הנני ממטיר לכם לחם מן השמים

והוא כזרע גד לבן, וטעמו כצפיחית בדבש"

"והוא כזרע גד לבן, וטעמו כצפיחית בדבש"

כה אמר ה', "הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן-הַשָּׁמָיִם" (שמות טז) והוא בניגוד לטבע כי מצד הטבע הלחם בא מן הארץ כמאמר הברכה, "ברוך אתה ה' המוציא לחם מן הארץ", שאדם זורע חטה בארץ, ומט(ה)ר השמים משקה אותה והחמה מחממת אותה, והיא נובטת ועולה והאדם קוצר, ודש ומפריד את הזרעים מן המוץ וטוחן את הזרעים לקמח, ולקמח מוסיף מים ומטפיח הבצק ואופה את הלחם בחום, בוצע ומברך "המוציא לחם מן הארץ".

כאשר נתבונן בדברי הנביא ישעיה נמצא את הפסוק הבא, "הַמּוֹצִיא בְמִסְפָּר צְבָאָם לְכֻלָּם בְּשֵׁם יִקְרָא" (שם מ, כ"ו) כלומר פעולת ההוצאה קשורה לקריאה בשם ומספר, כפי שאנו רואים בחיבור "עץ חיים" שחבר האר"י (וכאשר עלה ברצונו הפשוט ... להוציא לאור שלימות פעולותיו ושמותיו וכנוייו אשר זאת היה סיבה בריאת העולמות...) מה שאם כן פעולת ההמטרה, שהיא השפעה מוחלטת ואינה יכולה להמדד ולהמנות. לכן נתקשו בה בני ישראל, משהו שאין לו שם ומספר מה הוא? כי בחינת שֵׁם הוא בחינת נוקבא שבו, כפי שאנו אומרים לנקוב בשם, אנו נוקבים בשם הדבר החסר, או קוראים בשמו.

לעומת זאת, בחינת מספר הוא בחינת זכר שבו שהוא נבחן לספיר ויהלום ויורה על מידת הזכוך שבו. לפיכך, תמהו בני ישראל, מה הוא? לפי שלא השיגו בו, לא בחינת שם או בחינת מספר, השיג בו משה ואמר: "הוא הלחם אשר נתן יהוה לכם לאכלה".

כפי שאנו רואים, על המן איננו יכולים לברך, "המוציא לחם מן הארץ", היות והוא מומטר מן השמים, זאת ועוד, עצם שיש לו שם ומספר נתחייב עליו יעקב אבינו במעשר (פרשת ויצא), ומה שלא נוכל להגדירו בשם ומספר איך נוכל לעשר ממנו.

גם בהגדה של פסח אנו מוצאים ביטוי להנהגה הניסית של בני ישראל במדבר בפיוט "כמה מעלות טובות למקום עלינו" בו נאמר "אילו סיפק צרכינו במדבר ארבעים שנה, ולא האכילנו את המן    דיינו: 

בני ישראל אכלו מן ארבעים שנה במדבר בדרכם לארץ ישראל. עם הגיעם לארץ כנען בהנהגת יהושע, בארבעה עשר לחודש ניסן, בערבות יריחו הם עושים את הפסח, הם אוכלים מעבור הארץ, מצות וקלוי, מפאת היותם ניזונים מארץ ישראל (מלכות דעולם אצילות) הם אינם זקוקים יותר למן, והוא פוסק.

"וַיַּחֲנוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, בַּגִּלְגָּל; וַיַּעֲשׂוּ אֶת-הַפֶּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ, בָּעֶרֶב--בְּעַרְבוֹת יְרִיחוֹ. וַיֹּאכְלוּ מֵעֲבוּר הָאָרֶץ, מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח--מַצּוֹת וְקָלוּי:  בְּעֶצֶם, הַיּוֹם הַזֶּה. וַיִּשְׁבֹּת הַמָּן מִמָּחֳרָת, בְּאָכְלָם מֵעֲבוּר הָאָרֶץ, וְלֹא-הָיָה עוֹד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, מָן; וַיֹּאכְלוּ, מִתְּבוּאַת אֶרֶץ כְּנַעַן, בַּשָּׁנָה, הַהִיא". יהושע ה י-יב

 

כל טוב ובשורות טובות