כִּי-תֵצֵא לַמִּלְחָמָה, עַל-אֹיְבֶיךָ; וּנְתָנוֹ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּיָדֶךָ--וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ: וְרָאִיתָ, בַּשִּׁבְיָה, אֵשֶׁת, יְפַת-תֹּאַר.

בס"ד

שלום וברכה לכל בית ישראל,

פרשת כי תצא פותחת בפסוק, " כִּי-תֵצֵא לַמִּלְחָמָה, עַל-אֹיְבֶיךָ; וּנְתָנוֹ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּיָדֶךָ--וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ". בספר הליקוטים של האר"י פרשת כי תצא כתוב כי לפתח חטאת רובץ, ויצר הטוב אינו בא, עד שהאדם בן י"ג שנים ויום אחד, ולכן איברי האדם מורגלים כולם עם יצה"ר מיום הלידה, וכשאדם בא לשוב בתשובה, דהיינו שיוצא למלחמה על האויבים, שהוא יצה"ר ואיבריו, ונתנו ה' אלהיך, אל היצה"ר בידך, ואז ושבית שביו, שהם אברי הגוף (שהם רצונות לקבל לעצמו בלבד).

ויש להבין כי הכתוב מדבר במלחמה בנפשו של אדם פנימה, כלומר באדם היוצא למלחמה ברצונות הקבלה שלו, שהם רצונותיו לקבל לעצמו בלבד, והנה תוך כדי מלחמה בהם הוא רואה אשת יפת תואר, ומבאר לנו האר"י, כי אשת יפת תואר הוא משל לנשמת האדם הנתונה בשבי רצונות דקבלה שלו.

ומבארת התורה, כיצד צריך אדם לנהוג כאשר הוא מבחין בנשמתו הכלואה בכבלי גופו, אלו תיקונים עליה לעבור כדי לנקותה מתנאי השבי שבהם היתה שרויה, כדי שיוכל לגשת אליה ולהתייחד עימה.

תיקון הא' -  וגלחה את ראשה, כלומר שתסיר האמונות הרעות והכוזבות.

תיקון הב' - ועשתה את צפורניה, שהיא חתיכת ומניעת המותרות.

תיקון הג' - והסירה את שמלת שביה, שהיא הלבוש שנעשה ממעשה העברות, כענין הסירו הבגדים הצואים.

תיקון הד' - ובכתה את אביה, זה הקב"ה.

תיקון הה' - ואת אמה, זו כנסת ישראל כענין מש"ה כי אחרי שובי נחמתני.

תיקון הו' - ותבכה על עוונותיה ירח ימים, שהוא חודש אלול, שהם ימים ולא שנים, שהוא זמן התשובה. ומדוע? כי ימים הוא לשון לובן ואור, ושנים הוא מלשון שָׁני, שהוא צבע אדום, ולשון דין, ככתוב וכל ביתה לבוש שנים (משלי לא', כא') כלומר שהבכיה על עוונות תהיה קצרה כמנין ירח ימים ובהירה כאור יום, ולא ארוכה כמנין השנים וכהה כצבע האדום.

החיננית צמח ממשפחת המורכבים, לציין כי הנשמה, היא חכמת הנסתר, הנושאת ח"ן בעיני כל רואיה, והיא רוכבת על הגוף שהם רצונות דקבלה.

החיננית צמח ממשפחת המורכבים, לציין כי הנשמה, היא חכמת הנסתר, היא הנושאת ח"ן בעיני כל רואיה, והיא רוכבת על הגוף שהם רצונות דקבלה.

שנה טובה לכל בית ישראל

כתיבת תגובה

2 תגובות בנושא “כִּי-תֵצֵא לַמִּלְחָמָה, עַל-אֹיְבֶיךָ; וּנְתָנוֹ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּיָדֶךָ--וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ: וְרָאִיתָ, בַּשִּׁבְיָה, אֵשֶׁת, יְפַת-תֹּאַר.

  1. עולימתא שפירתא

    (עלמה יפה)

    *(על מה נלחמנו?)

    מהו עולימתא שפירתא
    ולית לה עינין
    וגופא טמירתא ואתגליא
    איהי נפקת בצפרא
    ואתכסיאת ביממא
    אתקשט בקשוטין דלא הוו

    מהו עלמה יפה
    שאין לה עינים
    והגוף נסתר ונגלה
    היא יוצאת בבקר
    ומתכסית ביום
    מתקשרת בקישוטין שלא היו

    (זוהר משפטים טו)

    פנימיות הדברים. והנה המלכות אחר שנתמעטה וירדה לבחינת מחזה ולמטה של זעיר אנפין אין לה עוד חכמה מעצמה וזה שכתוב, עולימתא שפירתא ולית לה עיינין. כי החכמה נקראת עינים. והחכמה שיש לה היא מקבלת מזעיר אנפין וגופא טמירתא ואתגליא, שפעם היא מכוסה מהארת חכמה ופעם מגולה בה החכמה.

    ומפרש איהי נפקת בצפרא, שיוצאת להאיר בחכמה בזווג דקדרותא דצפרא, ואתכסיאת ביממא, ביום היא בשליטת זעיר אנפין, והחכמה מתכסה בה, כמו בזעיר אנפין.

    אתקשטת בקשוטין דלא הוו, שהקשוטין נמשכים לה מדינים וקטנות דבינה, וכיון שהדינים דבינה הם באילן דלא הוה, הרי גם הקשוטים ההם בבחינת דלא הוו.

    בזוהר משפטים (כ- ) מבאר הסבא את עניין בת כהן זו היא נשמה עליונה, בתו של *אברהם אבינו (הנשמה הבאה בגלגולים) והוא מושך לנשמה ממקום עליון (שהוא בינה), הסבא מפרט מדרגות בנשמה והתהליך אשר עוברת ובוד הדבקות בהוי"ה המיוחד לעם ישראל הדברים עמוקים ולא כאן המקום לפתוח, אלא להזכיר ולכוון

    בוא וראה
    כמה יש לאדם להזהר
    שלא יטה דרכיו בעולם הזה
    שאם זכה האדם בעולם הזה
    ושומר את הנשמה כראו
    זה הוא אדם שהקב"ה רוצה בו
    ומשתבח בו בכל יום בפמליא שלו
    ואומר, ראו בן הקדוש שיש לי בעולם ההוא
    כך וכך עשה
    כך וכך מעשיו מתוקנים

    וכשהנשמה הזאת יוצאת מהעולם הזה
    זכה
    נקיה
    ברורה
    הקב"ה מאיר לה בכמה אורות
    בכל יום קורא עליה
    זו היא הנשמה של פלוני בני
    שמירה תהיה לגוף ההוא שעזבה

    וזהו שכתוב,
    ואם לבנו יעדה כמשפט הבנות יעשה לה
    מהו משפט הבנות

    כאן יש סוד לחכמים
    בתוך סלע החזק
    (שהוא עולם הבריאה)
    ברקיע הנסתר
    (העליון מכל הרקיעים)
    יש היכל אחד
    הנרא היכל אהבה
    (שהוא עומד תחת קדש קדשים דבריאה)
    ושם טוצרות נסתרות
    וכל נשיקין של אהבת המלך הן שמה
    ואלו הנשמות שהן אהובות המלך
    נכנסות שם.

    כיון שהמלך נכנס בהיכל ההוא
    שם כתוב
    וישק יעקב לרחל
    (שזווג דנשיקין שם הוא)
    והקב"ה מוצא שמה את נשמה הקדושה ההיא
    מיד מקדים ונושק אותה
    ומחבק אותה
    ומעלה אותה עמו ומשתעשע בה.

    כמו שהבת הזאת
    (דהיינו הנשמה)
    השלימה העשיה בעולם הזה
    כך הקב"ה משלים לה עשיה
    אחרת, בעולם הבא

    (זוהר, משפטים, נט- סב)

  2. פירש רש"י: במלחמת הרשות הכתוב מדבר.

    ויש לפרש זה על דרך הרמז. ידוע שיש ב' מיני עבודות: עבודת הכלל ועבודת הפרט. שבשתיהן יש מלחמת היצר. עבודת הכלל נקראת מלחמת מצוה או חובה, היינו שצריך ללחום בכדי לקיים המצוות ושלא לעבור על עבירות.

    ועבודת הפרט
    נקראת מלחמת הרשות
    היינו על דברים שאינם לא עבירות
    ולא מצוות
    והעבודה היא לעשות אותם
    בכוונה של על מנת להשפיע

    ואז כשהאדם עוסק במלחמה זו
    של הרשות
    אומר לנו הכתוב:
    ונתנו ה' אלהיך בידך
    היינו שיצליח במלחמה
    ושבית שביו
    אז תזכה:
    וראית בשביה
    *אשת יפת תואר

    השכינה הקדושה נקראת אשת יפת תו-א-ר
    בסוד "אשת חייל מי ימצא"
    כי בזמן שהאדם הלוחם
    הוא איש חיל

    אז השכינה נקראת אשת חיל.
    וענין יופי
    הוא כמו שכתוב בזוהר:
    *עולימתא שפירתא
    (זוהר משפטים טו)

    על שם ששם מגולה אור החכמה
    ואור החכמה מכונה יופי

    וחשקת בה
    היינו שיהיה לך רצון וחשק לקבל אותה
    אז צריכים לדעת
    שצריכים לעשות תיקונים
    בכדי שיוכל לקבל
    לא מטעם חשק
    אלא מטעם להשפיע

    והיה אם לא חפצת בה
    היינו לעשות התיקונים
    בעל מנת להשפיע
    אז:
    ושלחתה לנפשה
    היינו שאסור להשתמש עם הבחינה הזו שזכה
    כי בלי מסך
    אסור לקבל.

    ודוקא אם המלחמה שלו
    היא מלחמת רשות
    היינו בדברים שהם רשות
    והוא רוצה אותם בעל מנת להשפיע
    אז הוא זוכה לבחינת
    "אשת חיל"

    ואז מתחילה עבודת המסכים
    וזהו שפירש רש"י במלחמת הרשות הכתוב מדבר

    (כי תצא, תשל"ט, ברכת שלום על התורה, רמט, בנו של בעה”ס, הברכת שלום)

השאר תגובה