וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת, זָהָב טָהוֹר; מִקְשָׁה תֵּעָשֶׂה הַמְּנוֹרָה, יְרֵכָהּ וְקָנָהּ, גְּבִיעֶיהָ כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ, מִמֶּנָּה יִהְיוּ

בס"ד

שלום רב לכל בית ישראל,

מנורת הזהב בעלת שבעת הקנים מסמלת את עבודת האדם בעולם הזה בשבע הספירות התחתונות: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד יסוד ומלכות. הוא הטבע השני, או הצד השני של המטבע שעלינו לקיים, כלומר הבורא מצידו נתן עשר ספירות ואנו מצידנו יכולים להשפיע לו נחת רוח רק בשבע מהן כאמור

מנורת הזהב בעלת שבעת הקנים מסמלת את עבודת האדם בעולם הזה בשבע הספירות התחתונות: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד יסוד ומלכות. הוא הטבע השני שעל האדם לקנות בחינת רצון להשפיע, או הצד השני של המטבע שעלינו לקיים, כלומר הבורא מצידו נתן עשר ספירות (בחינת עשר אגורות) ואנו מצידנו יכולים להשפיע לו נחת רוח רק בשבע מהן: שכינויים בעולם הזה הוא, בת שבע, באר שבע, שבע נערות אסתר או אלישבע

פרשת השבוע פרשת תרומה וכך נאמר בה : "וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת, זָהָב טָהוֹר; מִקְשָׁה תֵּעָשֶׂה הַמְּנוֹרָה, יְרֵכָהּ וְקָנָהּ, גְּבִיעֶיהָ כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ, מִמֶּנָּה יִהְיוּ”. מנורה שהיתה במשכן, במנורה הזאת הדליקו אש, בשבעת הקנים שלה, האש הזאת מרמזת על האש שצריכה לבעור בלב של כל אחד, אש של התלהבות, אש של אהבה בין אדם לחברו, ובין אדם למקום. מתי אנחנו רואים שיש אצל האדם אש, מתי שמזומנת לו איזה תאווה, איזה תענוג גדול, אז הוא מתלהט וכל כולו בוער, הארגיה בוערת בו, הוא מכין ומזמן את עצמו לתענוג, אז כך צריך להיות ברוחניות, צריך להיות לאדם תענוג כל כך גדול, מלשמש את החברים שלו, את בני משפחתו, לשמש את הבורא, התענוג הוא פונקציה מהחשיבות. כשאני יודע שאני משמש על ידי בין אדם לחברו, או על ידי בין אדם למקום, אני משמש את מלך העולם, איזה תענוג גדול יש למי שמשרת את המלך, וממילא אז האנרגיה בוערת, על זה מרמזת המנורה עם שבעת הקנים שלה. שבעה קנים הללו מרמזים על שבעה סוגי עבודה, עבודת החסד, שהיא מדתו של אברהם, עבודת הגבורה להתגבר על היצרים, מדתו של יצחק, תפארת, מדתו של יעקב, מהו תפארת, לדעת ולהפנים את התפארת, את היופי של הבריאה, שהוא הקב"ה, להתבטל לפניו, נצח להתעסק רק עם דברים נצחיים, לא עם בני חלוף, הוד ענין של אמונת ה' למעלה מהדעת, יסוד ענין של שמירת הברית, שלא לפגום בברית, ומלכות זה קבלת עול מלכות שמים.

ובשבעה סוגי העבודות הללו צריכים להדליק אש, ועשית מנורה, מנורה נוטריקון "מַה-נּוֹרָא, הַמָּקוֹם הַזֶּה: אֵין זֶה, כִּי אִם-בֵּית אֱלֹהִים" (בראשית כח יז), שהאדם מאמין שהעולם הוא בית אלוקים , "וְזֶה, שַׁעַר הַשָּׁמָיִם”.כל האפשרות שלנו לקיים את התורה ואת המצוות זה שער השמים, עם זה יכולים להכנס לדבקות ה'. שאדם מבין את גודל המשימה, וגודל השעה, החשיבות, אז הוא באמת מתמלא בתענוג גדול. זה ענין של מנורה, מה נורא המקום הזה, שהאדם תופס. כי ככה האדם חי כמו חילוני כזה, משוטט בעולם, בלי בעל הבית, בלי מלך, בלי משגיח, בלי בורא, אז יש גם הרבה פעמים, שאנחנו הדתיים, גם כן מתפקדים כמו חילונים, לא מתחשבים עם בעל הבית, לא מתהלכים עם ההכרה הזאת, שאנחנו לא לבד יש בורא שמנהל את הכל, שאנחנו לא בעלי בתים, הוא מחייה אותנו, ובשנייה אחת הוא יכול לסגור את האור מה שנקרא, וזהו אנחנו חדלים.

אדם צריך לבנות בתוכו את ההכרה הזאת, זה נקרא מנורה . “וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת, זָהָב טָהוֹר" בזמן שהאדם חי בהכרה הזאת, של מה נורא המקום הזה, אז נהיה אצלו זהב, זה הב, הב. הוא רוצה את הבורא, זה הב. הוא משתוקק לבורא, ההשתוקקות הזאת היא זהב טהורף לא בשל ההשתוקקות שלי, אלא מטעם גדלות ה'. “מִקְשָׁה תֵּעָשֶׂה הַמְּנוֹרָה", המנורה צריכה להעשות מקשה, לא שהצורף יסדר לחוד את הקנים, כל קנה לחוד, אחר-כך ידביק אותם ביחד, לא. צריכים לקחת חתיכת זהב אחת גדולה, להקיש בה בקורנס, ולחטב בתוכה את הצורה של המנורה. מה הרמז כאן, הרמז הוא כך, אם אדם עושה כל חתיכה של המנורה לחוד, אז בעצם מה הנקודה, ההפרדה, מפרידים את החלק הזה לחוד, החלק הזה. מה עושה את ההפרדה, אנחנו יודעים, הרצון לקבל. הרצון לקבל של האדם מפריד אותו ואת עבודתו מהבורא יתברך, לכן זה נהיה חתיכות חתיכות. מי מפריד אותה, הרצון לקבל, אבל זה לא צריך להיות ככה. מקשה תעשה המנורה, צריכים לקחת גוש אחד ולפשט אותו, זאת אומרת שלא יהיה פה פרוד, הכל לשם שמים. אין פה פרוד בין אברי המנורה, כולם מחוברים.

"וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת, זָהָב טָהוֹר; מִקְשָׁה תֵּעָשֶׂה הַמְּנוֹרָה" יש פה עוד רעיון מסוים, אנחנו פותחים ספרי מוסר אנחנו רואים שהם חותכים את היהדות לחתיכות, יש שער זריזות, שער הקדושה, פרישות, הענווה, הטהרה, וכו', וכו', חותכים את היהדות לנושאים נושאים. בזמן שאדם מבין את הרעיון של רבינו בעל הסולם, שהכל נחתך בעצם לשתיים, או שאתה משפיע, או שאתה מקבל. או שאתה אוהב את עצמך, או שאתה אוהב את זולתך. אז ממילא זה הנקודה שהתורה אומרת לנו, אל תעשו את זה איברים איברים, אל תחלקו את התורה לחתיכות חתיכות, זה חלוקה מלאכותית, למעשה אם האדם רוצה להשפיע לבורא, אז ממילא הוא משתלם בענין של אהבה, בעניין של ענוה, וזריזות, וקדושה וטהרה, זה הכל פונקציה של דבר אחד, עצם הרצון להשפיע לבורא. אהבת ה' ואהבת נבראיו, ואם האדם אוהב את עצמו, אז הגוף שלו מתנגד לקדושה, מתנגד לפרישות, מתנגד לענווה, מתנגד לזריזות, וכו' וכו'.

כפתור ופרח, לפי הזה"ק פרשת שלח לך עמוד צד טור ב' ואילך : כי כפתור הוא נוטריקון כפת אור, ופרח מלשון פריחת האור, או בריחת האור, בצרוף כפתור ופרח, מחזיר או משיב הכפתור את האור שפרח מן הפרח, בדרך של כפיתה, כלומר קשירה.

כפתור ופרח, לפי הזה"ק פרשת שלח לך עמוד צד טור ב' ואילך :
כי כפתור הוא נוטריקון כפת אור, ופרח מלשון פריחת האור, או בריחת האור, בצרוף כפתור ופרח, מחזיר או משיב הכפתור את האור שפרח מן הפרח, בדרך של כפיתה, כלומר קשירה.

"יְרֵכָהּ וְקָנָהּ, גְּבִיעֶיהָ כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ, מִמֶּנָּה יִהְיוּ" לחטוב את זה מתוך הזהב עצמו, כל החלקים שבמנורה, התורה מתארת לנו "וְשִׁשָּׁה קָנִים, יֹצְאִים מִצִּדֶּיהָ: שְׁלֹשָׁה קְנֵי מְנֹרָה, מִצִּדָּהּ הָאֶחָד, וּשְׁלֹשָׁה קְנֵי מְנֹרָה, מִצִּדָּהּ הַשֵּׁנִי”. ובאמצע הקנה המרכזי, “שְׁלֹשָׁה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים בַּקָּנֶה הָאֶחָד, כַּפְתֹּר וָפֶרַח, וּשְׁלֹשָׁה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים בַּקָּנֶה הָאֶחָד, כַּפְתֹּר וָפָרַח: כֵּן לְשֵׁשֶׁת הַקָּנִים, הַיֹּצְאִים מִן-הַמְּנֹרָה". זה הצורה של המנורה, כל קנה מסמל על סוג מסוים של עבדות ה'. כפי שאמרנו הכל צריך להעשות מנקודה אחת של אהבת ה'. יש פה כל מיני קשוטים במנורה, “שְׁלֹשָׁה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים", מה זה גביעים משוקדים, משוקדים זה מלשון שקד, “שוקד אני על דברי לעשותו", הגביעים מרמזים על גובה, הה' והע' יכולים להתחלף, זאת אומרת, זה מרמז על ענין של השגחה פרטית, כידוע בכל מצב של האדם יש להבחין, השגחה פרטית, ושכר ועונש, שכר ועונש זה עבודת האדם, והשגחה פרטית זה מהלכים אלוקיים שהשי"ת עושה אותם מצידו. אז יוצא שבכל קנה וקנה, כל קנין שאדם קונה בעבדות ה', אז יש להבחין שם בשני הצדדים הללו, גביע משוקד זה מראה על הגובה האלוקי, “שוקד אני על דברי לעשותו", וכפתור ופרח זה מראה על עבודת האדם. פרח זה מלשון פֹּּה ריח, שאדם משתדל לעלות מעלה מעלה, כמו הביטוי מגדל פורח באויר, מצידו עצמו משתדל להגביה את עצמו. כפתורים בד"כ משמשים לסגירה, בבגד יש כפתור, המשמש לסגירה לסגור שני חלקים, גם כן מרמז על עבודת האדם, מחבר את עצמו לבורא, לסגור את שני החלקים, את הנברא ואת הבורא, אפשר לומר שהמילה כפתור מתחלק לשניים, כפ, ותר, כפ כמו שכתוב כפ אחת עשרה זהב מלאה קטורת, הכף מרמזת על הכלי שלנו, תר זה כמו ויתורו את הארץ, האדם מחפש מתוקף החסרונות שלו, שהם בחינת כף, הוא תר ומחפש עבודה להשלים את עצמו, כן זה מרמז על עבודת האדם, אז זה יש בכל קנה וקנה.

“וּבַמְּנֹרָה, אַרְבָּעָה גְבִעִים: מְשֻׁקָּדִים--כַּפְתֹּרֶיהָ, וּפְרָחֶיהָ”.גם בגוף המנורה בנוי אותו דבר, עם שני ההופכים הללו, “וְכַפְתֹּר תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה, וְכַפְתֹּר תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה, וְכַפְתֹּר, תַּחַת-שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה--לְשֵׁשֶׁת, הַקָּנִים, הַיֹּצְאִים, מִן-הַמְּנֹרָה". כפתור מרמז על היגיעה של האדם, כף זה בית קיבול, תור מלשון תר, שאדם תר ומחפש את השי"ת. בצומת של שני קנים יש כפתור, מראה שהאדם מתוקף חיפושו את השי"ת, אז יוצאים הקנים, כלומר הקניינים שלו בעבודת ה', עם חסד עם גבורה עם נצח עם הוד, וכד'.

"וְעָשִׂיתָ אֶת-נֵרֹתֶיהָ, שִׁבְעָה; וְהֶעֱלָה, אֶת-נֵרֹתֶיהָ”. מי העלה, הכהן צריך להעלות, וְהֵאִיר, עַל-עֵבֶר פָּנֶיהָ”. כלומר הכהן היה עושה שכל הנרות, הששה, השלושה הימנים והשלושה השמאליים פונים כלפי האמצע, מה זה מרמז, כמה וכמה דברים: א) שבכל שני הופכים הקו האמצעי הוא העיקרי, אומות העולם הולכות עם הקיצוניות הימנית או השמאלית מה שאין כן ישראל. אחיזא בגופא דמלכא אוחזים בגוף המלך תמיד שני הופכים ביחד, הולכים למעלה מהדעת, שני ההופכים סותרים את דעתו של האדם, והאדם הולך למעלה מהדעת. ב) חז"ל אמרו למה הנרות פונים לאמצע, בכדי שאנשים לא יגידו לאורה הוא צריך, אם הנרות היו פונים לצד, היו אנשים באים ואומרים הקב"ה צריך את האור הזה, בכדי שלא יגידו כך, לכן זה פונה לאמצע. שמעתי ממורי ורבי זצ"ל מה זאת אומרת אנשים יחשבו שהבורא צריך את האור, איזה טיפש יחשוב כזה דבר, אז הוא הסביר כך: יש הרבה אנשים שחושבים שהבורא צריך את העבודה שלהם, הרי המנורה מרמזת על עבודת האדם, אדם מתאמץ להדליק את כל עבדות ה' שלו, עם אש, בהתלהבות אז אנשים יכולים לחשוב, כן בטח הוא עושה את זה בשביל הבורא, הבורא יתברך הוא ברא אותי, הוא צריך את העבודה שלי. על זה באה התורה ואומרת, הבורא לא צריך את העבודה שלך, זה הכל לטובתך.

"וּמַלְקָחֶיהָ וּמַחְתֹּתֶיהָ, זָהָב טָהוֹר", מלקחיה מלשון מלקוח, מה שהאדם לוקח את אור ה' ע"י עבודתו, מחתותיה זה מלשון נחיתות, כמו שכתוב "נחות דרגא נסיב איתתה" מלשון נחיתות ז"א דווקא כשהאדם, רואה את הנחיתות שלו, אתם יודעים כל דבר בעולם ניזון מההפך שלו, שהאדם משתדל להיות משפיע והוא רואה את הנחיתות שלו, לא מצליח להיות משפיע לא מצליח לבטל את עצמו להשי”ת, לאלוקים ואדם, הוא רואה את הנחיתות שלו, דווקא ע"י זה הוא יכול להתקשר לבורא. ככל האדם רואה שהוא יותר גרוע ויותר נחות, הוא צריך יותר את הבורא, ולכן מלקחיה ומחתותיה הם כלים שמשמשים איתם במנורה.

" כִּכָּר זָהָב טָהוֹר, יַעֲשֶׂה אֹתָהּ--אֵת כָּל-הַכֵּלִים, הָאֵלֶּה. וּרְאֵה, וַעֲשֵׂה: בְּתַבְנִיתָם--אֲשֶׁר-אַתָּה מָרְאֶה, בָּהָר”. כמו שהראו למשה רבינו כך צריך לעשות. מגיד שנתקשה משה במעשה המנורה, עד שהראה לו הקב"ה מנורה של אש, לכן כתוב ראה ועשה. מה נתקשה משה רבינו, האנג'ניר הגדול שהוציא את ישראל ממצרים מה הוא כל כך נתקשה, אלא שוב אותה נקודה, הוא נתקשה בזה שהוא צריך להוביל את עם ישראל בעבודה שכל כולה היא אהבת הזולת, ואולי הם לא יוכלו לעמוד בזה, כל כולה אש של התלהבות למען השי"ת למען חברים למען הזולת, למען משפחה, אבל הקב"ה אמר לו: "לא, ככה תעשה" הראה לו מנורה של אש, שבאה מצד אתערותא דלעילא, ואם השי"ת מצד אתערותא דלעילא, מצידו עצמו מאיר לתחתונים, אז הם מסוגלים ועוד איך.

להתראות לכולם, בעזרת השי"ת ישלח לכולם ברכה והצלחה וימלא משאלות לבכם לטובה שנלך מחיל או חיל, לא צריך להסתכל ימין ושמאל, העולם נוהג את מנהגו ואנחנו ננהג את מנהגנו.

כדי להבין את הקשר בין כפתור לפרח צרפנו את השיר כפתור ופרח מתוכנית הילדים ראש כרוב

כל טוב ושנה טובה

ולכל המעונין הנה קישור לדיסק המכיל שיעורים נפלאים על פרשיות השבוע מחומש בראשית וחומש שמות, מפי רבי אברהם מרדכי גוטליב שליט"א, תלמיד רבי ברוך שלום הלוי אשלג זצ"ל.

כתיבת תגובה

השאר תגובה