זהר פרשת צו, דבקות הרצון עד היכן היא עולה

בס"ד

שלום וברכה לכל בית ישראל,

זהר פרשת צו , דבקות הרצון עד היכן היא עולה

זהר פרשת צו , דבקות הרצון עד היכן היא עולה

אנו קוראים בספר הזהר פרשת צו אות יא, מאמר "אתדבקותא דרעותא - עד היכן סלקא", ובתרגום לעברית, "דבקות הרצון עד היכן היא עולה", ויש להבין כי שם המאמר שלפנינו עוסק בפנימיות הפסוק השני לפרשת צו, "צַו אֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-בָּנָיו לֵאמֹר, זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה", עולה בארמית פירושה סלקא, כי תורת העולה הוא שם של קרבן העולה ונשרף כליל, ומאמר הזהר משתמש במילת עולה, לא כשם עצם, אלא כפועַל ומעמיד שאלה, שהיא גם שמו של המאמר הנדון, "דבקות הרצון  - עד היכן היא עולה".

יא) רבי אלעזר שאל את רבי שמעון אביו, ואמר, הרי קשר הכל נקשר בקדש הקדשים להאיר, התדבקות של רצון הכהנים והלוים וישראל, עד אן היא עולה.

יב) אמר לו הרי העמדנו, שהדבקות שלהם עולה עד אין סוף, כי כל קשר ויחוד ושלמות הוא לגנוז בצניעות ההיא שאינה מושגת ולא נודע, אשר רצון כל הרצונות בו. אין סוף אינו עומד להודע, ולא לעשות סוף, ולא לעשות ראש, ולא כמו אין, שהוא כתר הנקרא, אין, הראשון שהוציא ראש וסוף. מי הוא ראש, זו היא נקודה העליונה, שהיא ראש הכל הסתום, העומדת תוך המחשבה, שהיא חכמה הנקראת ראשית, והחכמה נאצלה מן הכתר שנקרא אין. בסוד הכתוב והחכמה מאין תמצא (איוב כ"ח) ועשה סוף ,שהוא המלכות, הנקראת סוף דבר. אבל שמה, באין סוף, לא יש סוף.

יג) אין רצונות ואין אורות, ואין נרות באין סוף, כל אלו האורות והנרות שבאצילות תלויים, באין סוף שיתקיימו בהם, אבל אינם עומדים להשגה. מי שידוע ואינו ידוע, דהיינו שאפשר לדבר בו מבחינת ידיעה, אין הוא אלא רצון עליון הסתום מכל סתום הנקרא אין, שהוא כתר, אבל באין סוף לא שייכת כלל ידיעה.

שבת שלום ומבורך,