מהו שאמר הכתוב עשה ירח למועדים שמש ידע מבואו

שלום לכולם,

עשה ירח למועדים שמש ידע מבואו

מהו שאמר הכתוב עשה ירח למועדים שמש ידע מבואו? מדוע משתמש בעל התהלים בפועל עשה ביחס לירח, וידע ביחס לשמש, מדוע ברישא של הפסוק הנושא הוא עלום, כלומר יש לשאול "מי עשה ירח למועדים"? ובסיפא של הפסוק הנושא הוא השמש המשמש והיודע, היכן נמצא השמש שבאדם והיכן נמצא הירח שבאדם, ומדוע כאשר מאיר השמש באדם הוא יודע, וכאשר לא מאיר בו השמש, הוא עושה ירח למועדים, אילו מועדים יש בנפש האדם פנימה, וממה הם נמשכים? נשתדל לענות על שאלות אלו אחת לאחת.

הנה שם הוי"ה ב"ה, הוא שמו במידת הרחמים והוא נכתב: י', ה', ו', ה', ואותיות שמו הפשוט הן המקור לספירות, לפרצופים ולעולמות כפי שאנו רואים בטבלה שלפנינו:

אותיות          ספירות                   פרצופים           מאורות                              עולמות
י' =               חכמה                      אבא                                                           אצילות
ה' =              בינה                        אמא                                                           בריאה
ו' =               תפארת                   ז"א                   שמש                                   יצירה
ה' =              מלכות                    נוקבא                ירח                                     עשייה

השמש כנגד ספירת תפארת או ו' דשם הוי"ה
הירח כנגד ספירת מלכות, או ה' אחרונה דשם הוי"ה

כעת על השאלה "מי עשה ירח למועדים"? ניתן להשיב כי הקב"ה עשה ירח למועדים, כי בתחילה היו המאורות חמה ולבנה שווים בקומתם, אך לאחר קטרוג הלבנה, בצווי האלוקי מעטה עצמה והפכה לירח, כי לבנה הוא כינוי למאור לפני הקטרוג והמיעוט, על שום האור הלבן הממלא אותה, וגם במחצית החודש בט"ו לחודש כאשר מאיר בה השמש לאחר שמעטה עצמה, היא נקראת לבנה, בעוד שבראש חודש היא נקראת ירח נוטריקון י'וד ר'אש ח'ודש, ובסוף החודש היא נקראת סהר, מלשון סוהר, כמו בית סוהר או כי נכלא, כלומר כלה בה האור.

באשר לשאלה מדוע לא מוזכר הקב"ה כעושה הירח למועדים, ורק מוזכר הפועַל, ללא הנושא, יש לומר כי בעולם העשייה ממנו נמשך הירח, הקב"ה נעלם, היות שעולם העשיה הוא הגס העב והנמוך מכל העולמות, לכן כותב בעל התהלים עשה ירח למועדים, ולא מציין מי, כי בעולם עשייה, מרוב עביות וגשמיות חומרית נחשכת מאתנו הארתו יתברך, ולא יודעים מי עושה מה, מצב של כהות חושים.

כעת כאשר כותב בעל התהלים שמש ידע מבואו, הוא כבר מדבר על עולם גבוה יותר, עולם היצירה הנמשך מאות ו' דשם הוי"ה, הוא רוח, בעוד שעולם העשיה נקרא בשם נפש. וכמו שלאות ו' יש שני הבטים, ו' החיבור או ו' הניגוד וההיפוך, כך בעולם היצירה, שהוא בחינת רוח, יש בו הבט כפול, של שאיפת רוח ונשיפת רוח. הנשיפה יורדת למטה והשאיפה עולה למעלה, כאשר אנו שואפים רוח, הרוח עולה בחוטם ועולה למח, זהו מצב של קשר, האויר שאנו שואפים מחבר אותנו לנשמה הנמצאת במח, האויר הזה מאפשר לנו לחשוב, ולהתחבר למחוזות עליונים יותר, כאשר החיבור הזה מתקיים, אז נאמר הפסוק "וזרח השמש", כלומר הדעת האלוקית מאירה בנו.

אך כאשר כותב בעל התהלים שמש ידע מבואו, הוא מתכוון כי השמש,  שהיא בחינת הדעת האלוקית, בחינת אות ו' דשם הוי"ה יודע מתי לעלות ולהסתלק מאתנו, כמו משה רבינו שידע מתי לעלות להר העברים, כי בא זמנו של יהושע להנהיג ולהאיר אומנם בקטנות.

לסיכום: הדעת האלוקית שבאדם נמשלת לשמש המאירה בשמים, וכאשר מפסיקה להאיר בו הדעת האלוקית, זה נבחן לפסוק "שמש ידע מבואו", כלומר ההארה האלוקית יודעת מתי להסתלק ולעלות, ואז  נשאר האדם עצוב ושמוט. וכדי שהאדם לא יהיה עצוב ושמוט כאשר לא מאיר בו הדעת האלוקית, נתנה לו רפואה והיא "עשה ירח למועדים", כלומר מאירים לאדם הארות קטנות בדמות ירח קטן התלוי לעת ערב במרום.

כל טוב לכולם ולהתראות במאמר הבא 🙂

כתיבת תגובה

השאר תגובה