וַתַּהַר, וַתֵּלֶד אֶת-קַיִן, וַתֹּסֶף לָלֶדֶת, אֶת-אָחִיו אֶת-הָבֶל

בס"ד

מספרת לנו התורה כי חווה הרתה וילדה את קין, והוסיפה ללדת וילדה את הבל. הפועל להרות מופיע פעם אחת והפועל ללדת מופיע פעמיים. יש האומרים כי חווה הרתה הריון אחד ובו תאומים, בו הראשון הנולד היה קין, והשני הנולד היה הבל. מדרש כזה יכול להסביר את הפועל היחיד המיוחס להריון ואת הפועל הכפול המיוחס ללדה. אם כך, הבנים הראשונים בעולם, הם לא רק אחים, אלא גם תאומים.

משל השפופרת מתאר את היחסים בין האחים-התאומים. המשל גורס עקרון פשוט בו "ראשון נכנס שני יוצא", כאשר יעקב היה העובר הראשון ועשו העובר השני. כידוע לפני הלידה חל היפוך,  ויעקב שנכנס ראשון לשפופרת (רחם) יצא ממנה שני, אך הוא הראשון שעלה במחשבה.

אם נשתמש בעקרון השפופרת בהריון הראשון בעולם, נראה כי הבל הוא הבכור שעלה במחשבה. הבל הוא  הוא גם האויר היוצא מן הפה בזמן נשיפה. לפיכך יש שני אופנים בהם מוציא האדם הבל מפיו, האופן האחד הוא ע"י דיבור והאופן השני ע"י נפיחה, עליה נאמר ויפח באפיו נשמת חיים, שהיא תוכיותו ופנימיותו של הקב"ה כביכול.

התורה דורשת את שמו של קין "וְהָאָדָם, יָדַע אֶת-חַוָּה אִשְׁתּוֹ; וַתַּהַר, וַתֵּלֶד אֶת-קַיִן, וַתֹּאמֶר, קָנִיתִי אִישׁ אֶת-יְהוָה".

ואילו שמו של הבל אינו נדרש כי אין דורשין במרכבה ביחיד אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו (מסכת חגיגה פרק ב. דף יא,ב)

פרש רש"י כי קין הרג להבל אחיו מכיוון שלא רצה לחלוק עימו את העולם שקיבל בירושה מאדם אביו. "אדם הראשון שני בנים היו לו, והרג זה את זה בשביל ירושת העולם".

נמצא גם מדרש המספר כי קין נולד עם אחות תאומה, בעוד שהבל נולד עם שתי אחיות תאומות. מדרש זה טוען כי הסיבה להרג הבל, היתה קנאתו של קין בתאומתו היתרה של הבל. (ספר האומות, רבי יצחק אברבנל).

בתקופת השנה מביאים שני האחים התאומים מנחה לאל. קין מביא מכל הבא ליד, ואילו הבל מביא מבכורות צאנו ומחלביהן. בעוד קין  מביא  את מה שמצא בשדה, ומשאיר בידי האל את הברירה והבחירה, הבל ניחן ביכולת אבחנה ומיון, והוא מביא את הטוב והיפה כמנחה. מנחתו המבוררת והמבורכת של הבל מתקבלת בעין יפה, ואלו מנחתו של קין נדחית. ענין זה מעורר את חמתו של קין ומביא לסיום חייו של הבל. אצל קין הכל שפיט ספיר ומדיד, מציאותו עד-כאנית, (מכאן) במציאות המדודה והשפיטה לנגד עיניו אין מקום לחשיבה מבוקרת מבכרת, ולכן הוא עורך משפט שדה, והורג את הבל אחיו, המקיים את הקשר עם העולם "משָׁם".

מספר המדרש כי אדם וחוה התאבלו על הבל בנם, ולא ידעו מה לעשות עם גופתו היות והוא היה הנפטר הראשון בעולם,

"היו אדם וחוה יושבים ובוכים ומתאבלים עליו, ולא היו יודעים מה לעשות להבל, שלא היו נהוגים בקבורה. בא עורב אחד שמת לו חברו, לקח אותו, חפר בארץ וטמנו לעיניהם אמר אדם ואמר 'כעורב אני עושה' וקבר את הבל." (פרקי דרבי אליעזר, פרק כא).

הבל נטמן באדמה, ועימו הרוח הכפולה שאותה הוא נשא, קין לא יכול להמשיך לעבוד את האדמה שקבלה את דמיו של הבל אל תוכה. היא אינה יכולה להמשיך לתת לו פירות. קין ימשיך לנדוד בעולם ולהרהר בחטאו. כדי שאיש לא יהרגנו בטעות, מוטבע על מצחו אות קין. מכאן ואילך כלים ואותות יהיו מנת חלקו, ושל צאצאו -תּוּבַל קַיִן--לֹטֵשׁ, כָּל-חֹרֵשׁ נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל. תובל-קין יפתח כלים שבעזרתם תוכל האנושות להשיג ולצבור עוד חומר גלוי, ספור ומדוד.

ואת כל התורה ניתן לפרש באדם אחד, לפיכך נוכל לראות כיצד החיצוניות שבאדם בחינת קין שבו הורגת את הפנימיות שבו, בחינת הבל, ומשום כך נמצא האדם נודד ולא מוצאים מנוח, כי מנוחתו תלויה בהכרתו הפנימית. ברגע שהאדם מכיר בפנימיותו ומתקשר אליה הוא מפסיק לנדוד, כי הוא מצא אותה, שנאמר מצא אישה מצא טוב.

...

תמונה The Shepheardes Calender, Edward Spenser, March

כתיבת תגובה

תגובה אחת בנושא “וַתַּהַר, וַתֵּלֶד אֶת-קַיִן, וַתֹּסֶף לָלֶדֶת, אֶת-אָחִיו אֶת-הָבֶל

  1. פְּתַח רַבִּי וַאֲמַר, הָכֵי אָדָם הָרִאשׁוֹן, נִשְׁמָתָא לְנִשְׁמָתָא. חַוָּה, נִשְׁמָתָא. קַיִן וְהֶבֶל, הֶבֶל, מִזִּינָא חָדָא עִם אָדָם וְחַוָּה, וְאִתְקְרֵי רוּחַ דְּקוּדְשָׁא. קַיִן, רוּחַ דְּטוּמְאָה דִשְׂמָאלָא, אִתְקְרֵי כִּלְאַיִם. וַהֲוֵי עִירְבּוּבְיָא, דְלָא אִצְטְרִיךְ. סִטְרָא אָחֳרָא, דְּלָא מִזִּינָא דְּאָדָם וְחַוָּה. וְעַל דָּא, לֹא תַחֲרשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמוֹר יַחְדָּיו. וְעַל דָּא, לֹא תֵיעוֹל בְּרִית דְּקוּדְשָׁא בִּרְשׁוּת אַחֲרִיתֵּי, לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי.

השאר תגובה