וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי לֹא רְאִיתֶם כָּל תְּמוּנָה, באור פרשת ואתחנן לפי הקבלה והחסידות

בס"ד

שלום רב לכל בית ישראל,

פרשת השבוע פרשת ואתחנן, פרק ד' פסוק טו, כתוב כך "וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם", תזהרו שהנפש האלוקית שיש לכם לא תלך לאיבוד, "כִּי לֹא רְאִיתֶם כָּל תְּמוּנָה בְּיוֹם דִּבֶּר יְהוָה אֲלֵיכֶם בְּחֹרֵב מִתּוֹךְ הָאֵשׁ". האזהרה היא כאן, שלא תחשבו שיש לבורא יתברך תמונה, אפשר לפרש כפשוטו, שהאדם עלול לטעות שהאלוקים יש לו תמונה גשמית, ועל זה הוא מזהיר, אבל אפשר לא לפרש כפשוטו, והסיבה לא לפרש כפשוטו היא פשוטה, כי מי הוא זה אשר יחשוב כי הכוח הזה אשר ברא את כל המציאות הגשמית, הוא בעצמו גשמי, איך ייתכן כדבר הזה, הלא הגשמי הוא בלתי נצחי, והבורא יתברך הוא נצחי, בלי ראשית ובלי תכלית, ולפי זה, ענין של תמונה הכוונה ככה, זוהי אזהרה לאדם שחווה חויה אלוקית, שמרגיש את הבורא. כל אחד שמרגיש את הבורא, מנביאים ואנשי כנסת גדולה וצדיקים, וגם סתם עובדי ה' כל אחד מרגיש את מציאות ה' לפי דרגה דילי, אז שלא יבוא ויקבע, כפי שהרגשתי את מציאות ה', זהו הבורא, אלא צריך להאמין שה' יתברך נתן לך להרגיש את מציאותו, לפי מדרגתך לפי מצבך, לפי יכולתך, אבל לא שזה באמת הבורא וגמרנו. נתנו לך להרגיש ככה, אבל זה לא אומר שזה הבורא, זאת האזהרה כאן, "כִּי לֹא רְאִיתֶם כָּל תְּמוּנָה בְּיוֹם דִּבֶּר יְהוָה אֲלֵיכֶם בְּחֹרֵב מִתּוֹךְ הָאֵשׁ". אל תקבעו שזאת תמונת ה' מה שהרגשתם. "פֶּן תַּשְׁחִתוּן", כי אם כן תקבעו ותחליטו, כי מה שהרגשתם ומה שחויתם, זאת תמונה של הבורא.

"וַעֲשִׂיתֶם לָכֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כָּל סָמֶל תַּבְנִית זָכָר אוֹ נְקֵבָה". פסל זה מלשון פסול לך, אתה בעצמך מעצב ומחליט מהי תכונת האלוקים, לפי מה שאתה הרגשת, אז זה אסור לעשות, אסור לעשות פסל, הבאור הפשוט הוא שאסור לעשות תמונות גשמיות, אסור לעשות פסלים גשמיים, אבל אני אומר אצל מי שיש קצת שכל בקודקודו, יודע שלא שייך שום גשמיות אצל הבורא יתברך, כי גשמיות היא בלתי נצחית, והבורא הוא נצחי, אין לו ראשית, אין לו תכלית, ולא מוגבל במקום, ולא מוגבל בזמן, לכן אני מפרש כפי שפרשתי, יש לפעמים שהבורא מופיע לאדם בצורת זכר או נקבה, זכר נקרא שלמות,  נקבה נקרא חסרון, זאת אומרת, שיש לפעמים שהקב"ה משפיע לאדם, מצב של חסרון, של השתוקקות לה', כמו שאומר הפסוק "צמאה לך נפשי", אז באה פה התורה ומזהירה, אל תקבע פה סמל, שהבורא פה כפי שהרגשת אותו בצורה שלמה לגמרי מבחינת זכר, או שהבורא הוא משפיע השפעות של חסרון, אל תקבע שום קביעות. עכשיו הוא השפיע לך השפעה של חסרון, מחר הוא ירצה, הוא ישפיע לך השפעה של שלמות. וחוזר חלילה, אין לקבוע שום קביעות. זאת הנקודה.

"תַּבְנִית כָּל בְּהֵמָה אֲשֶׁר בָּאָרֶץ", אם הבורא השפיע לך השפעה שאתה מרגיש שאתה בבחינת בהמה, אז אל תקבע קביעות שזהו הוא הבורא יתברך משפיע כאלו השפעות, לא. הוא משפיע אינסוף צורות, אתה קבלת צורה אחת, זה הכל. אפשר גם לפרש בהמה, מצד הקדושה, אנו יודעים במרכבה העליונה יש אריה, שור, נשר, אדם. אריה זה חיה, שור זה בהמה, קו שמאל, נשר זה קו אמצעי, ציפור, ואדם זה בחינה שמקבלת וניזונת ומשיגה את כל הבחינות הללו. אז על זה באה התורה ומזהירה, אל תקבע שום קביעות. "תַּבְנִית כָּל צִפּוֹר כָּנָף אֲשֶׁר תָּעוּף בַּשָּׁמָיִם", זה בחינת נשר, "תַּבְנִית כָּל רֹמֵשׂ בָּאֲדָמָה", כן, "תַּבְנִית כָּל דָּגָה אֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ", כל מיני צורות של חיים שיש, אפשר לפרש גם בתכלית הפשטות, שהאדם רואה שהקב"ה משפיע צורת חיים כזאת, צורת חיים אחרת, אז שלא יקבע שום קביעות, שידע שהבורא הוא בלתי מוגבל לחלוטין, והוא מסוגל להשפיע כל צורות ההשפעה למיניהם.

ציפור כנף אפשר להסביר מלשון צפרא, שבחינת חכמה אשר תעוף בשמים, להשיג השגות אלוקיות. רומש באדמה, אדמה זה מלשון "אֶדַּמֶּה לְעֶלְיוֹן". משפיע לאדם, חיות כזאת שרוצה להדמות לעליון, "תַּבְנִית כָּל דָּגָה אֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ", דגים זה גם בחינה של כלים דהשפעה. " וּפֶן תִּשָּׂא עֵינֶיךָ הַשָּׁמַיְמָה וְרָאִיתָ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶת הַיָּרֵחַ וְאֶת הַכּוֹכָבִים כֹּל צְבָא הַשָּׁמַיִם וְנִדַּחְתָּ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לָהֶם וַעֲבַדְתָּם", זאת אומרת שהאדם רואה את כל מערכת היקום העצומה הזאת, השמש, הירח, הכוכבים אין ספור, ונדחת, אתה תצא מהשכל הישר, והשתחוית להם, אז גם פה אפשר לפרש כפשוטו, אנחנו יודעים שיש עמים עובדי כוכבים ומזלות, אבל אם נדבר על עובדי ה', אז הכוונה שהם מתבוננים ומחליטים שהכוח של הבורא זהו הכוח שמחיה את כל צבא השמים. באה התורה ואומרת אל תקבע שום קביעות, הוא מחיה את צבא השמים, ומחיה את צבא הארץ, והוא משפיע השפעות של זכר, והשפעות של נקבה, הוא משפיע לאדם להיות רשע, ולהיות צדיק, הכל הכל, אל תשתחווה לשום חויה שחוית.

אפשר גם לפרש בצורה יותר פנימית, שהשמש זה בחינת זעיר אנפין, והירח זה מלכות, כוכבים זה הארות של ג"ר דחכמה שמתגלה לאדם. "אֲשֶׁר חָלַק יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֹתָם לְכֹל הָעַמִּים תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם", זאת אומרת, מה זה אשר חלק, זאת אומרת כאילו שאר העמים, עמים הגויים הם סבורים וטועים בטעות הזאת, הם עושים ציורי תמונה ותבנית, ופסל וכו', או כפשוטו יש כאלה ממש פרימיטיביים, עושים כפשוטו, או שיש כאלה יותר מפותחים, אבל על סמך איזו הבנה איזו חויה, כבר קובעים שזה הבורא וגמרנו, מגבילים אותו, אסור להגביל את הבורא בשום הגבלה.

ולכם זה לא מתאים, "אֶתְכֶם לָקַח יְהוָה וַיּוֹצִא אֶתְכֶם מִכּוּר הַבַּרְזֶל מִמִּצְרָיִם", כור הברזל זה דבר שהוא מזככך, כמו בגשמיות שמכניסים את הזהב לתוך התנור, אז האש הגדולה מנקה אותו, ככה גם אתם הייתם ביסורים הגדולים של שיעבוד מצרים, והיסורים מזככים את האדם, "לִהְיוֹת לוֹ לְעַם נַחֲלָה כַּיּוֹם הַזֶּה". ממילא לכם זה לא מתאים, עכשיו פתאום משה רבינו נכנס עם איזה ענין אחר, "וַיהוָה הִתְאַנֶּף בִּי עַל דִּבְרֵיכֶם", ה' כעס עלי, התמלא רוגז, "וַיִּשָּׁבַע לְבִלְתִּי עָבְרִי אֶת הַיַּרְדֵּן וּלְבִלְתִּי בֹא אֶל הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה". פתאום משה רבינו מכניס את הענין הזה, שהוא חטא בחטא של הסלע כידוע, שבמקום לדבר אל הסלע, הוא הכה את הסלע, אז כבר הקב"ה כועס עליו ולא נותן לו להכנס לארץ ישראל, " כִּי אָנֹכִי מֵת בָּאָרֶץ הַזֹּאת אֵינֶנִּי עֹבֵר אֶת הַיַּרְדֵּן וְאַתֶּם עֹבְרִים וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה הַזֹּאת". מה משה רבינו פתאום מכניס את הענין הזה, הוא נותן להם כאן חוקים ויסודות בענין ההתיחסות לבורא, ההתיחסות צריכה להיות בלתי מגבילה, פתאום מכניס את הענין של עצמו שהוא שהקב"ה התרגז עליו שלא יעבור את הירדן, ונשאר בחוץ לארץ, מה זה קשור?

יכולים לפרש פה שני פירושים : פירוש אחד פשוט, זאת אומרת אני נשאר בחוץ לארץ, בארץ העמים אבל אתם נכנסים אל הארץ הטובה, אל ארץ הקודש, אל ארץ ישראל, שם במדרגה של קדושת ארץ ישראל, שהיא קדושה גמורה, קדושת עולם האצילות, שמה לא מתאים לטעות טעויות כאלה, וממשיך ואומר " וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה", השמרו לכם, עוד פעם הוא אומר, "פֶּן תִּשְׁכְּחוּ אֶת בְּרִית יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר כָּרַת עִמָּכֶם וַעֲשִׂיתֶם לָכֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כֹּל אֲשֶׁר צִוְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ", שלא לעשות. תזהרו כי אתם הולכים לארץ ישראל, במדרגת ארץ ישראל, שם באמת מדרגה של קדושה גמורה של גילוי אלוקות, אז תזהרו לא לעשות שום תמונות, כאילו הוא אומר להם אתם עוברים למדרגה הזאת, אתם צריכים להזהר בכפל כפליים, כי ככל שאדם מתקרב יותר למלך, אז הוא יותר צריך להזהר לא לפגום בכבוד המלך, מה עוד שבארץ ישראל משיגים השגות אלוקיות, שיש כאילו משיכה מצד הרצון לקבל כן ללכת ולעשות תמונה, מפני שבארץ ישראל חווים חויות אלוקיות כל כך עצומות, שאדם יכול להגיד לעצמו, זהו, עכשיו הרגשתי מי זה הבורא, יותר מזה, אין. לכן הוא מזהיר אותם, "כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא אֵל קַנָּא".

זאת אומרת תזהר שאם אתה נכשל בכשלון הזה, ואתה עושה פסל ותמונה וסמל, כל הדברים האלה, אז השם יתברך יתנקם בך, הוא יפעיל בך את מידת הדין, ולא הקב"ה רוצה סתם להתנקם באדם, אלא זה לטובת האדם מידת הדין הזאת. או שיכולים לומר שמשה רבינו מזכיר את החטא שלו, בגלל שהחטא שלו היה באותו ענין, הרי הקב"ה אמר לו לדבר אל הסלע, והוא הכה את הסלע, זאת אומרת מדוע? הוא כאילו צמצם את היכולת האלוקית, מה יותר גדול לדבר, או להכות, יותר גדול לדבר, והוא הלך וצמצם את היכולת האלוקית, את הנס, אז הוא כאילו אומר לעם ישראל, אל תעשו כמו שאני עשיתי שאני צמצמתי את היכולת האלוקית, אלא אפילו שאתם זוכים בהשגה האלוקית הגבוהה ביותר, אתם צריכים להאמין שזה לא ה' יתברך, רק זה מה שנתנו לכם להרגיש, אבל ה' יתברך הוא בלתי מוגבל לחלוטין.

להתראות לכולם ושה' יתן לכם הצלחה גדולה

הנה קישור לשיעורים נפלאים לפרשיות השבוע לפי הקבלה מפי הרבי גוטליב שליט"א לחומשים ויקרא, במדבר דברים

...

תמונה ערן פינקל  Eran Finkle