מה לומדים מיום טוב דחנוכה?

בס"ד

ויתירה מזה לומדים מהיו"ט דחנוכה:
לא די בכך שענין הגשמיות אינו תופס מקום כלל לגבי ענין הרוחניות, אלא יש צורך לפעול שהגשמיות
גופא תהי' חדורה בענין הרוחניות, להיותו כמו שמן שמפעפע בכל דבר, היינו, שפועל בכל דבר שיהי' בו ענין של שמנונית.(רוחניות) וענין זה למדים מכללות הענין דהדלקת המנורה בבת המקדש שעי"ז היתה אורה יוצאה לכל העולם , ע"י "חלוני שקופים אטומים" 1) כך, שהעולם כולו נעשה מציאות של אור.
וענין זה מודגש יותר בנרות חנוכה - ש"מצותה משתשקע החמה", ו"מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ" ,היינו, שצריך לפעול שגם החוץ והחושך יהי' מציאות של אור.

 (דבר מלכות פרשת מקץ)

...

1) "חלוני שקופים אטומים" - מלכים א', ו, ד'  "תנא: שקופין מבפנים ואטומים מבחוץ  (משקפים את האור הפנימי ואוטמים כל חומר מבחוץ) - "לא לאורה אני צריך" ( מנחות פו ב , ודומה לזה במדבר רבה טו ב ) : החלונות היו בנויים באופן שמאפשר מעבר אור מבפנים החוצה, ולא מבחוץ פנימה - בדיוק להיפך מהמקובל בבתי מגורים. הרעיון הוא, שה' אינו צריך לקבל אור מהעולם, הוא רק נותן ומאיר לעולם; בית המקדש לא נבנה כדי לקבל אלא רק כדי לתת.

חנוכה שמח ומאיר לכל בית ישראל.

ויטראז' בת שבע

ויטראז' בת שבע ,

תמונה ע"י  ככר השבת  מוגנת ברשיון 

כתיבת תגובה

4 תגובות בנושא “מה לומדים מיום טוב דחנוכה?

  1. ענין ברכות נר של חנוכה.
    והנה כמו שנתבאר, שהשבתות ויו"ט ור"ח, יש בהם תוספת קדושה על ימי החול, גם בחנוכה (ופורים) יש בהם תוספת קדושה יותר מימי החול. אמנם אין מדרגתם שוה, למדרגת השבתות ויו"ט ור"ח.
    אבל ענין חנוכה (ופורים) הוא באופן אחר, כי תרוויהו אינון ב*הוד. ואע"פ שבתפילת שחרית בחול ביארנו דיעקב בנצח ומלכות בהוד.
    וכפ"ז החול הוא קדוש יותר מחנוכה ופורים אשר תרוויהו אינון בהוד.

    א) אבל הענין הוא, על דרך שביארנו בדרוש ר"ח, בענין היום טוב, כי הנוקבא יש לה אז תוספת קדושה, לפי שאז מקבלת הארותיה ע"י עצמה שלא ע"י בעלה, וכן הוא כאן.
    כי הנה בחול, יעקב יונק הארתו וחלק הארה שלה מן הנצח ומן ההוד ואח"כ נותן לה הארתה, ונמשך מן ההוד על ידו.

    אבל עתה בחנוכה (ובפורים), היא יונקת חלק הארתה מן *ההוד, ע"י עצמה, שלא ע"י בעלה ואינה טפילה אליו כבימי החול.
    והנה ענין זה הוא תוספת קדושה אליה בזמנים אלו יותר מבחול.
    ואמנם ענין כונת ברכות הדלקת הנר, הם סובבים על יחוד א עליון ושלם הנקרא נר
    (כמבואר אצלנו בתפילת שחרית דחול בברכת שים *שלום, כי שם נתבאר יחוד זה על מתכונתו וע"ש)

    ב) וענינו בקיצור הוא, כי שלשה בחינות של יחוד יש לזו"ן:
    הא' הוא בבחי' יהו"ה אהי"ה ומספרו מ"ז
    הב' הוא בבחי' יהו"ה אלהים ומספרו *יב"ק
    הג' הוא בבחי' יהו"ה אדני ומספרו צ"א

    ולפעמים מתייחדים בבחי' א' ולפעמים בשתיהם, ולפעמים בשלשתם ואז הוא היחוד הגמור ואז הנוקבא נקראת נ"ר
    כמספר ו' שמות הנז'.

    והנה בברכה הא' שהוא להדליק נר של חנוכה, נרמזו שלשתם.
    ובברכה ב', שהיא שעשה נסים נרמזה הב'.
    ובברכה הג', שהיא שהחיינו, נרמזה התחתונה מכולם.

  2. וזה מה שמצאתי בקונטרס אחר, כי ההויה הא', שעם אהי"ה, תהיה במילוי יודין דע"ב
    וההויה הב', שעם אלהים, היא דס"ג
    וההויה הג', שעם אדני, היא ההויה דמ"ה
    וג' הויות אלו עצמם, הם שתכוין במלת להדליק שהיא בגי': ע"ב ס"ג מ"ה של להדליק.

    ומן האהי"ה שבחיבור ההויה דע"ב דיודין, גם הוא יהיה במילוי יודין שהוא קס"א.
    ועם ההויה עצמה שהיא ע"ב, יהיו שניהם בגי' *רג"ל
    לרמוז: כי גם חנוכה נקרא רג"ל מכלל המועדים כנזכר בכתב יד בהקדמת התקונים

    ואמנם בקונטרס אדם אחר מצאתי, כי בברכה א' של להדליק, כשיאמר ברוך אתה יהוה, יכוין שזו הויה היא דע"ב דיודין, ותכוין לחבר עמו גם אהיה דיודין, ושניהם בגי' *רג"ל, וז"ס עד שתכלה רגל מן השוק (שבת כ"ג)

    ובברכת שעשה נסים, יכוין באותה הויה למילוי ס"ג ויחבר עמו שם אלהים, ולכן גם ההויה דס"ג, יכוין שהוא בניקוד אלהים,
    ובברכת שהחיינו, יכוין באותה ההויה שהוא במילוי מ"ה דאלפין ויחבר עמה שם אדני....

  3. ............וכן יש בזווג זו"ן ג' בחי':
    א) ו"ק, ופירוש: כשהוא עולה בו"ק שלו, ושם הם מזדווגות, וזה אינו חשוב כ"כ, לפי שרמ"ח איבריה הם מו"ק שלו ולמטה, ועוד שאינם פנים בפנים, ועוד כי החיבוק אינו בגופה, אלא בתחילת ראשה, ואינה בין תרין דרועין דמלכא.

    הבחי' הב) כשעולה עד המוחין שלו, ושם מזדווגת, וגם זווג זה גם כשהוא מעולה מן הא' אינו חשוב כל כך, לפי שהכתר שלה הוא כנגד הפנים שלו, ואינם פנים בפנים ,והחיבוק הוא בצואר.

    הבחי' הג) כשהיא עולה עד הכתר שלו, זהו מובחר, כי הוא פנים בפנים, והחיבוק הוא בגופה ממש, ואז היא נקראת נ"ר כמ"ש בזוהר, רמ"ח איברים ותרין דרועין דיליה המחבקים אותה, הם נ"ר.
    *וזהו נר שבת, ונר חנוכה
    אלא שיש הפרש בינהם,
    כי נר שבת היא עולה למעלה, עד הכתר שלו ממש
    ונר חנוכה, הוא אשר יורדים כל הבחי' אלו אליה למטה במקומה
    ולכן קניית שמן של שבת קודם.
    ובענין ההדלקה של נר חנוכה קודם, כי אם ידלוק של שבת קודם, כבר עלתה, ומה התועלת באחרת, אבל יעשו לה הכנה בהדלקת נר חנוכה, וירדו בה האורות, ואח"כ תעלה בנר שבת.

    (שער הכוונות, מפי האר"י, דרוש חנוכה)

  4. * ראה אגרות הברכת שלום, אגרת מ"ג, ענין שמן, ענין רג"ל, וכן ענין שוק (רשות הרבים - רשות היחיד)

השאר תגובה