מדוע נהוג ללמוד קבלה מאדם, ולא רק מספר?

בס"ד

שלום וברכה לכולם,

פה אל פה אדבר בו, ומראה ולא בחידת (במדבר י"ב, ח', פרשת בהעלותך)

פה אל פה אדבר בו, ומראה ולא בחידת (במדבר י"ב, ח', פרשת בהעלותך)

מדוע נהוג ללמוד קבלה מאדם ולא מספר בלבד? ומדוע נאמר במשה אדון הנביאים, "פה אל פה אדבר בו במראה ולא בחידת", מדוע נחשבת קבלה טהורה כתכונת "פה אל פה", מה מיוחד בחיבור שיש בין פה לפה שאין בחיבור למשל בין פה לאוזן? ומה פירוש המשנה משה קבל תורה מסיני, ומסרה ליהושע, ויהושע לזקנים, וזקנים לנביאים, ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה.

ולפני שאנו פורשים את היריעה נאמר כי כאשר אדם מדבר דבר מה, וחברו שומע, הרי שהדיבור, לאחר שנִדבָּר, נמצא יוצא מחוץ לפה של הדובר, מתלבש באויר הנמצא בסביבה, ומגיע לאוזנו של השומע, כך שבדרך העוברת משפתי הדובר החוצה אל האויר העוטף את השניים, ומשם אל אוזנו של השומע, יש תחנות רבות בדרך, מה שגורם לדברים להגיע לאוזן השומע באופן של טלפון שבור, כלומר חצאי דברים קטעי דברים, ניצוצות של רעיונות, הברות, הגיים, ולא הזכרנו כלל את רעשי הסביבה, כמו תנועה ערה של אוטובוסים ומכוניות, רחוב סואן, מכונת כביסה בסחיטה הכוללת שלה, מנועי מזגנים, תינוק בוכה, מישהו צועק, דפיקה בדלת, צלצלול טלפון, צללי אפליקציות, צופר של אמבולנס, שירים ברדיו, מסוקים, מטוסים קולו הסדוק של האלטע זאכן וכו' וכו', האמת שלא קשה לדמיין רעש בימינו כלל.

עד כאן תארנו מעבר בין פה לאזן, אך מה קורה במעבר שבין פה אל פה? בקשר שבין פה אל פה, יכולים להיות שני אופנים, האחד הוא קשר בין אוהבים, שהוא נשיקה, מה שמכונהה בציבור בשם נשיקה צרפתית, או מצב של החיאה, בו האדם המעניק טיפול החיאה לאדם שאינו נושם, מצמיד את שפתיו, אל שפתי המונשם, ונופח בו נשמת חיים.

מה משותף לשני המצבים? במצב האוהבים אין חציצה בניהם, ההבל הפנימי שנמצא בתוך פה הנושק, עובר בשלימות את תוך פה הננשק, במצב זה הבל הפה הפנימי של הנושק, עובר במלואו אל הפה הננשק, היות והנושק מעביר רוח מפיו אל פי הננשק, ורוח זו עדיין אינה מלובשת במילים היוצאות חוץ הפה, הרי שרוח זו היא נשמת אפו של הנושק, והיא רוח חיים, ובמצב זה הנושק מעביר אל הננשק את פנימיותו, את אור החיים שבו, כפי הכתוב בבראשית פרק ב' ויפח באפיו נשמת חיים.

גם במצב ההחיאה קורה אותו דבר, מה שגורם למונשם לחזור ולשוב לנשום, כפי שאנו רואים בהחיאה שהחיה אליהו הנביא את בן האישה הצרפית, (מלכים א', י"ז) ובהחיאה שהחיה תלמידו, אלישע הנביא, את בן האישה השונמית. (מלכים ב' ד').

כלומר בשני המצבים אין חציצה, האוהב והאהובה הם אדם אחד, המנשים והמונשם הם אדם אחד. וזו המשמעות של של הסמל המפורש "פה אל פה", להצביע על כך שאין שום חציצה, שום עיוות, שום עיקום, הכל עבר ביושר, והכל הוא בחזקת אור החיים הקדוש. לכן מדגשים במקורתינו את השתלשלות המסירה, כדי להראות שהכל עבר ביושר מה' אל משה, וממשה ליהושע וכו', להראות שלא היתה שום הפרעה בדרך והכל טהור כביום שנתנה תורה בסיני.

שנה טובה לכולם, שנזכה להיות אדם

 

כתיבת תגובה

השאר תגובה