מהו שנאמר ויחזק דוד מן הפלשתי בקלע ובאבן וחרב אין ביד דוד

שלום לכולם,

דוד וגלית, בית הכנסת אור התורה בעכו, תמונה ד"ר אבישי טייכר

מהו שאמר שהכתוב ויחזק דוד מן הפלשתי בקלע ובאבן, וחרב אין ביד דוד. היות שהתורה הנביאים והכתובים וגם ההגדות והמדרשים נלמדים באדם אחד, כלומר ברשות היחיד, ניתן לומר כך:

הפלשתי הוא ביטוי לכוחות הפרוד באדם, פלשתי אותיות פל (נפל) שת, שהוא נופל על איברי הרביה (שת) שלו, כי אין לו מח, זאת ועוד, ארצו של מלך פלשתים נקראת גרר, מלשון גרירת רגליים כי כאשר אינו מסוגל לחשוב, כלומר כאשר אין לו המוחין של חכמה ובינה המכונים בשם י"ה, הוא גורר רגליים. כמו למשל רכב שאין לו כוח התנע העצמי שלו, הוא נצרך לרכב גרר שימשוך ויגרור, אותו. או למשל במסע כומתה של 80 ק"מ אל תוך הלילה, הלוחמים נחלקים לזוגות, כאשר אחד מוביל את ההליכה וחברו מחזיק במימיה של המוביל, הנמצאת על מותנו ונגרר אחריו, באופן זה הלוחם הנגרר יכול לעצום את עיניו ולנוח תוך כדי הליכה, כי סומך על חברו שיוביל אותו לטוב, ואח"כ מתחלפים, המוביל הופך להיות נגרר, והנגרר הופך להיות מוביל.

לעומת זאת, דוד, הוא ביטוי לכוח הקדושה שבאדם, לכוח האחדות שבאדם, לכן מדברים על משיח בן דוד, כבן כתולדה של כוח האחדות שבאדם.

וכאן המקום לשאול את השאלה, כיצד יכול כח של אחדות קטן כל כך, וזעום כל כך, לנצח או להביס את כוחות הפירוד האימתניים המשתוללים בו. ועל כל משיב ספר שמואל, ויחזק דוד מן הפלשתי בקלע ובאבן וחרב אין ביד דוד.

חרב היא ביטוי לכוחות הדין, כוח הדין מבוטא באמצעות קו ישר, המרחק הקצר בין נקודה לנקודה. ניתן לבטא אותה באמצעות האות ו', שיש לה צורת קו, או מטֶה.

אבן, היא בסוד נקודה, בסוד אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה, כמו אבן שהכל מואסים בה והיא קטנה ומתגלגלת ממקום למקום, מפני שאיש מן הבנאים אינו חפץ בה, היות שאי אפשר לבנות ממנה תשתית, כאבן השתיה. אך כאשר מסתיים תהליך הבנייה, וצריך את נקודת השפיץ, היא אבן הראשה, אז כולם נדרשים אליה כדי להשלים את ראש הבנין.

אבן היא הביטוי לכח הפיזור שיש בטבע, כמאמר המשוררת אם "בהר חצבת אבן". בעוד הר הוא עצם אחד (אצילות) כאשר מפעילים עליו את כוח החציבה (בי"ע) תחצבנה ממנו אבנים קטנות. באבן לא ניכר רק כוח הפרוד שהוטבע בה בעת שנחצבה מן ההר, אלא שכעת ניתן לאבן כוח נוסף הפועל בה, והוא הגרביטציה, כלומר כוח החביקה, באמצעותו היא שואבת הכל אליה.

הקלע הוא ביטוי לכח כפול שיש בטבע, כי הקלע בנוי כמו האות V באנגלית, או כמו האות ע בעברית. כאשר מחברים אל בדיו, או אל ענפיו, חוט גמיש או גומי, נוצר מתח גמיש בין בדי הקלע. את אותו מתח גמיש ניתן לדרוך באמצעות חפץ ולשחרר, ואז נורה החפץ אל מחוץ לבדי הקלע אל חצר המטרה. הכוח הכפול שיש בקלע משול לפוטנציאל שיש בספירת בינה. בסוד ב' ראשים או ב ראשית, מלכות מבחינת הדין שבה ומלכות ממותקת בבינה.

ובכן מה עושה דוד, הוא הביטוי לכח האחדותי שבאדם, הוא לוקח את הסמל הכי מובהק של הפיצול והפירוד, היא האבן, היא המלכות, טוען אותה בראש הכפול של הקלע, (של ספירת הבינה) מה שמקנה לה כוח תעופה, מה שלא היה לה טרם השימוש בקלע, ומשחרר את האחיזה באופן שהאבן מתעופפת ומוטבעת במצחו של גלית הפלשתי.

במצח מוטבע כל כוחו של האדם, ובשעה שמוטבעת האבן, היא סמל לכוח הפירוד שבאדם במצחו של הפלשתי, מופעל עבה עקרון של שווי צורה, כח הפרוד שבאבן מצליח באמצעות מינוף של ספירת הבינה לפורר את כל כוחות הפרוד במכה אחת.

וזה הפירוש ויחזק דוד מן הפלשתי בקלע ובאבן, כלומר מעלת דוד על הפלשתי היתה בשימוש המלכות הממותקת בבינה בסוד אלכסון, וחרב אין ביד דוד, כלומר ללא כוחות הדין אלא רק רחמים פשוטים.

והנה שיר שהלחינה דרורה חבקין בהשראת הפסוקים בביצוע להקת פיקוד צפון

פסח שמח לכולם

כתיבת תגובה

השאר תגובה