צא ולמד כיצד מחזירים שבויים מאברהם אבינו ע"ה

בס"ד

שלום וברכה לכולם,

אברהם

אברהם פוגש את מלכי-צדק מלך שלם, הוא שם בן נח, לאחר מלחמת ארבעת וחמשת המלכים. תמונה ויקיפדיה

בפרשת לך לך מספרת התורה, כי נשבה לוט, בן אחי אברהם, וזו לשונה, "וישמע אברם כי נשבה אחיו וירק את חניכיו ילידי ביתו שמנה עשר ושלש מאות וירדף עד דן". מהו לשון וירק המוזכר בפסוק, האם זו לשון ריקות וריקנות? האם לשון וירק מצביע על הצבע הירוק, או ירק כלשהו, או האם בכלל יש קשר בין ירק לירוק לריקנות והורקה?

מספר בעל הסולם בספר האור הבהיר, כי ירק, הוא לשון ריקנות, ובכן זה המקום לשאול, מה בין ירק לריקנות? אומר בעל הסולם, כי כאשר האריה, מלך החיות, אוכל את טרפו, הוא את החיה כפי שהיא, עם כל החיוּת שבה, עם הדם, ואילו כאשר בהמה לוכחת עשב ירוק, היא אוכלת למעשה עשב שהוא ריק מחיוּת, כי בירק הירוק אין דם, כפי שיש בחיה, אותה צד האריה, ואוכל.

זאת ועוד, בספר הזהר הקדוש מוזכר הצבע הירוק (אותיות השורש ירק), כקו אמצעי, תלמוד לומר, כאשר אברהם עורך מלחמה, כדי להחזיר את בן אחיו שנשבה, לוט, הוא קודם כל, מרכז את כוחותיו בקו האמצעי, המכונה בס' הזהר הק' בכינוי שלום, ובכינוי ברית. כי רק מכח האחדות ניתן להלחם.

כעת נשאל, מי הם חניכי אברהם, מדוע הם מונים שלוש מאות ושמונה עשר, על מה מרמז מספר זה, ומדוע? ועל כך באה תשובה כי התורה היא כולה שמותיו של הקב"ה, והבורא יתברך מלובש בהתורה, הוא וספירותיו מסתתרים בפסוקי התורה, מה שנותר לנו לעשות הוא להפשיט את לבושי התורה, ולראות את הלובש, הוא הקב"ה.

ולעבודה, גימטריה פשוטה מראה כי שלוש מאות ושמונה עשר, הוא גימטריה שי"ח, הרומז לג' הקווין המוזכרים בס' הזהר הק', כשמות בניו של נח, ש'ם י'פת ח'ם, ר"ת שי"ח. שם הוא כנגד קו ימין שהוא חסד, חם כנגד קו שמאל שהוא הדין, ויפת כנגד קו אמצעי. לדעת כי מספר חניכיו, ילידי ביתו של אברהם, הם בחינת ג' קווין, שהן ח'סד ד'ין ור'חמים, בחינת חד"ר, המאירים לאברהם במלחמה זו.

גם ניתן לראות את שי"ח (318) באופן הבא ש' מורכבת מג' פעמים ו', ו' היא סוד קו אמצעי, באשר ח"י הוא כינוי לספירת יסוד, כאשר הוא משפיע לספירת מלכות. כי רק השפעה נחשבת לחיים. בעוד שקבלה לעצמו בלבד, נחשבת היפך החיים.

וירדף עד דן, מדוע רודף אברהם את אויביו (כלי קבלה לעצמו בלבד) עד דן? מפני ששם דן יורה על בחינה ד', כלומר על הרצון לקבל לעצמו בלבד הנקרא בשם ר"ע או רצון עצמי, או בחינת הא תתאה משם הוי"ה, אם כן, מה משמעות הפועל רדף? ובכן, עד בחי"ג (או אותיות יה"ו משם הוי"ה) האורות רודפים בסוד רודף שלום שהוא קו אמצעי, ומדוע הרדיפה היא עד דן? כי דן הוא כינוי לבחי"ד (אור הבהיר) ובבחינה ד' הופכים האורות להיות נפרדים מהכלים מטעם היפוך הצורה, כי האורות רוצים להשפיע, ובחינה ד' רוצה לקבל לעצמה בלבד, מכאן נובע ההיפוך, וזה מה שכוון רש"י במקום, עד דן - שם תשש כחו (כנקבה, שהיא בחינה ד') שראה שעתידין בניו להעמיד שם עגל [לשון גילוי, נפרדות ועבודה זרה] (סנהדרין לו).

ויחלק עליהם, לילה, הוא ועבדיו, ויכם, וירדפם עד חובה, אשר משמאל לדמשק (בראשית יד טו). ויחלק עליהם, לילה מה פירוש? כותב זהר פרשת וירא אות שסא, "וזהו שכתוב בחשך ידמו. זהו לילה, דהיינו הנוקבא, שנקשר בחשך והרג אותם. אברהם רדף והלילה הרג אותם. וזהו שכתוב, ויחלק עליהם לילה הוא ועבדיו ויכם, ויחלק עליהם לילה, זהו הקב"ה, שחלק הרחמים מן הדין, כדי לנקום נקמת אברהם, ומשום זה כתוב, ורשעים בחשך ידמו. ויכם. ויכום היה צריך לומר, לשון רבים, כי אברהם ועבדיו הכו אותם. אלא זהו הקב"ה שהוא הכה אותם, כי לא בכח יגבר איש, כי הוא ואליעזר היו בלבדם. כי אליעזר בגימטריא שי"ח, והיינו שי"ח ילידי ביתו שאומר הכתוב.

וכותב רש"י כי "עד חובה" - אין מקום ששמו חובה, ודן קורא חובה, על שם עבודת אלילים שעתידה להיות שם. הוא שכתבנו לעיל, כי חובה היא דן, היא בחינה ד', שהיא אות הא תתאה משם הוי"ה, והוא שדייקה התורה, עד חובה אשר משמאל לדמשק, כי ספירת היסוד מכונה בשם דמשק, שהוא נוטריקון דוֹלֶה ומשקה, דוֹלֶה ע"ש שדוֹלֶה, כלומר עושה עצמו דלי לאור הספירות שמעליו, ומשקה, ע"ש שמשקה אותן למלכות. ולכן פירוש המקרא, עד חובה, אשר משמאל לדמשק, הוא, עד ספירת מלכות, שהיא בחינה ד', שהיא משמאל (בשל היפוך הצורה שלה) לספירת יסוד, המכונה בשם דמשק.

כל טוב הצלחה וברכה

 

כתיבת תגובה

השאר תגובה