על הקשר שבין טעמי המקרא לבין הספירות זהר פרשת פנחס

שלום וברכה לכולם,

מתוך ספר אילן דקדוק התורה, על דרך הקבלה, אשכנז 1692 המרשלק, נתן נטע בן משה נפתלי הירש, באדיבות ספריית יונס וסוראיה נזירן אוניברסיטת חיפה

מתוך ספר אילן דקדוק התורה, על דרך הקבלה, אשכנז 1692
המרשלק, נתן נטע בן משה נפתלי הירש, באדיבות ספריית יונס וסוראיה נזיראן, אוניברסיטת חיפה

על הקשר שבין שמות טעמי המקרא לספירות ולסדר תיקון עולם מספר לנו רעיא מהימנא בזהר פרשת פנחס אות תרסח וזו לשונו:

תרסח) ובחבורא קדמאה אמר, רעיא מהימנא, ההיא תגא דזרקא, איהי יוד, רביעית. אוף הכי בחיה דשמה אדם, דארבע אנפין דיליה דאינין ידו"ד, מקף שופר הולך סגולתא. תלת חיון, דאינין תריסר שבטין. ע"כ.

באור הסולם שכתב הרבי יהודה לייב אשלג זצ"ל באדיבות אתר אור הסולם

תרסח) ובחבורא קדמאה אמר וכו': ובחבור הראשון, אמר רעיא מהימנא, עטרה ההיא שנקראת זרקא, היא י', שהיא ספירה רביעית לחג"ת, דהיינו מלכות. ונקראת זרקא, משום שנזרקת עד מחשבה העליונה שאין לה סוף, כנ"ל בדבור הסמוך. אף כך החיה ששמה אדם, שהיא מלכות, הארבעה פנים שלה, שהם ד' אותיות הויה, הם מקף שופר הולך סגולתא, שהיא ג' חיות שהם י"ב שבטים.

פירוש המלכות מבחינת עצמותה אינה ראויה לקבל אור העליון, אלא אחר שהיא עולה ונכללת בבינה, נעשית ראויה לקבל מוחין העליונים (כנ"ל ב"א דף ז' ד"ה וכבר) וז"ש, אוף הכי בחיה דשמה אדם וכו', שהיא המלכות, מקף שופר הולך סגולתא שזה יורה הסוד, שאחר שהמלכות מקפת את הבינה הנקראת שופר אז הולכת המלכות לקבל סגולתא, שה"ס ג' חיון דאינון תריסר שבטין. כי ג' חיות ה"ס ג' קוין, שבכל אחד מהם, יש חו"ג תו"מ, שהם י"ב. ולולא מקף שופר, דהיינו אם לא היתה משתוית אל הבינה הנקראת שופר, לא היתה הולך סגולתא, שלא היתה יכולה לקבל אלו המוחין הנקראים סגולתא. מקף פירושו כמו, אין מקיפין בבועי (חולין מ"ו:) שפירושו סמיכה והשואה.

הרחבת הדברים: טעמי המקרא, שהם זרקא, מקף-שופר הולך סגולתא, מתארים את סדר תיקון העולם, כפי שמסביר רעיא מהימנא להלן, ההיא תגא דזרקא, איהי יוד, רביעית עטרה היא שנקראת זרקא (כי יש להבחין בין כתר ובין עטרה, כי עטרה היא בנוקבא, וכתר הוא בזכר) לכן אומר כאן כי עטרה (תגא) הנקראת זרקא היא אות י' שהיא רביעית ההין, כלומר ה' תתאה שהיא נבחנת לספירת המלכות, שהיא רביעית לספירות חג"ת, חסד, גבורה תפארת.

ומדוע נקראת זרקא? על שום שנזרקת עד המחשבה העליונה שאין לה סוף, כאן למעשה מסביר רעיא מהימנא את תהליך תיקון העולם. וממשיך, אף כך החיה ששמה אדם, שהיא מלכות, הארבעה פנים שלה, (ד' הספירות המשפיעות אליה אור אלוקותו יתברך) שהם ד' אותיות הויה, הם מקף שופר הולך סגולתא, שהיא ג' חיות שהם י"ב שבטים.

כלומר איך מתקנים עולם? הרי המלכות אינה ראויה לקבל את האור העליון, היות שהיא נמצאת במצב של היפוך צורה ממנו יתברך, הוא רוצה לתת והיא רוצה לקבל, נמצא שהם מרוחקים ונפרדים זה מזה, לכן מה עשתה המלכות מחמת הבושה? היות שהיא רצתה להשתוות לנותן, לכן עשתה סוף וסיום לקבלת האור, שתוכל להשתוות לנותן במידת מה, (שהוא צמצום א', בחינת סור מרע) ואחר כך עלתה ונכללה בבינה, שבחינתה חפץ חסד (צמצום ב', בחינת עשה טוב) כדי שתוכל לקבל מוחין עליונים ותהליך זה של תיקון העולם בא לידי ביטוי בשמות טעמי המקרא, כי בתחילת היתה המלכות זרקא, שנזקרת עד אינסוף ותכלית, שאין לה קשר לנותן, לכן היא נבחנת לזרקא (זרוקה) ובתיקונה היא עולה לבינה, ותהליך זה מתואר בטעמי המקרא, כמקף-שופר, מדוע? כי הבינה מכונה בשם שופר, וכאשר המלכות מקפת את השופר תהליך זה נבחן לעליית המלכות לבינה, וכאשר יש למלכות שווי צורה עם הבינה, שבחינתה חפץ חסד (שהוא שופר, בחינת שפרו מעשיכם) אז היא ראויה לקבל מוחין העליונים, ותהליך זה קבלת מוחין עליונים מתואר בטעמי המקרא, כהולך סגולתא, מדוע? כי סגולתא הן ב' נקודות צירה וחולם עליהן, שסגולתא נבחן לציור ג' הספירות העליונות, שהן כתר חכמה ובינה, לכן לאחר שהמלכות המכונה זרקא, מתוקנת בבינה, המכונה שופר, שפירושו שיש לה מעשים טובים, מלשון שפרו מעשיכם, אז היא יכולה ללכת לסגולתא, שפירושו שהיא מסוגלת לקבל מוחין העליונים המכונים סגולתא.

וג' נקודות הסגולתא, שהן ספירות כתר חכמה ובינה, לפי הסדר, נבחנות לג' חיות המרכבה שלכל אחת מהן ד' פנים והן י"ב שבטים, שהם נבחנים לגבולי אלכסון שבעולם אצילות.

כל טוב

כתיבת תגובה

השאר תגובה