עיונים בספר הזה"ק פרשת "בהר" מאת הרב אברהם מרדכי גוטליב שליט"א

בס"ד

שלום רב לכל בית ישראל,

חכמה שאינה מאירה

חכמה שאינה מאירה

אנו בשיעורנו בספר הזה"ק בפרשת "בהר", אנו מתמקדים בבאור הסולם שחיבר רבי יהודה הלוי אשלג זכר צדיק וקדוש לברכה, למי שיש ספרים מוזמן לפתוח.

 קובץ השמע של השיעור

"וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, בְּהַר סִינַי לֵאמֹר:  דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, כִּי תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם--וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ, שַׁבָּת לַיהוָה". זוהי מצוות השמיטה, שנה שביעית בכל מחזור אנו מצווים להשבית את הארץ, שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ, וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ; וְאָסַפְתָּ, אֶת-תְּבוּאָתָהּ: וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת, שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ--שַׁבָּת, לַיהוָה". רבי אלעזר פתח עם פסוק אחר לגמרי, "זאת תורת העולה היא העולה על מוקדה כל הלילה" וכו', מקרא זה בכנסת ישראל העמדנו שהיא עולה ומתחברת במלך הקדוש בזיווג שלם. כנסת ישראל היא המדרגה הרוחנית של כלל ישראל, מייצגת את כללות נשמות ישראל, רבי אלעזר מפרש את הפסוק "זאת תורת העולה" שכנסת ישראל צריכה לעלות ולהתחבר במלך הקדוש בזיווג שלם.

העלייה הזאת וההתחברות הזו הן מותנות בהשתוות, כאשר יש השתוות בין עם ישראל לקב"ה אז עם ישראל מתחבר עם הקב"ה, ההשתוות מותנת בקבלת חוקי המלך, הרי זה ברור כאשר המלך מחוקק חוקים, ומצווה מצוות והכל לטובת עם ישראל, אם כן ודאי כאשר עם ישראל אינם מיישמים את החוקים והמצוות אין להם השתוות עם רצון המלך, ולכן אינם יכולים להתחבר במלך הקדוש בזיווג שלם. אנחנו צריכים ללכת בדרכי ה', בכדי לזכות ביקר מכל להתחבר עם המלך.

אות ב' המשך דברי רבי אלעזר : "היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה וכו'. בא וראה, כיוון שבא הלילה והשערים סתומים, דינים תחתונים מתעוררים בעולם והולכים ומשוטטים חמורים ואתונות וכלבים במשך הלילה, חמורים הרי העמדנו, שמשמרת ראשונה חמור נוער וכלבים ואתונות אינם משוטטים ואינם הולכים אלא בהם עושים כשפים לבני אדם, כגון בלעם שרכב על אתונו, אז ישנים כל בני העולם, ומזבח התחתון שמבחוץ שורף". מה אומר כאן הזה"ק, המילים נשמעות משונות מאוד, מוזרות, מנותקות, אבל צריכים אנו לזכור את דברי רבינו בעל הסולם בפרשת ויצא כמדומני באות קלט אומר רבינו שאין בזהר הקדוש אפילו מילה אחת גשמית, אלא הזה"ק מדבר מבחינה רוחנית בלבד, כלומר על נפש האדם, משתמש במילים גשמיות בתור שפת קוד, בכדי לרמז על מדרגות נפש האדם, אם כן צריכים להבין קודם כל, מה מרמז המושג לילה ברוחניות?

המושג לילה מרמז על זמן חשוך, וזהו בזמן שהאדם עוסק בחכמה, אבל חכמתו מרובה ממעשיו, זאת אומרת אדם לומד תורה, השאלה היא למה מיועדת התורה והחכמה שהוא לומד? אם חכמתו מרובה ממעשיו אומרת המשנה שחכמתו אינה מתקיימת, אלא המצב הנכון הוא שמעשיו יהיו מרובים מחכמתו, פירושו של דבר, בתורה יש באמת חכמה עצומה, אם אדם עוסק בחכמת התורה אך ורק בכדי לספק את עצמו, בכדי לקבל כל מיני תענוגים והנאות שאפשר לקבל בעולם הזה ע"י חכמה, אפשר לקבל כסף, אפשר לקבל כבוד, אפשר לקבל תענוגים של מושכלות התורה, יש אנשים הנהנים ללמוד תורה, כי בתורה יש הרבה מאוד מתמטיקה, שאלות תשובות, אפשר להגיע לרמות גבוהות מאוד, מבחינה של השכלה, ויש אנשים שנהנים מכל המתמטיקה הזאת.

בלשון הזה"ק, לילה זה מצב שחכמתו של האדם מרובה ממעשיו, כלומר הוא אדם חכם, הוא לומד, הוא מלא וגדוש, אבל הכל בשביל עצמו, הכל רק בכדי לקבל, ולא בכדי לתת ולהשפיע לזולתו, זהו מצב של חושך, זה נכון גם לגבי חכמות החיצוניות, אדם לומד חכמות השאלה אם הוא רוצה להועיל לעולם, או הוא חושב אך ורק על עצמו, המשנה אבל מדברת על חכמת התורה, מצב כזה שאדם מלא וגדוש בחכמת התורה אבל הכל בשביל עצמו, זה אומר שהחכמה הזאת היא לא דבר מאיר, זה מצב של לילה, חושך, זה מצב שמוגדר בזה"ק כשינה, ולכן אומר כאן רבי אלעזר הולכים ומשוטטים חמורים ואתונות וכלבים, כלומר הבהמיות שולטת, למרות שאותו אדם מבחוץ, נראה כאדם מלומד מאוד ומשכיל אדם מלא מדע וחכמה, תלמיד חכם, אבל אנחנו לא דנים אותו לפי ידיעותיו, יותר נכון המשנה דנה אותו, אנחנו לא דנים אף אחד, אנחנו צריכים כל אחד ואחד לדון רק את עצמו, לא אחרים, אבל המשנה, היא דנה את האדם לפי מגמותיו, זאת אומרת כל השעות הרבות הללו, שאתה יושב והוגה בתורה ובחכמה, האם זה רק אמצעי בשביל להשיג בשביל עצמך יותר ויותר תענוגים או שזהו אמצעי בכדי לתקן את עצמך לעבור ממצב של רצון לקבל, למצב של רצון להשפיע, ממצב של אהבה עצמית, למצב של אהבת הזולת, זוהי השאלה.

אם כן במצב של לילה, אז חמורים וכלבים הולכים ומשוטטים כפי שאומר רבי אלעזר, הוא רוצה לומר שהבהמיות שולטת שהרצון לקבל שולט, אז החכמה משמשת להגדלת הרצון לקבל, במקום להגדיל את הרצון להשפיע, כי הרי הייעוד האמיתי של חכמת התורה, כפי שאומרים חז"ל, "בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין", ועוד אמרו חז"ל המאור שבתורה מחזיר את האדם למוטב, זוהי המגמה האמיתית של התורה, אבל אם האדם שוכח את המגמה הזאת ועושה בתורה להיפך ממה שנתנה לנו,  כן זהו מצב של לילה, ואז אומר רבי אלעזר, "מזבח התחתון שורף", הכוונה היא שנמשכים ייסורים, האש, השריפה מרמזת ברוחניות על ייסורים שבאים לעולם.

חשבון נפש לתיקון האדם, זה מה שנחוץ לנו, כוונתי לומר שבזמן שאדם רואה כל מיני צרות מתרגשות על התורה, ועל לומדי התורה, אז שתי אופציות, אופציה אחת זה להאשים את כל הגורמים בחוץ, שהם נגד התורה, ונגד לומדי התורה, ולהפנות את האצבע כל הזמן החוצה, אבל מרבותינו קבלנו שזו לא הדרך האמיתית, החפץ חיים היה אומר שמי שמקבל עליו עול תורה, מעבירים ממנו עול דרך ארץ, אבל השאלה היא רק מהו עול תורה? וודאי שעול תורה אין הכוונה למצב כזה שהאדם יושב ולומד תורה רק בגדר הזה שחכמתו מרובה ממעשיו, זה לא נקרא עול, כי עול פירושו שהאדם הולך נגד הטבע שלו, כאשר אדם לומד תורה בכדי לקבל, זה לא נגד הטבע, זה הולך עם הטבע, ואז זה לא נחשב לעול, רק בזמן שהאדם עוסק בתורה ובמצוות מתוך מגמה לצאת מאהבה עצמית לאהבת הזולת והוא מיישם את זה גם בשטח שיהיו מעשיו מרובים מחכמתו, אז נחשב שיש לו עול תורה.

אז החפץ חיים אמר את זה על כל מיני צרות שהתרגשו ובאו חדשים לבקרים על היהדות, על עולם התורה. אז הוא אמר כל המקבל עול תורה מעבירים ממנו עול דרך ארץ, וגם גדולי ישראל אחרים התבטאו בסגנון הזה, שבכל פעם שהתרגשו לבוא כל מיני צרות, על עולם התורה על לומדי תורה, החזון איש, הרב מבריסק, ועוד ועוד גדולי ישראל התבטאו בלשון הזאת, כנראה שאצלנו יש בעיה, וזוהי הדרך הנכונה לחשוב, וזוהי הדרך הנכונה לעכל ולנתח את הדברים, לא להאשים שום גורמים בחוץ, אלא אדם צריך לעשות חשבון הנפש של עצמו, והדברים הללו שאומר כאן הזה"ק הם דברים ברורים, אלו האנשים אשר עוסקים בפנימיות התורה, מחונכים בעיקר על הנקודה הזאת, שלימוד התורה וקיום המצוות, חייב לתת תוצאות בשטח, חייב לנתק את האדם מן האהבה העצמית שלו, ולהביא אותו לאהבת הזולת ואהבת ה'. וזה נקרא שמעשיו מרובים מחכמתו, שאז לחכמתו ודאי יש קיום איתן נצחי, כי החכמה של התורה משמשת לדבר הנכון.

אבל אם אדם רואה שמתרגשות לבוא כל מיני צרות, אז הוא צריך לדעת, כל אחד צריך לדעת שאני בעצמי המקור לכך לא שאני בסדר ויש בעיה עם אי אלו גורמים חיצוניים, אלא כנראה שאני עוסק בתורה בצורה חיצונית, אני עוסק בתורה בתור חכמה בלבד, ולא בתור תורה, מה ההבדל בין תורה לחכמה הרי חז"ל אומרים, "חכמה בגויים תאמין, תורה בגויים אל תאמין", תורה מלשון הוראה שהיא מראה לנו את הדרך להדבק בבורא, והדרך היא אחת, ללכת נגד הטבע של הרצון לקבל, בשני מישורים, מישור של אמונה, כלומר לנתב את החיים שלנו לפי האמונה, ולא לפי הידיעה וההבנה שלנו, ובמישור של ההשפעה לזולת, אהבת הזולת.

המשך שיעור שמע בספר הזה"ק פרשת "בהר" מאת הרב אברהם מרדכי גוטליב שליט"א

כל טוב הצלחה וברכה,

תמונה shioshvili

כתיבת תגובה

השאר תגובה