לעבד נמכר יוסף כי תקנה עבד עברי

שלום לכולם,

המונח עבד עברי נזכר לראשונה בבראשית לט בשיחה שבין אשת פוטיפר לפוטיפר, לאחר שממאן יוסף להכנע לרצונה של אשת פוטיפר לשכב עימה, ועוזב את בגדו בידה. באותו בגד ממש משתמשת אשת פוטיפר להוכיח את הדבר ההפוך: יוסף ניסה ל"צחק" עימה (לשכב עימה) היא הרימה את קולה, ויוסף עזב בגדו בידה ונס החוצה. באותה שיחה גורלית עם פוטיפר, לא מזכירה אשת פוטיפר את שמו של יוסף, אלא משתמשת בכנוי עבד עברי ואומרת: "בָּא-אֵלַי הָעֶבֶד הָעִבְרִי, אֲשֶׁר-הֵבֵאתָ לָּנוּ--לְצַחֶק בִּי" (בראשית לט יז).

אומר האר"י הקדוש כי הדין הראשון בפרשת משפטים, "כי תקנה עבד עברי" ניתן לישראל כנגד מכירת יוסף, שנקרא ע"י אשת פוטיפר עבד עברי, והמשכו של הדין "שש שנים יעבוד" הוא כנגד ו"ק, שש ספירות של ז"א או ששת ימי השבוע, "ובשביעית יצא לחופשי חינם" נאמר כנגד מלכות דז"א ויום השבת.

וכדי לתקן חטאו של אדם הראשון בעץ הדעת טוב ורע, נתנו לנו שש הפרשות הראשונות של ספר שמות, שהן ש'מות ו'ארא ב'א ב'שלח י'תרו מ'שפטים, שראשי תיבות שלהן הוא שובבי"ם, שהן כנגד שש ספירות של ז"א, חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד, ופרשת שמות היא כנגד חסד דז"א, והיא מספרת כיצד ירדו בני ישראל למצרים ונולד משה הוא החסד, ופרשת וארא היא מצד הגבורה בה מתוארת השיחה שבין ה' למשה במעמד הסנה הבוער, שהגבורה היא מצד האש, ופרשת בא היא מצד התפארת שהיא כוללת ו"ק ועם המלכות היא שבע, ופרשת בא מתארת שבע מכות ראשונות שנתנו למצרים במצרים, ופרשת בשלח היא נגד ספירת נצח, בה מוזכרות שלוש המכות האחרונות ברד, חושך, בכורות כנגד הג"ר, ויתרו כנגד הוד, כי לפני עשרת הדברות היו דווים, חולים, ולאחר קבלת התורה הפכו מדו"ה להוד, כלומר ליופי ולנושאי חן, ופרשת משפטים היא כנגד ספירת יסוד, שהיא מרכזת את הארת כל הספירות שמעליה ומשפעת אותן למלכות, לכן פותח הדין הראשון בפרשת משפטים במילים כי תקנה עבד עברי, והיות שהתורה מדברת באדם אחד, נמצא שגם אם חושב אדם שהוא קנה את העבד העברי שבו לעצמו הרי שלא כך הוא, כי עבד עברי רומז לעבד ה', כי עברי מלשון עבר, כמו שאנו אומרים אברהם העברי, ולמה הכוונה בכנוי אברהם העברי אומר המדרש, שכל העולם היה מן העבר האחד של הנהר, כלומר כולם עושים למען עצמם, ואילו אברהם היה מן העבר האחר של הנהר, כלומר אברהם היה עושה הכל למען ה' לכן נקרא עברי. ונחזור לעניין, גם אם קונה אדם את העבד העברי שבו, הוא היסוד, לעצמו וחושב כי העבד העברי ישמש את רצונו הפרטי בלבד, ולא את רצון ה', הרי שבשנה השביעית יצא לחופשי חינם, כלומר היות והשנה השביעית נמשכת ממלכות שמים הנקראת שביעית נוטריקון שבי היא, שהיא הנשמה הקדושה, הרי שכל מעשה הקניה בטל, כי אין שעבוד בשביעי, כי כל שביעי נמשך ממלכות שמים ובכל שביעי נאמר שביתה ושמיטה, כי הרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה (קהלת יב ז).

ברוך ה' לעולם אמן ואמן