כיצד מתקן אברהם אבינו את העולם בקבורת שרה אמנו במערת המכפלה

מערת המכפלה אשר בחברון שנות העשרים המאה העשרים

מערת המכפלה אשר בחברון שנות העשרים המאה העשרים

מספר הפרקי דרבי אליעזר (פרק ל"ו מהדורת ורשא תרל"ד 1874) כיצד נתגלתה לאברהם אבינו מערת המכפלה וז לשונו:

"כי אברהם כרת בית עם עמי הארץ. וכשנגלו המלאכים עליו (פרשת וירא) היה סבור שהן אורחי עם הארץ ורץ לקראתם, ורצה לעשות סעודה גדולה ורץ להביא בן בקר. וברח לפניו בן הבקר, ונכנס למערת המכפלה ונכנס אחריו שם ומצא שם אדם וחווה שוכבים על המיטות וישנים ונרות דולקים אליהם וריח טוב אליהם כריח ניחוח לפיכך חמד את מערת המכפלה במכר טוב ובזהב ובשטר עולם לאחוזת קבר".

אותו מדרש אנו מוצאים בספר הזהר פרשת חיי שרה אות ק' בצורה מורחבת, וזו לשונו:

ק) רבי אלעזר אמר, בשעה שנכנס אברהם במערה, איך נכנס. כלומר, מה היה הסבה שנכנס אל המערה. ואומר, כי היה רץ אחר אותו העגל, שכתוב בו ואל הבקר רץ אברהם וגו', ובן בקר ההוא ברח עד אותה המערה, ואברהם נכנס אחריו להמערה, וראה מה שראה. (אל תקרי בָּקָר, אלא בוקר, כלומר רץ אל מקום שהיה נראה בו אור, שנאמר הבוקר אור (בראשית מד).

קא) עוד, סבה היתה, כי הוא היה מתפלל בכל יום ויום. והיה יוצא עד אותו השדה שהיה מעלה ריחות עליונים, וראה אור יוצא מתוך המערה, והתפלל שם. ושם דבר עמו הקב"ה. ועל כן חפץ בה, בהמערה, ותשוקתו היתה באותו מקום תמיד.

קה) ובוא וראה, כשנכנס אברהם לתוך המערה בראשונה, ראה שם אור, והושלך לפניו העפר, ונתגלו לו שני קברים, בין כה וכה, עמד אדם מקברו, בצורתו, וראה את אברהם, ושחק. ובו ידע אברהם שעתיד להקבר שם.

הנה השיחה המתנהלת בין אדם הראשון לאברהם אבינו במערת המכפלה:

קו) אמר לו (לאדם הראשון) אברהם, בבקשה ממך, האם טירה בלתי מקורה כאן. כלומר, שהיה תמה, כי במערת מכפלה, שפירושו מערה לפנים ממערה, מחויב להיות חשך גמור, והוא ראה שם אור כמו בבית פתוח מלמעלה בלי גג. קוסטרא פירושו טירה, דהיינו ארמון או חצר. קטיר, פירושו בלתי מקורה בגג. כמ"ש (במדות פ"ב) על הכתוב חצרות קטורות, אין קטורות אלא שאינן מקורות. (קוסטרא קטיר לשון זהר והוא טירה קשורה או בית קשור בקשר של אור).

שואל אברהם את אדם הראשון איך ייתכן כי במקום שיש בו מערה בתוך מערה והוא אמור להיות חושך גמור, מופיע אור כל כך גדול, שכן מצב כזה ייתכן רק כאשר הטירה אינה מקורה, כלומר בבית פתוח בלי גג.

אמר לו אדם, הקב"ה הסתירני כאן, ומאותו זמן עד עתה מסתתר אני כמין הדג שבחפירה, הנקרא גילדא, שיש מין דגים הנקראים גילדנא דבי גילי (ברכות מד:) המסתתרים ויושבים תמיד בחפירות בתוך האשפה שבים. קירטא, בלשון יוני, פירושו חפירה תחת הארץ. עד שאתה באת לעולם, עתה, מכאן ואילך, כבר יש קיום לי ולעולם בשבילך. פירוש. עד שבא אברהם היה אדם והעולם, מחוסרי השלמות, ועל כן היה צריך להסתיר את עצמו שלא יתאחזו בו הקליפות. אבל כשבא אברהם לעולם, תיקן אותו, ואת העולם, ואינו צריך עוד להסתיר את עצמו. וז"ש מכאן ואילך הא קיומא לי ולעלמא בנינך.

קח) אמר ר' שמעון בשעה שאברהם נכנס במערה, והביא את שרה שמה, קמו אדם וחוה, ולא רצו להיות קבורים שמה. אמרו, המעט לנו, שאנו בבושה באותו העולם לפני הקב"ה, מחמת אותו העון שגרמנו, ועתה יהיה נוסף לנו בושה שניה, שנבוש מפני המעשים טובים שלכם.

(אדם וחווה קמים מפני הבושה כאשר בא אברהם אבינו לקבור את שרה. הם מתביישים בושה כפולה, לא רק מפני החטא שהביאו לעולם, אלא גם מפני שהם משווים את מעשיהם הטובים של אברהם ושרה אל מעשיהם שלהם, והם חשים שאינם ראוים להיות קבורים ליד מעשים טובים שלהם, כלומר מפאת שינוי הצורה שלהם אינם מרגשים שהם ראויים להקבר יחדיו, כי אדם וחוה חייבים ואילו אברהם ושרה זכאים).

כדי להיטיב את הרגשתם של אדם וחווה, ולכסות על הבושה שהם חשים כאשר הם משווים את מעשיהם למעשיהם של אברהם ושרה אשתו, אברהם מציע פשרה, הוא מוכן להתפלל על אדם לפני הקב"ה כדי שלא יבוש אדם לעולם, וימחֵל לו עוונו לגמרי.

קט) אמר אברהם: הנה אני מוכן להתפלל לפני הקב"ה עליך, שלא תבוש לפניו לעולם. דהיינו שימחול לו העון לגמרי. מיד, ואחרי כן קבר אברהם את שרה אשתו. מהו ואחרי כן, שאומר הכתוב, היינו, אחר שקבל עליו אברהם דבר הזה. להתפלל על אדם, כנ"ל.

קי) אדם חזר ונכנס למקומו. חוה לא חזרה ונכנסה, משום שהיא גרמה לאדם לחטא, כמ"ש האשה אשר נתת עמדי וגו', והיתה מפחדת שאדם לא יקבלנה. עד שקרב אברהם, והכניסה אל אדם, וקיבלה בשביל אברהם. וזהו שכתוב ואחרי כן קבר את שרה אשתו, לשרה לא כתוב, אלא את שרה והוא לרבות חוה. שאברהם החזירה אל הקבר, כנ"ל.

אדם חזר למקומו, אך חוה אינה שקטה משום שהיא גרמה החטא, וחוששת שאדם לא יקבלה אליו, אברהם מבחין בחששה ומכניס אותה אצל אדם, ואדם מקבל את חוה אליו בשל טובו של אברהם אבינו. לכן כתב הכתוב ואחרי כן קבר את שרה אשתו, וכל את יורה על ריבוי, את חוה, שהחזירה אצל אדם, אל הקבר ואחרי כן קבר את שרה אשתו.

ואז נתיישבו אדם וחוה במקומם כראוי. וזהו שכתוב, אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, ולמדנו, באברהם, כי בהבראם אותיות באברהם, ויורה, שבשבילו נתקיימו. תולדות השמים וארץ הם אדם וחוה. כי אלה השמים וארץ לא כתוב, אלא תולדות השמים והארץ, להורות, על אדם וחוה, שאינם תולדות של אנשים, ועליהם אומר הכתוב, שנתקיימו בשביל אברהם. דהיינו כמ"ש לעיל. ומאין לנו, שנתקיימו בשביל אברהם. כי כתוב ויקם השדה והמערה אשר בו לאברהם. ועד שבא אברהם לא נתקיימו אדם וחוה באותו העולם. כלומר, שדורש, ויקם הוא קיום. השדה והמערה אשר בו, יורה על אדם וחוה אשר שם. לאברהם בשביל אברהם. הרי שאדם וחוה נתקיימו בשביל אברהם.

אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, השמים הם כנוי לאדם, והארץ כינוי לחוה, וכאשר כותב הפסוק אלה תולדות השמים והארץ בהבראם כוונתו היא כפולה כי אלה תולדות השמים והארץ הם תולדות אדם וחוה א) שאינם תולדות של אנשים, אחרת היה כותב בני מי הם, ב) וכאשר כותב בהבראם כוונתו היא שנבראו בשביל אברהם, כדי שאברהם יתקן אותם, שכל כ' הדורות מאדם הראשון עד אברהם היו כדי שיברא הנברא בעולם שיהיה מסוגל לאהוב את הבריאה ולרחם עליה, כאברהם אבינו שקראו הקב"ה אברהם אוהבי.

כל טוב הצלחה וברכה ושנזכה לתקן את אשר ניתן לתקן

...

תמונה ויקפדיה

כתיבת תגובה

השאר תגובה