"בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי", מאמר ששמע רבי משה מרדכי שולץ זצ"ל, מפיו של בעל הסולם

בס"ד

שלום וברכה לכולם,

כלנית

בשנת אפר"ת (1921) שמע רבי משה מרדכי שולץ זצ"ל מאמר מפי מר"ן בעל הסולם, אותו העלה על הכתב. המאמר עוסק בפסוק מספר ירמיהו ט' כ"ג, "כִּי אִם בְּזֹאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי כִּי אֲנִי יְהוָה עֹשֶׂה חֶסֶד מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ כִּי בְאֵלֶּה חָפַצְתִּי נְאֻם יְהוָה". המאמר מופיע בסדרת הספרים, ה' שמעתי שמעך, כרך ג', פני משה עמוד א' ב'.

                                 "בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי"

שמעתי שולץ

הסבר הדברים: כתיב, ירמיהו ט' כ"ג: "כי אם בזאת יתהלל המתהלל – השכל וידוע אותי", זה שנאמר: "למען תשכיל בכל אשר תלך" (יהושע א' ז'). פירש : הנה זה ידוע שיש באדם "מוחא ולבא". ו"לב", בו עיקר חיות הגוף תקועה. כי הוא המרכז, כמו שאנו אומרים לב העיר, אנו מתכוונים למרכז העיר. כי חיותו של של האדם תלויה תלויה במרכז שהוא הלב.

ונקרא (הלב) מלך בשביל שני בחינות: מדוע? א) כי מלך לשון ממשלה ומלוכה, ב) כי מלך הוא לשון הליכה. ופירושו – א) שיש לו כח חזק למשול על כל גופו. ב) וגם מוליך החיות לכל גופו, ומזין אותו, והוא המרגיש מכל הצטרכותו, ומה שהוא גוזר גופו מקיים. כאן מסביר הרב מדוע נקרא הלב מלך, ראשית כי הואו מולך על הגוף ושנית, כי הוא מוליך ומוביל (כמנהיג) הכל אל הגוף, לכן מב' טעמים אלו נקרא הלב מלך.

. .......בשביל שהוא לשון "רצון", מדוע נקרא הלב רצון? כי הלב הווא משכן הרצון המתפשט והמתכווץ, וגם בו שני בחינות:

בחינה א' שבו תקועים (נעוצים) כל הרצונות, ומדוע נעוצים בו כל הרצונות? כדי ...להבין כל הצטרכות של גופו בכל רגע. כי הלב הוא מרכז הבקרה של כל רצונות הגוף, והא צריך לקרוא בכל רגע ורגע את רצונותיו של הגוף, לכן בלב יש מערכת כללית, המסוגלת לקרוא ולרכז את כל רצונות הגוף ברגע נתון. לכן ברוחו ששולח (הלב) בכל גופו מרגיש כל מה שצריך. 

בחינה ב' שבאמצעות רצונו (של הלב) מושל על האדם בכולו, ויכול להפוך אותו לכל מה שרוצה אף לטבע אחר. וברצונו כל גופו תלוי ועומד. ויודע ומבין כל מה שנחסר לו.

אמנם נקשר "הלב" (בינה) "במוח שבראש" (חכמה) היינו אם יש לאדם "שכל" בראש, יודע "הלב" ומבין כל חסרונו (של אדם) ונקשרים זה בזה באמצעות הוורידין היורדין ממוח אל הלב .

להלן מסביר הרב כי צורת השכל היא כמו גוף בפני עצמו ומפרט את מורכבתו:

וכקומת האדם בגופו וצורתו ובכל בחינותיו, כן כל קומת "השכל". כי "צורת השכל" היא כמו "גוף", ויש בו רמ"ח אברים ושס"ה גידים, ובאמצעו ממש שוכן הלב. ובראשו המוח "ועצמות השכל", אין אדם יודע מה מהותו, ....דאין אדם יכול להשיג עצמות הבורא ית'.

אמנם צורת הנהגתו בכל גוף, שכל אדם יכול להשיג ולהתבונן בו, ככתוב הקב"ה מקומו של עולם, ואין העולם מקומו, (בראשית רבה ס"ח).

וכללות כל השכל היא כמו דבר עיגול, (שלם) ובו שש קצותיו (ו"ק) מעלה מטה מזרח מערב דרום צפון. ובכל אחד ואחד כלולים בו שש הקצוות אלה. ונמצא שלושים ושש. (ל"ו) וארבע עולמות בחי' אבי"ע שיש בכל אחד. נמצא בו ארבעים .(מ') והנה בתוך השכל עצמו יש (כבר קבועה) צורת קומתו, ובפנימיות "הלב" קבוע הוא "רצון", מושל ברצונו לחשוב כל מה שרוצה, ומוליך אותו בכל גוף השכל. (החיצוני).

ונתמלא כל גוף השכל מרצון שחושב. אמנם בפנימיות "לב שבשכל", בו תקועה "נקודת האמת", וכל עוד "שגוף השכל" החיצוני, לא נקי היטב משאר רצונות ונגיעות, כן לא נעשית "נקודת האמת" ממלאת מקומו. כי "השכל" מחמת שהתלבש בגופו, נמשך אחריו, אחרי גופו, בשביל שבנינו, גופו, חיצוניתו הוא טבע העולם, ואין הוא דבר אחר כי אם הצטרכותו.

אמנם לנקות את גופו אינו יכול עד שאוחז "באמונה", כי הוא הרואים אותו, אבל בעת שנתיחד עם "האמת הפנימי", והיא הנקראת בורא ב"ה בעצמו המלובש באדם, שנגלה לו האמת שאינו יודע מ"ה הוא ומ"ה מהותו.

וזה נותן לו שמנקה באמונה. כי מי שאוחז באמונה, מבטל את ידיעתו כליל, ואינו משיג מה הוא ומה מהותו, היות שהוא בטל אליו כעובר במעי אימו, ולכן בעת שדבוק "אמונה", באמת הפנימי שבלב, שאין לו ישות כלל, נעשה "רוח" חזק לדחוף ולנקות כל הרצונות ונגיעות שבגופו, עד שכל גופו נקי מכולם ונעשים כלא "וכאין" מחמת דחיפת "הרוח".

ואז מוליך בחינת "הרוח" הזה (האין, הכתר) בכל "גוף השכל", ונעשה מחובר עם בחינת "זאת" (מלכות) שהוא גוף השכל והטבע. ונמצא "שגוף השכל" (מלכות) מתמלא מן "האמונה ואמת" (כתר) ובהנהגתו, והבן .

והנה בעת "שרוח האמונה" (רוחו של כתר) דוחפו לשכל, נותן לו הֶשׂכֶּל להשכיל בו, ואז משכיל בו השכל ונושם בתוכו התורה שהוא ההֶשׂכֶּל, עד שנעשה מושכל, ואז יכול לילך בכל עת, עם המושכל הזה. והוא שכתיב "כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אֹתי", שבחינת "זאת" שהוא גוף השכל והטבע בעת "שנקודת האמת" יתהלל בו לנקות אותו, מאהבה עצמית, שנקרא "המתהלל", שהוא בחי' מ"ה ואותיותיו "מה תהלל". הסבר הדברים: כי שם מ"ה הוא שם הוי"ה במילוי אלפין והוא נכתב, יוד, הא, ואו, הא, והוא גיטמטריה מ"ה, 45, או אד"ם, לכן מחלק בעל הסולם את שם העצם מתהלל, לב' חלקים, א) מ"ה, ב) תהלל, ומסביר כי רק כאשר "נקודת האמת" יתהלל לנקות את גופו מאהבה עצמית, הוא זכאי להקרא מתהלל, שהן אותיות מ"ה תהלל, כי מ"ה שם הוי"ה במילוי אלפין שהוא בחינת ז"א, ובהתפשטותו בכל הגוף (בזיווג עם המלכות) אז נהיה "השכל וידוע אֹתי", (כי היסוד דז"א נקרא אות ברית קודש, ובזיווגו עם המלכות נקרא השל וידוע אתי) וזה "למען תשכיל", ואז נעשה מושכל, שהוא נקרא "בכל" (שהיא גימטריה ב"ן, הוי"ה במילוי ההין, שהן אותיות, יוד, הה,וו, הה) ואז "אשר תלך", שהוא נעשה שלם בשלימות. והבן. כי ה' מושל ברוחו, ומוליך רוחו אל כל אבריו, ונעשה הוא מרכבה לשכינה הקדושה.

כל טוב ופסח כשר ושמח

כתיבת תגובה

השאר תגובה