מדוע לא שמשו המאורות במבול

שלום לכולם,

אומרים חז"ל כי המאורות לא שמשו בזמן המבול, כיצד מגיעים חז"ל למסקנה זו? ואם המבול אינו מבול הסטורי שהיה בעבר בלבד, אלא מדובר בתופעה נפשית פנימית מה פירושה, ומה פירוש ההבטחה שנותן ה' לנח, לאחר שזה הקריב קורבן מכל הבהמה הטהורה ומכל העוף הטהור והעלה עולות, עֹד, כָּל-יְמֵי הָאָרֶץ:  זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף, וְיוֹם וָלַיְלָה--לֹא יִשְׁבֹּתוּ. (בראשית ח כב) מדוע מזכיר ה' בהבטחתו לנח שש עונות ולא ארבע, ומה משמעות שש העונות המוזכרות בהבטחת ה' לנח בנפש האדם פנימה, כל זאת במאמר הבא.

הנה שמו הפשוט נכתב ד 'אותיות אותיות י' ה' ו' ה'. י' כנגד ספירת חכמה המכונה בשם אבא, ה' ראשונה כנגד ספירת הבינה, המכונה בשם אמא, ו' כנגד ספירת תפארת המכונה בשם בן, והכולל ו' קצוות, חסד, גבורה, תפארת נצח הוד ויסוד, וה' אחרונה כנגד ספירת מלכות המכונה בשם בת.

ונחזור לענין, המבול המוזכר בתורה אינו רק מבול הסטורי הנזכר גם במיתולגיות של עמים שונים, אלא המבול בעיקרו הוא תופעה נפשית, בזמן שנטחות על אדם צרות מצרות משונות והוא מרגיש כי אין הוא יכול לנשום מעוצמת המכות הבוטשות בו, הוא אינו יכול להמשיך לתפקד ביום יום כאילו לא קרה כלום, הוא עושה לו תיבה, וכאן תיבה היא לא רק במובן הפיסי של קופסא, אלא תיבה אותיות בית, כלומר באמצעות התיבה היא המילה יכול אדם לתוב כלומר לשבת או לשוב למקורו הרוחני, כלומר אדם יכול לנוח, כלומר למצוא מנוחה, ולהיות נינוח ולא מוטרד או מוכה ללא הרף ובלי שתשתקף סכנה לחייו, אם הוא מונח בתוך התיבה, שהיא מעין קופסת מגן נפשי, או כאשר הוא מונח בתוך המילה, כאשר הוא חושב על מילה, ונמצא שהוא כלול בברית שבין שמים וארץ ואינו כּלֵה.

מהי התיבה הנפשית שאדם יכול מונח בה ולא תהיה נשקפת לחייו סכנה ממשית, אלו הם אותית י"ה משם הוי"ה, אבא ואמא, או חכמה ובינה. היות ואותיות י"ה, הן הפנימיות יותר משם הוי"ה, הרי כאשר אדם מונח בהן, הוא כולו מקופל בפנימיות ושום דבר חיצוני לא יכול לפגוע בו. בעוד י"ה הן אותיות הפנימיות של שם ה', שהן בחינת המוחין, הרי שאותיות ו"ה, הן אותיות חיצוניות של שם הויה, כי אות ו' מרמזת לו' קצוות, ב' זרועות (חסד וגבורה ימין ושמאל), ב' שוקיים (נצח והוד) , גוף (תפארת) ברית (יסוד), ואות ה' רומזת לעטרת היסוד.

נשאלת השאלה מהו התנאי שחייב להתקיים כדי שלא יהיה מבול נפשי ומסביר הכתוב בזאת הלשון: כל עוד משמשות שש הספירות בנפש האדם פנימה שהן שש ההארות הנזכרות כאן בשם זרע, קציר, קיץ, וחורף, לילה, ויום, לא יהיה מבול על הארץ. וזה הסוד שמגלה לנו התורה על אודות המבול ומסבירה כי המבול אינו מאורע הסטורי כפי שסוברים הפשטנים אלא הוא מופע אימננטי בנפש האדם פנימה.

כלומר כל עוד מאירות לאדם שש הספירות החיצוניות, כלומר אותיות ו"ה, או כל עוד הוא מוצא סיפוק בעבודת כפיים, בהלוך הרגליים, או כל עוד הוא נהנה מהיכולות הפיזיות שלו לרוץ, לשאת, לשאת לטפס לקפוץ, אין מבול, המבול מגיע כאשר התפקודים החיצוניים הללו אינם מספקים אותו יותר, אינם מאירים לו יותר, ועל זה אומר הכתוב, "עשה לך תבת עצי גפר", עשה לך, לעצמך דייקא, עשה לך תיבה מעצי גופר, כלומר ששום מציאות חיצונית לא יכולה לחדור דרכה. ותנוח כמו נח בתיבה, במילה, במחשבה, ורק המנוחה בתיבה תביא לקיום עולם חדש.

כל טוב לכולם ושבת שלום

כתיבת תגובה

השאר תגובה