רְאֵה אַתָּה אֹמֵר אֵלַי הַעַל אֶת-הָעָם הַזֶּה, וְאַתָּה לֹא הוֹדַעְתַּנִי, אֵת אֲשֶׁר-תִּשְׁלַח עִמִּי

בס"ד

שלום וברכה לכל בית ישראל,

"רְאֵה אַתָּה אֹמֵר אֵלַי הַעַל אֶת-הָעָם הַזֶּה, וְאַתָּה לֹא הוֹדַעְתַּנִי, אֵת אֲשֶׁר-תִּשְׁלַח עִמִּי"

"רְאֵה אַתָּה אֹמֵר אֵלַי הַעַל אֶת-הָעָם הַזֶּה, וְאַתָּה לֹא הוֹדַעְתַּנִי, אֵת אֲשֶׁר-תִּשְׁלַח עִמִּי"

וְדִבֶּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה פָּנִים אֶל-פָּנִים, כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ; וְשָׁב, אֶל-הַמַּחֲנֶה, וּמְשָׁרְתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן נַעַר, לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל. (שמות ל"ג)

יב וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-יְהוָה, רְאֵה אַתָּה אֹמֵר אֵלַי הַעַל אֶת-הָעָם הַזֶּה, וְאַתָּה לֹא הוֹדַעְתַּנִי, אֵת אֲשֶׁר-תִּשְׁלַח עִמִּי;(משה אומר אל ה', ראה, אתה (השם) אומר אלי (למשה) העלה את העם הזה (ממצרים) ואתה (השם) לא הודעת לי את מי אתה שולח עימי.

וְאַתָּה אָמַרְתָּ יְדַעְתִּיךָ בְשֵׁם, וְגַם-מָצָאתָ חֵן בְּעֵינָי. ואתה (השם) אמרת לי (למשה) כי אני משה, יודע את שמך (אהיה אשר אהיה, שמות ג' , י"ד) וגם (אני,משה ) מצאתי ח"ן בעינך (השם).

יג וְעַתָּה אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, הוֹדִעֵנִי נָא אֶת-דְּרָכֶךָ, וְאֵדָעֲךָ, לְמַעַן אֶמְצָא-חֵן בְּעֵינֶיךָ; ועתה אם נא (באמת) מצאתי חן בעיניך, ספר לי בבקשה, מה הן דרכך (המקובלות עליך) ואדעך, ואכיר מה מה דרכי פעולותיך ואפעל בהן כדי למצוא חן בעיניך.

וּרְאֵה, כִּי עַמְּךָ הַגּוֹי הַזֶּה. וראה, (פונה משה לה' ואומר) כי הגוי הזה הניצב כאן, הוא עמך, ה', אלו הם בניך.

יד וַיֹּאמַר:  פָּנַי יֵלֵכוּ, וַהֲנִחֹתִי לָךְ. ויאמר השם, פני ילכו (פנים ההולכים מצביעים על מחילה, על המשכיות) עובר על מידותיו, מאריך פניו בהליכה, ומניח לאשר היה. עמידה מעידה על התעקשות, כגון עמד על דעתו. ואילו הליכה, מעידה על אמונה. ההליכה מצביעה על פנים, בחינת אנה הלך דודך (שיר השירים ו' א') [אנה = א'הבה, נ'תינה, ה'שפעה]

טו וַיֹּאמֶר, אֵלָיו:  אִם-אֵין פָּנֶיךָ הֹלְכִים, אַל-תַּעֲלֵנוּ מִזֶּה. משיב משה, אם פניך (השם) לא ממשיכים ללכת וסולחים לבני ישראל, אל תעלינו, אל תמשוך ותעלה אותנו ממקומינו (הנמוך הזה).

טז וּבַמֶּה יִוָּדַע אֵפוֹא, ומהו הסימן בו נדע  כִּי-מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲנִי וְעַמֶּךָ: כלומר, מצאתי חן בעינך אני (משה)  ועמך (ישראל).

--הֲלוֹא, בְּלֶכְתְּךָ עִמָּנוּ; הלא כאשר אתה (השם) הולך עמנו (איתי ועם עם ישראל),

וְנִפְלִינוּ [אל תקרי נפלינו אלא נפלאנו, כלומר כאשר אתה (השם) הולך עמנו, יש לנו יתרון פלאים, או אלפים על שאר העמים אשר על פני האדמה] ויש להבין מדוע כותבת התורה נפלינו, ולא נפלאנו, כלומר מדוע כותבת התורה אות י' ולא אות א'. ומה ההפרש שיש בין א' לי' ומה תפקידו ?

אות אלף מורכבת מאות ו' המונחת באלכסון, כאשר לאות ו' מוסיפים שתי אותיות יוד, אחת לימינה למעלה, ואחת לשמאלה למטה. אם נבחר לתת ערך מספרי לאות אלף בהרכבה זה, הרי שיש: יוי וגימטריה שלו הוא כ"ו. י' עשר ו' שש י' עשר, הרי עשרים ושש או כ"ו. ומה ההפרש בין גימטריה של האות א' (יוי) לאות י' המופיעה בנפלינו ?כ"ו פחות י' הוא ט"ז. כלומר ששה עשר. ועל מה רומז המספר ששה עשר? נתבונן תחילה בפרשת פנחס ונראה כי את מנחת התמיד הקריבו פעמיים בכל יום, בכל פעם כבש אחד; שבעה כבשים ב' פעמים בכל יום הרי י"ד כבשים, ובשבת הקריבו שני כבשים נוספים הרי ט"ז כבשים, כלומר ששה עשר, לכן כאשר אמר משה הֲלוֹא בְּלֶכְתְּךָ עִמָּנוּ וְנִפְלֵינוּ אֲנִי וְעַמְּךָ מִכָּל הָעָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, התכוון לשורש חטא העגל, בו שאע"פ שנפלו ישראל מדרגת האלף, מדרגת האחד, כאשר ה' הולך עימם ומכפר להם על מעשה עגל הזהב, כאילו לא היה כלל, אנו מופלים לטובה מכל העם אשר על פני האדמה, ובמה? בי' של נפלינו, היא חכמת הקבלה. כלומר כאשר ה' הולך עימם, אין משמעות כלל לחטא עגל הזהב, ואדרבא מתגלית האהבה ביתר עז.

שנה טובה לכולם כתיבה וחתימה טובה.

הכבש השישה עשר

[youtube http://www.youtube.com/watch?v=j89Czm-N9gQ]