באור פרשת "כי תשא" וחטא עגל הזהב בנפש האדם פנימה מאת הרב אברהם מרדכי גוטליב שליט"א

בס"ד

שלום רב לכל בית ישראל,

פרשת השבוע כי תשא, שמות לב פסוק ד', וכך נאמר בה: ויקח מידם, מדובר כאן על חטא העגל, אהרן לוקח את נזמי הזהב, ויצר אותו בחרט, אומר רש"י, מה זה בחרט? הוא נותן פה שני פירושים: בחרט לשון סודר, הוא לקח את כל הנזמים וקשר אותם בתוך סודר, פירוש שני, בחרט כלי אומנות הצורפים, שחורצים וחורטים בו צורות בזהב, כלי אומנות, “ויעשהו עגל מסכה ויאמרו אלה אלהיך ישראל, אשר העלוך מארץ מצרים", אומר רש"י עגל מסכה, כיוון שהשליכו לאוּר, זרק את כל הנזמים הללו אל תוך האש, בכור, באו מכשפי ערב רב שעלו עמהם ממצרים, ועשהו בכשפים, ויש אומרים מיכה היה שם, שיצא מתוך דימוסי בנין שנתמעך בו במצרים.

זאת אומרת המצרים היו משתמשים, שמים ילדים של היהודים בתוך הבנין בתור אבן, ומשה הציל אותו, השפתי אמת מביא, אמר משה לקב"ה: למה יענשו הקטנים? אמר הקב"ה, אין סופם לטובה, מוטב שימותו זכאים, ומשה נטל אחד מהבנין שנמעך בה, וזה היה מיכה הזה, מה עשה מיכה? היה בידו שם, וטס שכתב בו משה "עלה שור, עלה שור" בכדי להעלות ארונו של יוסף מתוך הנילוס, כאשר יצאו ממצרים משה רבינו רצה לקחת את ארונו של יוסף, כפי שהובטח לו, אז היה לו מן כזה לוח שהיה כתוב שמה: “עלה שור, עלה שור", עם שם השם, והא השליך את הטס הזה לתוך הכור, ויצא עגל עלה להם שור של עבודה זרה.

מהי מסכה?

"וַיִּקַּח מִיָּדָם, וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט, וַיַּעֲשֵׂהוּ, עֵגֶל מַסֵּכָה".

"וַיִּקַּח מִיָּדָם, וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט, וַיַּעֲשֵׂהוּ, עֵגֶל מַסֵּכָה".

מסכה, לשון מתכת אומר רש"י, כמו מתכה, מתכת, דבר אחר מאה עשרים וחמש קנטרין זהב היו בו, כגימטריה של מסכה, איך נבאר את הדבר מבחינת נפש האדם? קודם כל נזמי הזהב הזה, כל הזהב שהביאו, זה מרמז על הרצון לקבל של האדם, כלים דקבלה, זה-הב, נזם לשון של זימה, כל ענין של זימה גם כן קשורה כלים דקבלה של האדם, ואת זה הביאו לאהרון. אז כבר הסברנו למה הביאו את זה לאהרון שיעשה, שיעשו את זה הם, אומר הזה"ק כי אפשר לקבל אור החכמה בלי חסדים, ובחינתו של אהרון היתה חסדים, לכן הביאו את הזהב הזה לאהרון, בכדי שיוכלו להשתמש באור הגדול הזה של חכמת האלוקות ע"י חסדים של אהרן.

ויקח מידם, הוא לקח מהידיים שלהם שזה כלי קבלה של הערב רב ויצר אותו בחרט, חרט לשון חריטה, חריטה גם כן מרמזת על כלים, כל חסרון מרמז על כלים על השתוקקות, מה השתוקקות שלהם? רצוננו לראות את מלכנו, רוצים את האור האלוקי, יחסית לדור שלנו אלו היו אנשים גדולים כולם, איפה יש היום אנשים שרוצים את האור האלוקי שמשתוקקים לאור האלוקי? היום אנחנו אנשים קטנים רוצים התאוות הגשמיות, זה מה שממלא את עולמינו והלוואי שהקדוש ברוך הוא יתן לנו כוח לצאת מזה, אבל כשמדברים ברמה של הדור המדבר, זה היה (דור של) אנשים אלוקיים, ההשתוקקות שלהם היתה לאור ה' והחטאים שלהם היו בענין אור ה'.

ויעשהו עגל מסכה, עגל מלשון גלוי, זאת אומרת רוצים לעבוד את ה' בגלוי גמור, שהמלך יהיה מגולה, לא בנסתר לא באמונה. מסכה, מה זאת המילה הזאת מסכה? אפשר להגיד פה כמה פירושים, בפורים לובשים מסכות, המסכות משתנות, אפשר להחליף למסכה הזאת, למסכה אחרת, זה צורה של פנים כזאת, כך אפשר לומר שהמשיכו התגלות ה', אבל צריכים לדעת זה כמו מסכה, האדם לא יכול להשכיל את הבורא כמו שהוא, אלא ההשכלה היא השכלה סובייקטיבית, לפי מצבו, לפי עניינו כך הבורא מתגלה אליו. לכן זה נקרא מסכה, רש"י אומר מתכת, ברזל כאילו, ברזל זה מרמז על קליפות, ברזל זה נוטריקון לב זר, רצונות זרים, רצונות של קבלה. דבר אחר אומר רש"י קכ"ה קנטרין זהב היו בו כגימטריה של מסכה.

מהי מסכה ברוחניות?

מי שרוצה להבין את זה יפתח את המאמר לסיום הזהר בספר מתן תורה, שם אומר רבינו הקדוש שיש בכללות העולמות הרוחניים קכ"ה מדרגות, יש חמישה עולמות שנקראים: אדם קדמון, אצילות, בריאה, יצירה ועשייה, בכל אחד יש חמישה פרצופים שנקראים, אריך אנפין, אבא ואמא, ישראל סבא ותבונה זעיר אנפין ומלכות, חמש כפול חמש  זה עשרים וחמש, בכל אחד יש ה' ספירות, כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין ומלכות, אם זה יוצא מאה עשרים וחמש מדרגות, בכללות העולמות, רוצה לומר שהערב רב שאפו להרגיש את אור האלוקות המקסימלי, שיש בכל מאה עשרים וחמש המדרגות, ומי זה היה, אומר רש"י, מכשפי הערב רב, עשו בה כשפים. מה זה כשפים, זה הנקודה של כשפים, המשכת אור האלוקות, המשכת ג"ר דחכמה, זה נקרא מכשפים כשפים מצד הרוחני, גם מה שאומר רש"י בענין מיכה, היה טס בידו שכתב משה, "עלה שור, עלה שור", להעלות ארונו של יוסף מתוך הנילוס, יוסף נמשל לשור מדוע, יוסף מבחינה אחת הוא קו אמצעי מבחינת יסוד, יסוד צדיק, אבל הוא קו אמצעי בין נצח והוד, בין ימין ושמאל, והשמאל שעליו אחראי יוסף, לתקן אותו, להשקיט אותו, זה נקרא שור.

"עלה שור, עלה שור"

"עלה שור, עלה שור"

לכן יוסף נקרא נקרא שור, הוא קו אמצעי שמסדר בחינת החכמה, והם השתמשו בזה בכדי להעלות את השור של העבודה זרה, דהיינו לא כמדתו של יוסף, שתקן תקון קווים, תיקון של קו אמצעי את השור הזה, הם רצו בלי קו אמצעי רק שיעלה השור וישתמשו בו כמו שהוא. השור הוא בחינת בהמה וזה מרמז על גילוי ה', כמו שכתוב ידע שור קונהו, בחינה של הכלים דשור זה ידיעת האדון.

מדוע חג לה' מחר, מה פרוש מחר ברוחניות?

וירא אהרן ויבן מזבח לפניו, ויקרא אהרן ויאמר, חג לה' מחר. מה אומר לנו כאן רש"י, וירא אהרן שהיה בו רוח חיים, בעגל הזה היה רוח חיים, מרמז על אור החיה, וראה שהצליח מעשה שטן, ולא היה לו פה לדחותם לגמרי, ויבן מזבח בשביל לדחותם אומר רש"י, רש"י כל הפרוש שלו בא לדון לכף זכות את אהרן, ויאמר חג לה' מחר ולא היום, שמא יבוא משה ויעבדו, רצה להרחיק אותם מהעבודה זרה, לכן אמר מחר, ומביא פה מדרש, מה וירא אהרן, דברים הרבה ראה אהרן, ראה את חור בן אחותו שהיה מוכיחם והרגהו וזהו ויבן מזבח לפניו, ויבן לשון בינה, ז"א הוא ראה שהם זבחו את חור, כן ועוד ראה ואמר מוטב שיתלה הסרחון בי ולא בהם כאילו רצה שלא יהיה עוונם קשה, הוא לקח על עצמו את הדבר ועוד ראה ואמר אם הם בונים את המזבח, זה מביא צרור, וזה מביא אבן, ונמצאת מלאכם עשויה בבת אחת, אבל אם אני בונה אותו ומתעצל במלאכתי בין כך וכך משה יבוא, כך רש"י.

עוד אומר רש"י מה זה חג לה', בליבו היה לשמים, בטוח היה שיבוא משה ובסופו של דבר יעבדו את הקב"ה, ולא את העגל, מה ההבדל בין עבודת הקב"ה לעבודת העגל, הרי אנו מסבירים שגם העגל הוא הקב"ה, רק ההבדל הוא שפה רוצים לעבוד את ה' באתגליא, בחינת חכמתו מרובה ממעשיו, בחינת גילוי שזה נקרא עגל וכאן עבדות ה' בדרך הקדושה היא באמונה, או לפי לשון הזה"ק בדרך של קו אמצעי שעושה את החסדים והאמונה העיקר והחכמה מאירה רק מבחינת אורחא למיעברא ביה, לא במלוא שיאה והדרה בגילוי גמור של המלך, ככה אומר רש"י.

מה עוד יש לפרש כאן, וירא אהרן ויבן מזבח לפניו, ויקרא אהרן ויאמר, חג לה' מחר, ההבדל בין הטומאה והקדושה, האדם שהטומאה שולטת בו, אנחנו רואים את בעיקר אצל ילדים, שלא יודעים להסוות את עצמם, אז הוא רוצה את התענוג עכשיו, אם לא נותנים לו עכשיו, מתחיל להשתולל, אבל אדם שהוא ברשות הקדושה, אז הוא כמו שאומרים לאט, לאט, הוא לא משועבד לכוחות של הרצון לקבל, הוא לא מחוייב לקבל את זה עכשיו, לאט לאט. תמיד טוב לדחות את הרצון לקבל למחר, מבחינת הרצון לקבל נכון הפתגם שמה שאפשר לעשות היום כדאי לעשות מחר, לדחות תמיד, להרחיק את השימוש ברצון לקבל מה שיותר, אבל לפי פירוש רש"י, רש"י רצה לדחות אותם בכדי שיבוא משה, משה נקרא רעיא מהימנא בחינת האמונה שבאדם.

כל טוב לכולם, ה' יעזרנו שנעבדו באמונה, בחסד, כל טוב

הנה קישור לשיעורים נפלאים לפרשיות השבוע לפי הקבלה מפי הרב גוטליב שליט"א לחומשים בראשית שמות

כתיבת תגובה

השאר תגובה