באותה שפלות שהייתי, אז חבל על הזמן. אז גם את המצב הזה מזכיר משה רבינו, מול סוף, אתה עומד כל הזמן באופן סופני מול החיים שלך, מול החיים של אחרים.

בין פארן ובין תפל  - מצב נפשי חמישי ושישי

בין פארן ובין תפל, מה זה בין פארן ובין תפל? גם כן תאור מצב, לפעמים אדם הוא בחחינת פארן, מה זה פארן, פרוע לגמרי, פארן זה גם מלשון פריעה, כמו שכתוב ופרע את ראש האישה, שפירושו גילה את ראש האישה, הוריד את הכיסוי וגילה את הראש. אז לפעמים אדם הוא בבחינת פארן, מה זה פארן, הוא מרגיש שהכל מגולה אצלו, והוא פרוע, מה זה פרוע, יש לו אנרגיה רבה, מרגיש את עצמו על הסוס, עד כדי כך שהוא מרשה לעצמו להתל באחרים, לעשות צחוק מאחרים, הוא מרגיש שהוא חזק מאוד בתורה ובמצוות, הכל מגולה אצלו, פארן מלשון גילוי, ולכן הוא מתפרע על אחרים. פארן מלשון התפרעות, זה כשהאדם נראה לו שהוא למעלה, בין פארן ובין תפל, לפעמים בדיוק ההפך, הוא מרגיש שהכל תפל, אין לו טעם בשום דבר, אדם הוא כמו בכף הקלע, יעלו שמים ירדו תהומות. שמעתי שיש מחלה נפשית שכזו, הוא מלא אנרגיה כמו איזה פצצה אטומית, הוא לא יכול לישון אפילו מרוב שהוא מלא אנרגיה, ולפעמים הוא נמצא בהיפך הגמור, כמו איזה פרח, שלא השקו אותו שלושה ימים בקיץ, אז הוא ככה נבול לגמרי עם העלים שמוטים למטה, ככה גם כן לפעמים האדם, שמוט לגמרי, אין לו שום חיות, אין לו שום דבר, הוא לא יודע ממה יש לשמוח, מה הטעם בהכל, בין פארן ובין תפל.

לבן - מצב נפשי שביעי 

ולבן, מצב רוחני אחר כבר, לבן, מה לבן, שהאדם מרגיש ההיפך הגמור, מרגיש שהכל לבן והכל בשלימות, גם אנשים כאלו יש גם מצבים כאלו יש, שהאדם מסתכל על עצמו, הוא כל כך נהנה מעצמו, הוא מרגיש, הנה יש לי כל כך הרבה תורה, כל כך הרבה מצוות, אם כל העולם היו כמוני, כבר כל העולם היו מתקדמים היו רחוק מאוד, חבל מאוד שאנשים משוקעים בכל מיני הבלים, יצרים ותאוות היו צריכים לבוא ללמוד ממני, להיות שקועים בתורה ובעבודת ה', במצוות ובמסירות נפש, זה גם מצב נפשי, לבן, שהוא רואה את הכל לבן, הכל טוב, לא רואה שום חסרונות, גם אם הוא נכשל באיזה משהו, הוא אומר, "הכל מאת השם, הכל זה יד ה', הכל זה השגחה פרטית, אני, אין לי מה לדאוג, ואני אין לי מה להתאמץ, הכל זה בא מאת השם", זה גם מצב של קליפה, כי במצב כזה, לאדם לא יכולה להיות תפילה, אם הכל טוב הכל יפה, הכל בא מאת השם, אדם לא יכול להתפלל, אין לו אותית של תפילה, אין לו חסרונות.

וחצרות - מצב נפשי שמיני

וחצרות, מה חצרות שאדם מרגיש את עצמו שהוא נמצא מחוץ ליהדות. יש בית ויש חצר, אדם שנמצא בתוך הבית, הוא נמצא בתוך העניינים, במקום המרכזי, אבל אדם שנמצא בחצר, אז הוא מחוץ לעניינים, והרבה פעמים אדם מרגיש את עצמו שהוא חצרות בית ה', זאת אומרת, יש את בית ה' בעצמו, ויש את חצרות בית ה', ואז האדם אומר לעצמו, "אני לבית ה' לא אוכל להגיע", זה משהו דומה למה שפרשנו במול סוף ,אני לבית ה' לא אוכל להגיע, אדם נמוך כמוני לא מקבלים לבית ה', לבית ה' מקבלים אנשים יחידי סגולה, אנשים נבונים, חכמים, פקחים, עובדי ה', בעלי מסירות, בעלי נתינה, אלה אנשים המקבלים אותם לבית ה', אבל אחד כמוני, בטח שלא יקבלו לכן בטח שטוב שאסתפק בחצרות בית ה', אומנם, זה לא הכי נעים, אבל זה מה שיש. גם כן מצב נפשי.

ודי זהב - מצב נפשי תשיעי 

ואחר כך כתוב ודי זהב, מה זה די, די בהיפוך אותיות זה יד, יד של זהב, יד זה מורה על תפישה, מלשון כי תשיג יד, תפישה של זהב, מה זה זהב? נוטריקון זה הב, כל מה שאני רואה, אני רוצה לקבל, וזה משותף לכל בני האדם, וזה היה בחטא העגל, חטא העגל הם עשו אותו בעיקר מזהב, מה זה זהב, כל מה שאני רואה אני רוצה לקבל אותו, כפי שלבן אמר ליעקב, "הבנות בנותי, הבנים, בני, הצאן צאני, וכל אשר אתה רואה, לי הוא", כמו שלבן אמר ליעקב, כל אחד מאתנו חושב, כל מה שהוא רואה, הוא רוצה לתכף לקבל והכל שלו. גם זה מצב רוחני מצב של רצון לקבל.

אם כן מנינו פה שורה שלמה של מצבים רוחניים, בעבר הירדן, במדבר, בערבה, מול סוף, בין פארן ובין תפל, ולבן, וחצרות ודי זהב. כמה מצבים יש פה? תשעה מצבים יש פה, תשעה מצבים רוחניים, בתוך תשעת המצבים הרוחנים האלו רוכבים דברי האלוקות, אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל, הדברים הנפלאים שדיבר משה הן דברי מוסר והן דברי עידוד, הן חשבון נפש, והן תקווה לעתיד כל הדברים הללו, הם רוכבים ומתחברים לכל המצבים הנפשיים, שמשה רבינו מתאר כאן. כי רק אדם שנמצא בכל מיני מצבים נפשיים כאלו, הוא זה שנצרך לעזרת ה', אבל אדם שלא מכיר את המצבים האלו, הוא לא נצרך לעזרת ה', הוא לא צריך את התורה, הוא לא צריך את אור האמונה, הוא יכול להסתדר לבד, רחמנא ליצלן.

אנו נסיים בזאת ויעזור ה' שנעבר את המצבים האלה ונצליח גם כן, שבת שלום לכולם.

שיעור מאת הרב גוטליב שליט"א פרשת דברים התשס"ג 2

כתיבת תגובה

השאר תגובה