מודה אני לפניך

בס"ד

ומה שבאנו לבאר ברכת "מודה אני",

הנאמרת בהשכמה,"מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה, רבה אמונתך".

מודה אני לפניך, ראשי תיבות מא"ל.

בברכת מודה אני יש מספר מדרגות: ראשית מופיע הכוח הפּוֹעֵל המלובש בפוֹעַל בלשון הווה, מודה, שהוא לשון מרובע : יודע, מודיע, מודה ומתוודה. לאחר מכן מופיע כנוי גוף, אני (גוף ראשון, יחיד, מדבֵּר), ומיד לאחריו, מילת היחס לפניך, המורה כי עצם ההודאה כלפי היודע, המוודה, והמודה היא בחינת פנים בקשר שלו עם הבורא ית"ש. ככתוב על משה, "ודבר ה' אל משה פנים אל פנים כאשר ידבר איש אל רעהו" (כי תשא, לג יא ).

התפילה נוקטת לשון לפניך כדי לבטל באחת את כל המחיצות, ההפרדות והנסתרות הקיימים בין הנברא לבורא, ולהשכין בניהם מצב של קדמות ראשונית המכונה בשיר עץ חיים של האריז"ל, "אור אינסוף".

מלך חי וקיים, שקוראו בשם מלך וממליכו על אבריו הפנימים : מח לב כבד, ותכונתו שהוא ח"י, כמנין ח"י חוליות שבעמוד השדרה, ונודע שכל בריה שאין בו עצם אינו חי י"ב חודש (אור הבהיר סימן עצם). ואילו הקב"ה נקרא ח"י ומחייה, שאף על פי שנתן בנו ח"י חוליות של חול הוא מחייה אותנו.

וקיים, שאינו מותנה בשום דבר, כי כל המותנה יש בו שניים, ואילו הוא הבורא יתברך הוא אחד יחיד ומיוחד.

שהחזרת בי נשמתי, וכאן כוללת הברכה את סדר השתלשלות העולמות מעילא לתתא ומתתא לעילא, כי החזרת הנשמה בקרבו, אינה סובבת רק על ציר הזמן הנמשך והולך בין לילה לבוקר, או בין שינה ליקיצה, אלא סובבת גם על גלגול הנשמה, שנאמר, שהחזרת בי נשמתי, בגלגול הזה.

נמצאת ההודאה עומדת וקיימת על הגלגול הזה ועל היום הזה, ועל הנובע והיוצא ממנו בחינת סיבה ומסובב. ונמצא המברך ברכת מודה אני קשור בשלשלת לחבל הזמן ותולדות האנושות עד שהוא מתדקק והולך ועובר מחבל הלידה והשינה ומגיע לסיבה ועִלוּל שהן רוחניות גמורה.

בחמלה, שהיא מילה נרד-פת (עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ נִרְדִּי נָתַן רֵיחוֹ, שיר השירים א יב) למילה רחמים שהיא כלולה ממידות חסד ודין והיא קו אמצעי. שחמלה היא קו אמצעי בין שם הפעולה מחילה שהיא סליחה ובין שם הפעולה שהיא לחימה.

וכך מחזירה ההודאה, המוודה והיודעת את כל המעשים ואת כל הפעולות לבורא ית"ש וחותמת את הברכה במילים "רבה אמונתך", לומר סיבת החזרת הנשמה באדם נעוצה באמונתו הרבָּה של הבורא ית"ש במעשה ידיו, כלומר בנברא.

מעגל כזה של הודאה לבורא, על החזרת הנשמה מידי בוקר, הנעוצה בבסיס אמונתו של הבורא בנברא, מחזיר את הנברא למצב של דף לבן חלק בעלות השחר.

נמצא אותיות הדפוס שייכות לבורא ונכתבות בנו תדיר, ואנו בהודאתנו על החזרת הנשמה בהשכמה, מחזירים לו את הציוד, כלומר את האותיות, ומזדכים על דף לבן, לפתוח בו את היום החדש.

ברוך ה' לעולם אמן ואמן

_

תמונה, זריחה מהר הזיתים, זכויות AttributionNoncommercialNo Derivative Works Some rights reserved by J McDowell

כתיבת תגובה

4 תגובות בנושא “מודה אני לפניך

    • "יתגבר כארי לעמוד בבוקר לעבודת בוראו."

      כשאנו פוקחים את העיניים, אנו מכירים בעובדה שבורא העולם השיב לנו את נשמתנו. לאחר שבמשך הלילה הנשמה עלתה למרומים כדי לשאוב כוחות חדשים, היא שבה חדשה ורעננה לקראת משימת היום הבא.

      אנו מודים לאלוקים על כך ואומרים:

      מודה אני לפניך מלך חי וקיים, שהחזרת בי נשמתי בחמלה, רבה אמונתך.

      את תפילת מודה אני אנו אומרים עוד לפני שאנו קמים מהמיטה, מיד כשאנו פוקחים את עינינו. על פי החסידות, הודאה משמעותה ביטול עצמי מול גדולתו של הבורא; כשאנו קמים מהשינה, לפני כל מעשה אחר שמייצג את יכולות החשיבה והפעולה שלנו, אנו מכירים בקיומו של הבורא ומודים לנו על היום והפוטנציאל החדש שהוא העניק לנו.

  1. דרך ערן בן עזרא ובלה יצחק פייס בוק:

    בכנס של נוירולוגים מכל העולם, שהתקיים בארצות הברית, נידונה התופעה של התעלפויות שמתרחשות בשעות הבוקר, מיד לאחר
    הקימה מן השינה.
    פרופסורית אחת מצטיינת בתחום הנוירולוגיה, נשאה נאום ארוך, שבו פירטה את תוצאות המחקר רב השנים שערכה בסוגיה זו.
    היא אמרה שלאחר כל המחקרים, היא הגיעה למסקנה, שההתעלפויות נגרמות כתוצאה מן המעבר החד שבין שכיבה לעמידה. היא אמרה, שלוקח לדם 12 שניות, להגיע מן הרגליים אל המוח.
    כאשר מתבצעת קימה מהירה, הדם "נזרק" למוח במהירות רבה מידי, והוא מגיב בתגובת שרשרת שגורמת להתעלפות.
    היא הציעה לכל אדם, גם אם אינו נוטה להתעלף, שלאחר קומו משנתו ישב על המיטה, יספור לאט עד 12 ורק אז יקום.

    הנאום זכה למחיאות כפיים ולתגובות נלהבות.

    ואז קם פרופסור יהודי, שומר מצוות, וביקש את רשות הדיבור.

    וכך אמר: אצלנו היהודים, לא קמים מן המיטה בפעם אחת.
    יש לנו מנהג עתיק, בן אלפי שנים,
    לומר תפילת הודיה מיוחדת לבורא עולם, על שזכינו להתעורר בבוקר בריאים ושלמים.
    התפילה הזאת נאמרת במיטה, בישיבה, מיד כשמתעוררים.
    יש בה 12 מילים, ואורך לומר אותה, לאט ובכוונה, שתיים עשרה שניות... בדיוק שתיים עשרה שניות.

    וכאן הוא קרא לאט ובהטעמה את "מודה אני", ואף תרגם, כדי שכולם יבינו.
    שוב רעש האולם ממחיאות כפיים סוערות.
    אך הפעם נועדו מחיאות הכפיים ל..ריבונו של עולם.

    מודֶה 1
    אֲנִי 2
    לְפָנֶיךָ 3
    מֶלֶךְ 4
    חַי 5
    וְקַיָם 6
    שֶהֶחֱזַרְתָ 7
    בִי 8
    נִשְמָתִי 9
    בְחֶמְלָה 10
    רַבָה 11
    אֱמונָתֶךָ 12

השאר תגובה