במה אדע כי אירשנה - הסיבה לגאולת מצרים

שלום לכולם,

במ"ה אדע כי אירשנה, בשם הפשוט במידת הרחמים

במחזה שקדם לברית בין הבתרים מתרחשת שיחה כאובה בין אברם להקב"ה, אברם פונה אל הקב"ה ואומר: הן לי לא נתת זרע, והנה בן ביתי יורש אותי (אליעזר) והקב"ה משיב ואומר, לֹא יִירָשְׁךָ זֶה:  כִּי-אִם אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ, הוּא יִירָשֶׁךָ. ומוציא אותו החוצה, כלומר מחוץ למחשבותיו (של אברם) ואומר הבט נא השמיימה, כלומר ראה את המציאות כפי שאני רואה אותה, התוכל לספור את הכוכבים, נשאלת השאלה מהי לספור? והתשובה היא לספור מלשון סף וסוף, כמו שאנו אומרים יישוב ספר, הוא הישוב הנמצא בקצה הארץ, לפני הגבול, ושואל הקב"ה לאברם, התוכל לספור אותם, כלומר התוכל לשים סוף, קץ גבול או קצבה להארת הכוכבים, כי כוכב אותיות כ"ו כב, שאותיות כ"ו הן גימטריה של שמו הגדול במידת הרחמים המתגלה בכ"ב אותיות האלף - בית, וזה מה ששואל הקב"ה לאברם, צא החוצה, מן החישובים הפרטיים שלך, והבט מלמעלה למטה, כפי שאני רואה את הדברים שאין להם סוף ואין להם תכלית, האם כאשר אתה רואה את מה שאני רואה, אתה יכול למנות לספור ולקצוב? כמובן שלא, כי לאורו יתברך אין סוף ואין תכלית, לכן אומר הקב"ה לאברם, כה יהיה זרעך, שגימטריה כה יהיה הוא נ"ה הרומז על ספירות נצח והוד, בהן מתבשל הזרע, והופך את טענת אברם על פיה, כי אברם אמר הן לי לא נתתה זרע, והפך האותיות והקדים הוד לנצח, כלומר הקדים קו שמאל לקו ימין, ומכך הקיש כי בן ביתו דמשק אליעזר יורש אותו, כלומר קו שמאל, והוכיח אותו הקב"ה על מחשבה זו ואמר: כה יהיה זרעך, כלומר זרעך יהיה כאשר תקדים ימין לשמאל נצח על הוד, יתבשל הזרע בתרין בעין ויהיה מוכשר לזווג ביסוד, ואברם האמין לדברי הב"ה ואמונת אברהם לדברי הב"ה נחשבה לו לצדקה.

אך כאשר רוצה הב"ה לתת תוקף להבטחת הזרע, הוא מיד קושר אותה להבטחת הארץ, כדי לייחד ז"א ונוקבא ואומר אֲנִי יְהוָה, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים--לָתֶת לְךָ אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת, לְרִשְׁתָּהּ, כלומר אני הוי"ה (השם הגדול במידת הרחמים) הוצאתיך מאור כשדים, מאות ם סתומה שאינה מולדת, שהיא מקום המדבר לאות מ' פתוחה שהיא מולדת ומקום הישוב, וזה שאמר הקב"ה לאברם לרשתה, והבטיח לו אדנות על הארץ, כי גמטריה לרשתה 935, ואלף (1000) בסוד אות אלף פחות 935 גימטריה אדנ"י שהיא 65.

ובמקום זה ממש לכאורה עולה שאלת אברם על הבטחת הארץ "במה אדע כי אירשנה", כלומר נמצא כי אברם כביכול מבקש ערבות על ההבטחה, ומובא במדרש שעל שאלה נוזעת זו המטילה כביכול ספק בהבטחת הב"ה, נענשו ישראל בשעבוד מצרים. (פדר"א מח). אך תפיסה זו של שכר ועונש היא ילדותית בהקשר הזה, כאילו אברם הכעיס את הב"ה, כתלמיד שטועה בתלמוד תורה, והמלמד מכה אותו בסרגל על קצות אצבעותיו.

נשאלת השאלה למה כיוון אברם בשאלתו, או שמא היתה זו אמירה או ההגדה, נתבונן בדברים: שמו הגדול במידת הרחמים נכתב י' ה' ו' ה', כאשר כותבים את השם הפשוט במילוי האות אלף מתקבל השם הבא בן עשר אותיות יוד הא ואו הא, גימטריה של שם הוי"ה במילוי האות א' הוא 45 או שם מ"ה, נמצא כי כאשר שוחח אברם עם הקב"ה בנושא ירושת הארץ, לא פקפק בהבטחה כלל וכלל, אלא הודיעו אמיתת אמונתו בהבטחה, והוא זה שאמר במ"ה אדע כי אירשנה, כלומר יודע אני כי ארש את הארץ בשם מ"ה, שהוא השם הגדול והפשוט במידת הרחמים.

ולכן הודיעו מיד הקב"ה אמיתת אמנותו בפירוש ולפרטי פרטים: " יָדֹעַ תֵּדַע כִּי-גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, וַעֲבָדוּם, וְעִנּוּ אֹתָם--אַרְבַּע מֵאוֹת, שָׁנָה. וְגַם אֶת-הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ, דָּן אָנֹכִי; וְאַחֲרֵי-כֵן יֵצְאוּ, בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל. וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל-אֲבֹתֶיךָ, בְּשָׁלוֹם: תִּקָּבֵר, בְּשֵׂיבָה טוֹבָה. דוֹר רְבִיעִי, יָשׁוּבוּ הֵנָּה:  כִּי לֹא-שָׁלֵם עֲוֺן הָאֱמֹרִי, עַד-הֵנָּה.

ברוך ה' לעולם אמן ואמן

חג חירות שמח לכולם