מים לדוד המלך - האומנם?

"וַיִּתְאַוֶּה דָוִד, וַיֹּאמַר: מִי יַשְׁקֵנִי מַיִם, מִבֹּאר בֵּית-לֶחֶם אֲשֶׁר בַּשָּׁעַר".

"וַיִּתְאַוֶּה דָוִד, וַיֹּאמַר: מִי יַשְׁקֵנִי מַיִם, מִבֹּאר בֵּית-לֶחֶם אֲשֶׁר בַּשָּׁעַר".

את השיר מים לדוד המלך כתב והלחין עקיבא נוף לפסטיבל הזמר התש"ל 1970, על יסוד שלושה פסוקים מספר שמואל ב כג "וַיֵּרְדוּ שְׁלֹשָׁה מֵהַשְּׁלֹשִׁים רֹאשׁ וַיָּבֹאוּ אֶל קָצִיר אֶל דָּוִד אֶל מְעָרַת עֲדֻלָּם וְחַיַּת פְּלִשְׁתִּים חֹנָה בְּעֵמֶק רְפָאִים: וְדָוִד אָז בַּמְּצוּדָה וּמַצַּב פְּלִשְׁתִּים אָז בֵּית לָחֶם: וַיִּתְאַוֶּה דָוִד וַיֹּאמַר מִי יַשְׁקֵנִי מַיִם מִבֹּאר בֵּית לֶחֶם אֲשֶׁר בַּשָּׁעַר: וַיִּבְקְעוּ שְׁלֹשֶׁת הַגִּבֹּרִים בְּמַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים וַיִּשְׁאֲבוּ מַיִם מִבֹּאר בֵּית לֶחֶם אֲשֶׁר בַּשַּׁעַר וַיִּשְׂאוּ וַיָּבִאוּ אֶל דָּוִד וְלֹא אָבָה לִשְׁתּוֹתָם וַיַּסֵּךְ אֹתָם לַיהוָה: וַיֹּאמֶר חָלִילָה לִּי יְהוָה  מֵעֲשֹׂתִי זֹאת הֲדַם הָאֲנָשִׁים הַהֹלְכִים בְּנַפְשׁוֹתָם וְלֹא אָבָה לִשְׁתּוֹתָם אֵלֶּה עָשׂוּ שְׁלֹשֶׁת הַגִּבֹּרִים". (פסוקים יג-יז)

וְדָוִד חָשַׁק בְמַיִם מִן הַבְּאֵר שֶבְּיַד פְּלִשְׁתִּים,
לְמַלֵּא אֶת רְצוֹנוֹ יָצְאוּ שְׁלוֹשָה גְּבָרִים,
מִהֲרוּ הֵם אֶל בֵּית-לֶחֶם מֵי הַבְּאֵר לְהַעֲלות,
זֶה לָזֶה סִפְּרוּ בַּדֶּרֶךְ מַעֲשֵׂי גְּבוּרוֹת.

מַיִם לְדָוִד הַמֶּלֶךְ, מַיִם, מַיִם לְדָוִד,
מַיִם לְדָוִד הַמֶּלֶך, מַיִם לְדָוִד.

סָח אֶחָד מֵהֶם: "שִׁמְעוּ נָא – עַל דַּרְכִּי נִצַּב לוֹ הַר,
אֶת כַּפִּי עָלָיו הִנַּחְתִי – הִתְמוֹטֵט הָהָר".
הַשֵּׁנִי אָמַר: "הַקְשִׁיבוּ – אֶת דַּרְכִּי חָסַם נָהָר,
בְּקוֹלִי עָלָיו רָעַמְתִי – הַנָּהָר עָצַר"

מַיִם לְדָוִד הַמֶּלֶך....

הַשְּׁלִישִי, לְלֹא כָּל אֹמֶר, אֶת מַחֲנֵה פְּלִשְׁתִים שִׁיסַע,
אֶת הַבְּאֵר עִם כָּל מֵימֶיהָ עַל גַּבּוֹ נָשָׂא.
אָז דָוִד מִזְמוֹר הִשְמִיעַ לִשְׁלוֹשָׁה הַגִיבּוֹרִים,
לַתַּנַּ"ך פָּסוּק הוֹסִיפוּ וּמֵאָז שָׁרִים:

מַיִם לְדָוִד הַמֶּלֶך...

הפסוקים שלפנינו מתארים מציאות בה הפלישתים מחזיקים בבית לחם, עיר הולדתו של דוד. במהלך הקרבות מתאווה דוד למים אשר מן הבאר אשר על שער בית לחם: שלושה מגבורי דוד מחרפים נפשם ושואבים את מי הבאר אשר על שער בית לחם. כאשר מביאים אליו שלושת הגבורים את המים, מסרב דוד לשתותם ומנסך אותם לה', מטעם שגבוריו סכנו את חייהם בהבאת המים, ומים אלו בעיני דוד הם שווי ערך לדם נפשות הגבורים, לכן דוד מסרב לשתות אותם ומנסך אותם לה'. (שימו לב לקשר הלשוני בין סכנה, לנסך, כך מתקן דוד למעשה את ענין סכנת הנפשות של גיבוריו).

כעת מה באור הדברים בפנימיות, כלומר בעולמות הנפש של האדם, דוד המלך נמשך מספירת מלכות, והיא היסוד שעליו נבנה הבית. בעת הקרבות עם הפלישתים, עם אויבי הנפש דקדושה, המכונים רצונות דקבלה של האדם, חפצה נפשו של דוד במים מן הבאר אשר על שער בית לחם. בית לחם, הוא כינוי לבית ממנו שואבים את האמונה. כעת נמצאת בית לחם בידי פלישתים, בידי רצונות הקבלה של האדם, ודווקא משם מבקש דוד מים, מדוע מי הבאר שעל שער בית לחם, מה מיוחד בה, חוץ מאשר היותה מקום הולדתו של דוד?

מהי בית לחם בעבודת האדם, כלומר בתפילה, בית לחם היא סמל לאמונה, מדוע, כי כפי שהרעב מתחדש כל כמה שעות, ואנו מזינים אותו בלחם, כך גם את האמונה אנו נדרשים לחדש תמיד. דוד מבקש את מי הבאר שעל שער בית לחם, כלומר הוא מבקש מים (חיים) בשער (בשיעור) של מידת האמונה (הנקראת בית לחם). כלומר בקשתו של דוד, או בקשתה של ספירת מלכות המיוצגת על ידו, היא חיים רוחניים שהם מסומלים על ידי מי באר (מי אור חיים) משער (באותו שיעור) שיש באדם אמונה, המכונה בית לחם.

שלושת גיבורי דוד, הם משל לספירות כתר, חכמה ובינה, שעניינם מסירות נפש, לכן מסרב דוד לשתות את המים שהביאו לו הגיבורים, כי אי אפשר להשתמש בהם בעל מנת להשפיע, היות והם שקולים כנגד דם נפשם של הגיבורים. מה שהותר לדוד לשמש בו הוא בהארת ז' ספירות התחתונות בלבד, המכונות בת-שבע. כאשר ישתמש דוד בז' ספירות התחתונות, או בשבע המידות: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות, אז יכול להתיחד עם בת שבע, ולהוליד את שלמה, כפי שדרש ספר הזהר את שמו, מלך שהשלום שלו.

מים לדוד המלך בביצוע הגשש החיוור

שנה טובה ומתוקה לכל