מדוע אנו נקראים ישראל

שלום לכולם,

ויאבק איש עמו

מנהג ישראל להעניק שם לרך הנולד בברית המילה, ביום השמיני להולדתו, כפי שאמר קהלת טוב שם משמן טוב, כלומר הפוטנציאל שיש בידיעת השם, הוא יותר טוב מאשר כל מעשה טוב הנבחן לשמן. כי השמן שהוא משל למעשים טובים, נותן כוח בערה לפתילה לדלוק, וזה משל לחיי האדם, שמעשים טובים יטעינו את חייו, כפי שבטריה נטענית מחשמל(ן), כך אדם יטעין את נשמתו ממעשים טובים. עד כאן הבנו מהו שמן טוב, אך מהו שם טוב זאת נראה ברשימה הבאה.

לאחר שחוזר יעקב מבית לבן הארמי בדרכו לארץ כנען, הוא מכין מנחה לאחיו עשיו, ושולח אותה אליו ארצה שעיר, כאשר את נשותיו שפחותיו ואחד עשר ילדיו הוא מעביר בלילה את נחל יבק מערבה, והוא יעקב נותר לבדו ממזרח לנחל. וכך אומר הכתוב: "וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב, לְבַדּוֹ; וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ, עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר". כלומר בעוד יעקב נצב לבדו ממזרח לנחל יבוק, נאבק עימו איש (מסתורי) עד עלות השחר. המאבק בין יעקב לאיש היה שקול, עד כי ראה האיש, כִּי לֹא יָכֹל לוֹ, וַיִּגַּע, בְּכַף-יְרֵכוֹ.

ומה משמענו הכתוב בזה, במצב שבו נלחמים יריבים זה בזה ללא הכרעה, היות שהכוחות שקולים, דרושה תחבולה או מהלך מפתיע שיביא את אחד הצדדים ליתרון על חברו, וכך יבוא המאבק לידי הכרעה.

במהלך מפתיע שכזה נוקט האיש שנלחם ביעקב, הוא נוגע בכף ירכו, מהו כף ירכו, ומדוע נגיעה בכף הירך יכולה להביא לידי הכרעה בקרב? רבים מרבותינו פרשו מהו כף הירך וכולם יפים וטובים, אך הפירוש הפשוט הוא, כף גימטריה מאה (100) והיא רומזת לאמה הוא אבר הברית. כי הברית הוא אמצע הגוף (תפארת) ונחשב לכף המאזניים למכריע בין ימין ושמאל.

נמצא כי היריב המסתורי שנאבק עם יעקב כל הלילה, נגע באמת המים שלו, בברית, ולמעשה בהכרעת הקרב. כי באמת המים יש ב' נקבים, נקב אחד ממנו נכנסים המים העליונים להחיות זרע ולהוליד נשמות, ונקב שני להוציא מי רגליים עכורים, הנבחנים למי הנילוס.

כאשר משתחרר יעקב מן הלפיתה באמת המים שלו, כותבת התורה, וַתֵּקַע כַּף-יֶרֶךְ יַעֲקֹב, בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ. כלומר ניתק הגיד כלומר הנהר המוציא מי רגלים עכורים ממקומו. או אז אמר האיש: "שלחני כי עלה השחר", והשיב יעקב: "לא אשלחך, כי אם ברכתני", כלומר לא אשלחך כי נצחון זמני, אינו חשוב בעיני, אני רוצה בכוח הברכה, כי ברכה גימטריה זכר, וזכר הוא מלשון זוכר, שהוא כוח הנשמה הזוכר באדם, לכן אמר יעקב כי אם ברכתני, שילוח, כן, אבל התנאי לשלוח הוא ברכה.

או אז התרצה האיש ושאל לשמו, כי הברכה צריכה לשרות במקום שלם, שהוא השם, ואמר, "יעקב", ויאמר האיש, לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ--כִּי, אִם-יִשְׂרָאֵל, ומדוע יכול האיש היה לשנות שמו לישראל, משתי סיבות א) כי נגע באמת המים היא הברית, ובברית המילה ניתן השם לאדם, למדים זאת אנו מאברם, כי ביום שנאמר לו התהלך לפני והיה תמיםונתבקש למול את עצמו, נתנה לו אות ה' נוספת בשמו ונקרא שמו אברהם.

ב) בזה שהשתחחר יעקב מן הלפיתה באמה, והלפיתה במים התחתונים, הרי שנשארו לו ליעקב, מים עליונים, צנור להובלת נשמות, לכן הסביר לו האיש גם את מדרש שמו, כִּי-שָׂרִיתָ עִם-אֱלֹהִים וְעִם-אֲנָשִׁים, וַתּוּכָל, כלומר התמודדת עם הרבוי, עם הרבבה והקטטה שיש בשם המשותף אלקים, ועם אנשים, עם לבן ועם עשיו, ותוכל, כלומר ותמיד תוכל לנצח בכוח הנשמה. לכן בקש יעקב לדעת, "הגידה-נא, שמך", כלומר בלשון הנהר המשפיע נשמות שהיא לשון הגדה והמשכה (נגיד ונפיק) ולא לשון אמירה שהיא רכה, אז השיב האיש, "למה זה תשאל לשמי", כי אין לו שם ככתוב בפתח אליהו, "וְאַנְתְּ לֵית לָךְ שֵׁם יְדִיעַ דְּאַנְתְּ הוּא מְמַלֵּא כָּל שְׁמָהָן וְאַנְתְּ הוּא שְׁלִימוּ דְּכֻלְהוּ", ואז ברך אותו שם.

והוא שכתבה תורה ויזרח לו השמש, לו ליעקב בלבד, מדוע? כי יעקב צולע על ירכו, משום שהופר האזון שבין שמים וארץ, השמים, כוח ההשפעה, כוח הנשמה, גבר ונצח את הגוף, לכן הוא צולע על ירכו, כי בנגיעת האיש באמת המים של יעקב, והשתחררות יעקב ממנה, ניתק כוח גיד הנשיה והשכחה, של מי רגליים עכורים ממנו. ונתנו לו חיי עולם הבא, לכן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה, מטעם שהוא אינו חלקם, ישראל הוא הכוח הזכרי שבאדם הכוח הזוכר מנין הוא בא, כוח הנשמה, ואילו כוח השכחה וההכחשה אינו שייך לו, לכן אינו ניזון ממנו.

כל טוב לכולם הצלחה וברכה

כתיבת תגובה

השאר תגובה