צִידֹנִים יִקְרְאוּ לְחֶרְמוֹן, שִׂרְיֹן; וְהָאֱמֹרִי, יִקְרְאוּ-לוֹ שְׂנִיר באור פרשת דברים בדרך הקבלה והחסידות

בס"ד

שלום רב לכל בית ישראל,

"צִידֹנִים יִקְרְאוּ לְחֶרְמוֹן, שִׂרְיֹן; וְהָאֱמֹרִי, יִקְרְאוּ-לוֹ שְׂנִיר"

"צִידֹנִים יִקְרְאוּ לְחֶרְמוֹן, שִׂרְיֹן; וְהָאֱמֹרִי, יִקְרְאוּ-לוֹ שְׂנִיר"

פרשת דברים פרק ב' פסוק לא' : " וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֵלַי, רְאֵה הַחִלֹּתִי תֵּת לְפָנֶיךָ, אֶת-סִיחֹן וְאֶת-אַרְצוֹ; הָחֵל רָשׁ, לָרֶשֶׁת אֶת-אַרְצוֹ". בפרוש הסולם בפרשת בלק כותב רבנו ששני מלכי האמורי סיחון ועוג הן קליפות בתוך האדם אשר משתוקקות להמשיך התגלות אלוקית בתכלית הגובה, מה שמכונה בשפת הקבלה ג"ר דחכמה, את שתי הקליפות האלו רוצה הקב"ה שעם ישראל ישמיד, לרשת את ארצו, הכוונה הרצונות שלו, לכבוש אותם לספח אותם לרשות הקדושה. החילותי לתת לפניך אומר רש"י כפה שר של אמוריים למעלה, הכוונה לשורש הרוחני, של העם האמורי, תחת רגליו של משה והדריכו על צווארו. הכוונה שהוא מפסיק לו את חוט החיים שלו.

רגלים מרמזים על כלי קבלה כידוע, כלי קבלה של משה הם בקדושה, ממילא הם מבטלים כלי קבלה של סיחון ועוג, "וַיֵּצֵא סִיחֹן לִקְרָאתֵנוּ הוּא וְכָל-עַמּוֹ, לַמִּלְחָמָה--יָהְצָה", יהצה שם מקום,  "וַיִּתְּנֵהוּ יְהוָה אֱלֹהֵינוּ, לְפָנֵינוּ; וַנַּךְ אֹתוֹ וְאֶת-בָּנָו, וְאֶת-כָּל-עַמּוֹ". מה פרוש לפנינו, הכוונה פנים של ישראל שזה השפעה, גורמים לביטול האמורי, "וַנִּלְכֹּד אֶת-כָּל-עָרָיו, בָּעֵת הַהִוא", כל בחינות ההתעוררות שלו,  "וַנַּחֲרֵם אֶת-כָּל-עִיר מְתִם", מה זה מתים, אנשים, "וְהַנָּשִׁים וְהַטָּף:  לֹא הִשְׁאַרְנוּ, שָׂרִיד", זאת אומרת כל הבחינות של הסיטרא אחרא.

"רַק הַבְּהֵמָה, בָּזַזְנוּ לָנוּ, וּשְׁלַל הֶעָרִים, אֲשֶׁר לָכָדְנוּ.  מֵעֲרֹעֵר אֲשֶׁר עַל-שְׂפַת-נַחַל אַרְנֹן וְהָעִיר אֲשֶׁר בַּנַּחַל, וְעַד-הַגִּלְעָד, לֹא הָיְתָה קִרְיָה, אֲשֶׁר שָׂגְבָה מִמֶּנּוּ:  אֶת-הַכֹּל, נָתַן יְהוָה אֱלֹהֵינוּ לְפָנֵינוּ", הכוונה מה זה לפנינו, בחינת הפנים של ישראל, שהיא השפעה בטלה את הבחינות של האמורי. אמורי מלשון כה תאמר לבית יעקב, המדרש הידוע, אמירה הכוונה אמירה רכה דברים שנוחים לטבע, הכוונה הרצון לקבל שהוא מהותו של האמורי, הרגו את כל הבחינות שלהם, או שהעבירו אותם לרשות ישראל.

"רַק אֶל-אֶרֶץ בְּנֵי-עַמּוֹן, לֹא קָרָבְתָּ:  כָּל-יַד נַחַל יַבֹּק, וְעָרֵי הָהָר, וְכֹל אֲשֶׁר-צִוָּה, יְהוָה אֱלֹהֵינוּ". הקב"ה צווה שלא לכבוש את ארץ בני עמון, מדוע? כמדומני רש"י אומר מואב ועמון היו הבנים של בנותיו של לוט. ומואב נקרא מואב מפני שהבת פרסמה שהוא נולד מהאבא שלה, מה שאין כן עמון, לא פרסמה ולכן הקב"ה אמר לא לכבוש ולא להתעסק עִם העם הזה עמון, היא קראה לו סתם עמון, מלשון סתם עם, בן עמי. מה ההבדל, ולמה צריך לגרור את זה כל כך הרבה שנים אחרי זה, התשובה היא גם כן הענין של מואב שהוא בא מאב, אב הוא כידוע, הוא בחינת חכמה, זאת אומרת שהיה כאן גילוי חכמת התורה בהדיה, בכלים דקבלה שהוא קליפה, מה שאין כן, בן עמי, או עמון שאין כאן גלוי חכמה בהדיה בצורה כל כך גלויה, אז זה פחות טומאה, פחות נגד הקב"ה.

פרק ג', " וַנֵּפֶן וַנַּעַל, דֶּרֶךְ הַבָּשָׁן; וַיֵּצֵא עוֹג מֶלֶךְ-הַבָּשָׁן לִקְרָאתֵנוּ הוּא וְכָל-עַמּוֹ, לַמִּלְחָמָה--אֶדְרֶעִי". שם בפרשת בלק במאמר הראשון אומר רבנו בעל הסולם, שמשה הרג את סיחון ע"י דינים דדכורא, ואת עוג ע"י דינים דנוקבא, זה אומר שסיחון הוא המשכת ג"ר דחכמה, כמו שאמרנו, ודינים דדכורא הפירוש הוא שאי אפשר בכלל לקבל את האור הנעלה הזה שמשתוקקים אליו, בלי חסדים, זה נקרא דינים דדכורא, עם זה הוא הרג את סיחון, ודינים דנוקבא הוא בטל את עוג, דינים דנוקבא הפרוש הוא שבכלל אי אפשר לקבל חכמה, מה ההבדל, ההבדל הוא שכלי קבלה של סיחון הם יותר, אחר ככלות הכל, עדיין כלי קבלה יותר עדינים מה שאין כן עוג מלך הבשן, אז הכלים שלו הם כלי קבלה בעצם, לכן הוא נקרא מלך הבשן, מולך על הבושה. הרי הבושה מתגלה היכן שמתגלה הרצון לקבל במיטבו והוא מלך הבשן, מולך על כל הבושה, ולא אכפת לו מהבושה, העיקר להשתמש בכלי הקבלה הגדולים ולהמשיך, לכן דינים דנוקבא בטלו אותו, מה זה דינים דנוקבא שבכלל אין אור.

עוג זה מלשון עיגול, עג עוגה, זה עיגול, כלומר שהיתה לו שלמות, לא התביש בכלל,  "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי, אַל-תִּירָא אֹתוֹ--כִּי בְיָדְךָ נָתַתִּי אֹתוֹ וְאֶת-כָּל-עַמּוֹ, וְאֶת-אַרְצוֹ", כלומר כל הבחינות של הקליפה, כל הרצונות.וְעָשִׂיתָ לּוֹ--כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ לְסִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי, אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן". מושג חשבון גם מרמז על ענין של קבלה, שאדם רוצה לדעת, לחשבן כמה הוא קבל. דבר שמנותק מקבלה, אז הוא נבחן לבלי חשבון, בלי מספר. למה כתוב אל תירא אותו, אומר רש"י מתיירא היה שלא תעמוד לו זכות ששימש לאברהם, שנאמר, "ויבוא הפליט והוא עוג", זאת אומרת אברהם השתמש עצם הכלים דקבלה, אבל הוא השתמש בהם בבחינת הקדושה, משה רבינו היה ירא שתעמוד לו הזכות הזאת, על זה אמר לו הקב"ה לא, "וַנִּלְכֹּד אֶת-כָּל-עָרָיו, בָּעֵת הַהִוא--לֹא הָיְתָה קִרְיָה, אֲשֶׁר לֹא-לָקַחְנוּ מֵאִתָּם", המושג קריה, יש כאן י"ה שמראה על ג"ר, חכמה ובינה, וק' ר', ק'ר' הן אותיות של המלכות, שהמלכות היא הרצון לקבל אשר רוצה לקבל את האור דחכמה ובינה. " שִׁשִּׁים עִיר כָּל-חֶבֶל אַרְגֹּב, מַמְלֶכֶת עוֹג בַּבָּשָׁן". שישים גם כן מרמז על מדרגה רוחנית, בחינת ו"ק, מדוע זה ו"ק, אם הוא עוג מלך הבשן ידוע שהיה ענק, זה מרמז על הרצון לקבל העצום שלו, ועל האורות העצומים שהרצון לקבל רוצה להמשיך, בכל אופן כתוב שישים עיר. למה רק שישים, הכוונה היא שישים בחינות הצליחו להעביר לקדושה, אבל בחינות הג"ר  בטלו ולא העבירו לקדושה.

"כָּל-אֵלֶּה עָרִים בְּצֻרֹת, חוֹמָה גְבֹהָה--דְּלָתַיִם וּבְרִיחַ", זאת אומרת קשה מאוד לכבוש את הרצונות הללו, "לְבַד מֵעָרֵי הַפְּרָזִי, הַרְבֵּה מְאֹד", זאת אומרת חוץ מהשישים  אלו שהיו בצורות חומה גבוהות, "חוֹמָה גְבֹהָה--דְּלָתַיִם וּבְרִיחַ", חוץ מזה היה עוד ערים פרוזים בלי חומה, יש בחינות בקליפה שהם מוגנות מאוד, קשה מאוד לכבוש אותןם, שהתענוג שם גדול מאוד, יש בחינות שיותר קל לכבוש אותם, "נַּחֲרֵם אוֹתָם--כַּאֲשֶׁר עָשִׂינוּ, לְסִיחֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן:  הַחֲרֵם כָּל-עִיר מְתִם, הַנָּשִׁים וְהַטָּף. וְכָל-הַבְּהֵמָה וּשְׁלַל הֶעָרִים, בַּזּוֹנוּ לָנוּ". זאת אומרת  מה שצריך להרוג הרגו, מה שיכולים להעביר לרשות ישראל העבירו.

"וַנִּקַּח בָּעֵת הַהִוא, אֶת-הָאָרֶץ, מִיַּד שְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי, אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן--מִנַּחַל אַרְנֹן, עַד-הַר חֶרְמוֹן", זאת אומרת צפונה, הר חרמון,   "צִידֹנִים יִקְרְאוּ לְחֶרְמוֹן, שִׂרְיֹן; וְהָאֱמֹרִי, יִקְרְאוּ-לוֹ שְׂנִיר", בשביל מה התורה אומרת לנו כל השמות האלה, אומר רש"י במקום אחר הוא אומר עד הר שיאון, הוא חרמון. הרי הוא ארבעה שמות, למה הוצרכו להכתב שואל רש"י? להגיד שבח ארץ ישראל, שהייו ארבע מלכויות מתפארות בהר הזה, זו אומרת שמי יקרא, וזו אומרת על שמי יקרא. שניר הוא שלג בלשון אשכנז, שניי Schnee הוא בלשון אשכנז הוא שלג, גם מדברים פה מדרגות רוחניות. חרמון מלשון חרם, מה זה חרם, דבר שהוא הקדש, שאי אפשר להשתמש בו, כמו עוג מלך הבשן, שהוא עצום, כך גם ההר הזה הוא הר עצום, ההר הגבוה ביותר בארץ ישראל, כל הגובה הפיסי הזה שמתואר מרמז על הרצון לקבל הרוחני, על האורות הגדולים שהרצון לקבל משתוקק אליהם.

המושג של שלג, החרמון הוא מלא שלג, זה גם מרמז על האורות העצומים, התעונוגים העצומים שממשיכים, שמרוב שהם גדולים אי אפשר לקבל אותם, כמו קרח שאתה לא יכול להשתמש בו, אוכל קפוא, אתה לא יכול להשתמש בו, כשהקרח מפשיר אז נהפך מים אתה יכול להשקות איתם, אבל בקרח עצמו אתה לא יכול להשתמש.

המשך שיעור שמע פרשת דברים לפי הקבלה והחסידות מאת הרבי אברהם מרדכי גוטליב שליט"א

כל טוב הצלחה וברכה

...

תמונה  FlickrJunkie

כתיבת תגובה

השאר תגובה