התורה כולה שמותיו של הקב"ה

בס"ד

שלום רב לכל בית ישראל,

התורה כולה שמותיו של הקב"ה

"התורה כולה שמותיו של הקב"ה", שמורת טבע נחל חרמון (בניאס)

התורה כולה שמותיו של הקב"ה, על כל מדוריה ואגפיה, קשה להבין את הדברים הללו, איך ייתכן ששמות של רשעים כמו פרעה ובלעם, הם שמותיו של הקב"ה, איך ייתכן שכל מיני מושגים של טומאה, ורשע ולכלוך הם שמותיו של הקב"ה, אין יוצא מן הכלל באמת תורתנו היא נצחית והיא קדושה קודש קודשים, ואנו רואים אדם עולה לתורה, לפני שהוא מברך הוא, נותן נשיקה לאותו מקום בו קוראים, עם הציצית שלו, אז יוצא שלפעמים אנו מנשקים גם מושגים כמו טומאה ורשע, ופרעה ובלעם, בגלל שהם שמותיו של הקב"ה, איך להבין זאת?

באמת התורה היא אור אלוקי נצחי, יצירה גרנדיוזית שאינה נתפסת במלואה אלא ע"י יצורי אנוש מועטים, האור האלוקי, אור התורה מאיר בכל העולמות, בכל עולמות הנפש של האדם, ואין באור הזה שום שינוי, כי האלקים אין בו שינוי, אלא כל ההבדלים, המידורים, השינויים, נעשים ע"י התחתונים. בדומה לכוח החשמל שאין בו שום צביון מצד עצמו, הוא כוח מופשט, אנרגיה, והוא מתגלה לפי הכלים שנותנים לו, אם נותנים לו מקרר אז הוא מקרר, ואם נותנים לו תנור הוא מחמם, ואם נותנים לו מטחנה אז הוא טוחן, ואם נותנים לו מכונת כביסה אז הוא מכבס, אבח הוא עצמו כוח מופשט, כן אור האלוקות הוא כוח מופשט, רוחני המתלבש בכל המציאויות כולם. הן במציאויות הרוחניות בעולמות הנפש של האדם, הן במציאויות הגשמיות למיניהם, וכל גילויו הוא ע"פ השינויים של הכלים, כלומר של החומר, של הבריאה של הנבראים, וכו'.

באופן כללי מגלה לנו חכמת הקבלה שישנם ארבעה עולמות הנפש, העולמות הללו מכונים בשם אצילות, בריאה, יצירה ועשייה, אומנם יש גם עולם חמישי מעל עולם האצילות והוא עולם נסתר המרמז על המהות האלוקית שעניינה הטוב והמיטיב לרעים ולטובים אשר מלובש בכל העולמות הללו, עד העולם הזה הגשמי, ומאיר ומחיה ומנווט את כל המציאות כולה, ההבדלים הם בכלים, הכלים של עולם האצילות כלומר, מציאות הנברא בעולם האצילות היא מציאות זכה ככל שהולכים ויורדים המציאות מתעבה, נעשית יותר ויותר עבה, כלומר פחות להשפיע, ויותר רצון לקבל, פחות אהבת הזולת ואהבת אלוקים, ויותר אהבה עצמית, וכל סידר הבורא סדר של השתלשלות העולמות כאשר למעשה השינויים הם רק בכלים, בחומר של הנברא, אבל לא באור האלוקי שמתפשט להאיר, האור עצמו הוא אחד יחיד ומיוחד.

בכלים נעשים השינויים ומימלא בהתגלות האור יש שינויים בגלל מצבם של הכלים, לכן נבין שהתורה הקדושה באמת נצחית ובלתי מוגבלת, והיא שרירה וקיימת בכל עולמות הנפש של האדם, עד העולם הזה המציאות החומרית של העולם הזה, עם כל מדוריו ושינויו, אבל התורה מתגלה לפי מצב הכלי, לפי מצב האדם, לכן במציאות של העולם הזה, כאשר אנו נולדים לתוך מציאות של רצון לקבל, כאשר כל מה שמעניין אותנו הוא אך ורק לקבל הנאה ותענוג ולא יותר מזה, וגם אם אנו עוטפים את הרצון לקבל שלנו בכל מיני מעשי חסד למיניהם, ובכל מיני אידאולוגיות של חסד, אבל עדיין, אבל החומר של הרצון לקבל הוא זה ששולט במלוא עוצמתו, ולכן אז הלבושים של התורה הם לבושים גסים, לבושים שיש בהם אלמנטים של רשע ואכזריות, של טומאה, של פסולת של אנשים שליליים, אבל צריכים לזכור, שהאור אשר מלובש בתוך הלבושים הללו, הוא אור אלוקי ובאלוקים עצמו אין שום הבדלים. רק לפי מצב האדם כך הלבושים של התורה, וכך נעלם ונסתר האור האלוקי המציאות האלוקית, הטוב האלוקי, הנוכחות האלוקית, כל זה תלוי במצב האדם, ככל שהאדם הולך ומזדכך, ככל שהאדם הולך ומתקן את עצמו יותר ויותר במעבר שבין אהבה עצמית לאהבת אלוקים ואדם, אז הלבושים הולכים ומתעדנים ומזדככים בשבילו, יחסית אליו, ואז ממילא המגע שלו עם האלוקים, נעשה יותר ויותר מגולה, עמוק, מאיר, כל זה תלוי בשיפור מצב הנפש של האדם.

לכן אנשים גבוהים אלו האנשים שמבטלים ומצמצמים את שליטת הרצון לקבל בהם, אנשים הללו משיגים שלבושי התורה הם לא כל כך שליליים כפי שהם מוצגים בפשטותם, כי כל מה שאנו מבחינים כשלילי בחיינו, הוא רק בגלל ריחוקינו מהאור האלוקי, מהמציאות האמיתית, אבל בו בזמן שאנחנו את עצמנו נשנה, ונעבור לחיים שהמוטו המרכזי שבהם הוא אהבת הזולת, ונצמצם את האגוצנטריות שלנו, את הרצון לקבל שלנו, אז נקלוט שכל מה שנדמה בעיננו כשלילי, הוא בעצם עניין אלוקי, כפי שאמרתי הבורא הוא אחד ואין בו שינויים, אבל בכלים יש שינויים.

ככל שהפרי יותר מתוק בסופו כך הוא מר ומגונה בתחילתו, יבוא אדם ויאמר: "אני רואה שהדבר הזה כל כך מר", אז יגידו לו: "חכה, הפרי מתבשל על העץ". זה תהליך זוהי הדרגה, זוהי השתלשלות של מצבים, אבל גם מה שאתה רואה עכשיו כשלילי זה בא לרקום, זה בא לעשות בית קיבול והכנה וצורך לחיובי, ככל שאדם מזדכך יותר אז הוא רואה שגם השלילי, הוא בעצם כל כולו כלי לאלוקות, ובעצם אין רע אמיתי בעולם, יש רק מצבים שמתדמים לעינינו כשלילים אבל למעשה כל תכליתם לחקוק בנו את השלילי, על מנת שנרצה את החיובי.

לחקוק בנו רשע, על מנת שנרגיש את הייסורים הגדולים שברשע, בזה יעמיק אצלנו בית קיבול אמיתי ונכון לצדק, לחסד, לנתינה ולאהבת הזולת. לכן מה שהתורה נדמית בעינינו כבעלת לבושים שלילים וגסים, ואנחנו שאלנו איך ייתכן שהתורה כולה שמותיו של הקב"ה, כי כל הלבושים הגסים והשליליים רק נדמים כלפינו, למצבנו שלנו הנמוך, אבל בו בזמן שנגביה את עצמנו נראה את הדברים בצורה אחרת לגמרי.

אנו עומדים לפני יום ל"ג בעומר, יום הסתלקותו של רבי שמעון בר יוחאי, אכן זה החידוש הגדול של חיבורו הנצחי ספר הזהר הקדוש, אשר מאיר את עינינו, פותח את כל השערים, לכיוון של אופטימיות גדולה מאוד כפי שהסברתי. באוריו של ספר הזוהר הקדוש את התורה, את התנ"ך בכלל, מציג בפנינו מציאות פנימית ולא חיצונית שלילית, אלא מציאות פנימית, עמוקה, נצחית, אשר באה לפעול שינויים בנפש האדם,  ולהעלות אותו מחיי חול, לחיי קודש, מחיים סתמים שאין בהם איזו תקווה ונצחיות לחיים אלוקיים של אהבת אלוקים ואדם, שבהם יש משמעות בכל רגע ובוודאי תקווה ונצחיות.

כל טוב הצלחה וברכה,

המשך שיעור שמע "על יום ל"ג בעומר, יום הסתלקותו של רבי שמעון בר יוחאי וקדושת ספר הזהר" מאת הרב אברהם מרדכי גוטליב שליט"א

תמונה  Templar1307

כתיבת תגובה

השאר תגובה