אודות א.קליין

אתי קליין היא בעלת תואר בוגר בחוגים למדעי המדינה והסטוריה כללית, מלמדת עברית לתלמידים מרחבי העולם וכותבת מאמרים בנושא פנימיות התורה.

מה פרוש החידה מהאוכל יצא מאכל?

שלום לכולם,

שמשון משסה את האריה, רובנס 1628

מה פרוש החידה שחד שמשון לרעיו במשתה, מהאוכל יצא מאכל? ראשית כדי להבין את החידה יש לדייק בה ולומר כי המילה אוכל כוונתה כאן היא The eater, ולא The food, כלומר מהאוכל, מהכוח הפועל יצא מאכל.

נשאלת השאלה איך הגיע שמעון לחשוב על חידה שכזו, ויש לומר כי מהלך הארועים הווה השראה לחידה. וכך היו פני הדברים: שמשון ירד  עד כרמי תמתנה ופגש כפיר אריות ששאג לקראתו, באותה שעה נחה עליו רוח ה' והוא שסה אותו ללא עזרת כלים. כעבור ימים לאחר שחזר למקום ראה בתוך גווית האריה עדת דבורים אשר הפיקה ממנו דבש.

זה המקור לחידה, כלומר איך ייתכן כי מן האריה, שהוא האוכל The Eater, יצא מאכל - דבש. זוהי החויה של שמשון ממנה שאב את חידתו הידועה, כלומר איך הפך האובייקט לסובייקט, נשאלת השאלה למה מכוונת חידה זו ברוחניות, מה פירוש החידה מהאוכל יצא מאכל ברוחניות, או באנגלית: What does it mean that from the eater came something to eat in the spiritual sense?

ויש לומר כי ה^אוכל The eater, הוא הכח הפועל המופיע בדמות האריה, או אור החיה, או אות י' דשם הוי"ה, או ספירת חכמה, או עולם אצילות, והמאכל הוא אור הרוח, או אות ו' דשם הוי"ה, או ספירת תפארת, או עולם יצירה. ובפשטות יש לומר איך ייתכן כי אור החיה, שהוא אור עצמותו יתברך הוציא בשר, כלומר איך ייתכן שהרוחניות, שהיא מהות זכה כל כך הוציאה משהו כל כך גס עבה ונפסד כמו בשר, זו היתה חידת שמשון ברוחניות.

כל טוב לכולם ושנה טובה ומתוקה

מהו מקור השם יואל משה

שלום לכולם,

משה על הבאר ובנות יתרו, צייר תיאופולי האמל שנת 1850 לערך

רבים מאתנו מכירים את צרופי השמות הרווחים בין יהודים, בנימין זאב, יהודה לייב ומנחם מנדל, אך כאשר נשאל, "האם מכירים את הצרוף יואל משה?", יהיו בוודאי מי שיזכרו את הבלדה על יואל משה סלומון, אותה כתב יורם טהר לב, והלחין שלום חנוך ואולי אף יחפשו אותה ביו טיוב לנגן אותה. אך מה מקור השם יואל משה?

בעוד שהשם בנימין זאב נגזר בשלמותו מברכת יעקב לבניו, "בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד, וְלָעֶרֶב יְחַלֵּק שָׁלָל". (בראשית מ"ט, ז') הרי שהשם יהודה לייב נובע אף הוא מברכת יעקב לבנו יהודה עם שינוי קל. כאשר מתבוננים בפסוק רואים כי יעקב בברכתו כורך את הכינוי גור אריה, עם שם בנו, יהודה, ככתוב: "גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ", כאשר הכינוי, אריה, מופיע לפני השם יהודה.

כאשר העניקו יהודים שמות לבנים הנולדים להם ברחבי אירופה, נהגו לתת את הצרוף יהודה לייב, כי לייב ביידיש פירושו אריה, והצרוף יהודה לייב פירושו יהודה-אריה, אך כאשר מתבוננים לעומק רואים כי שם זה הפוך לכאורה ממקור הברכה שנתן יעקב ליהודה, במקור הברכה נאמר אריה יהודה, כאשר אות א' של אריה קודמת לאות י' של יהודה, כלומר אותיות כסדרן. אם כך, ניתן לשאול מהי הסיבה למהפך סדר השם ביידיש, יהודה לייב, כלומר יהודה אריה, הרי לא יעלה על הדעת שיתנו שם שמקורו הפך הברכה?

ובכן העניין הוא פשוט, היות שאריה ביידיש פירושו לייב, הרי כאשר יוצרים את הצרוף ההפוך לכאורה יהודה לייב, (יהודה אריה) ומקדימים את השם יהודה לכנוי אריה אין סכנה של אותיות לאחור (כלומר אותיות המופיעות שלא לפי סדר האלף בית, כמו לדוגמא במילה שקר) כי יהודה פותח באות י' שהיא מופיעה לפני אות ל' של לייב.

הכל טוב ויפה, אך מה מקור יואל משה תשאלו, ובכן התשובה היא פשוטה, מקור השם יואל משה הוא בפסוק "ויואל משה לשבת את האיש", והוא לקוח מפרשת שמות פרק ב' פסוק כ"א, אשר עוסק בקשר שבין משה וציפורה, הנה הוא במלואו, "וַיּוֹאֶל מֹשֶׁה לָשֶׁבֶת אֶת הָאִישׁ וַיִּתֵּן אֶת צִפֹּרָה בִתּוֹ לְמֹשֶׁה", כאשר האיש הנרמז בפסוק הוא יתרו.

נמצא כי בשם יואל משה, מופיעות אותיות כסדרן, אות י' של יואל לפני אות מ' של משה, שהוא מקור הברכה.

שבת שלום לכולם ושנה טובה

סגולת האות מם

שלום לכולם,

האות מ' היא האות השלוש עשרה באלף בית העברי. והיות שאנו נוהגים להעניק לכל אות ערך מספרי שהוא גם תכונה, הרי ערכה של האות מ' הוא ארבעים (40), כי אות א' ערכה אחד, אות ב' ערכה שתיים, אות ג' ערכה שלוש, אות ד' ערכה ארבע, אות ה' ערכה חמש, אות ו' ערכה שש, אות ז' ערכה שבע, אות ח' ערכה שמונה, אות ט' ערכה תשע, אות י' ערכה עשר, כאשר לאחר האות י' תופיע תימה חדשה, מעתה ואילך, תקבל כל אות ערך של עשרות. לכן אות כ' תקבל ערך של עשרים, ואות ל' תקבל ערך של שלושים, בעוד אות מ' תקבל ערך של ארבעים.

כמו כן, האות מ' היא אות כפולה, היינו יש לה ב' צורות: א) כאשר היא מופיעה בתחילת מילה או באמצעיתה היא תכתב כאות מ' פתוחה, וכאשר היא מופיעה בסוף מילה היא תכתב כאות סתומה, דהיינו כך ם. בנוסף לכך האות מ' מייצגת את ספירת הבינה שכל עניינה חפץ חסד, כאשר אות ם' סתומה מייצגת את ספירות ג"ר דבינה, ואות מ' פתוחה מייצגת את ספירות ז"ת דבינה.

בעוד "עקרוּת" בתורה נבחנת לאות ם' סתומה, הרי שהאפשרות להתעבר וללדת מיוצגת על ידי מ' פתוחה. דוגמא לכך ניתן לראות בפסוק (בראשית ל' כ"ב) "וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלֹהִים וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ". כאשר פירוש המלים ויפתח את רחמה, הוא מעבר מאות ם' סתומה, או ריבוע סגור ואטום, לאות מ' פתוחה, שאויר ואור יכולים להכנס אליה.

והנה עוד אבחנה, בעוד ערכה הגימטרי האפשרי של אות ם' סתומה הוא כ"ד, (24) כי אות ם' סתומה נכתבת על ידי ארבע אותיות ו' מאונכות זו לזו, כאשר כל ערך אות ו' הוא שש, וארבע פעמים שש, הרי עשרים וארבע, הרי ערכה הגימטרי האפשרי של אות מ' פתוחה הוא כ"ו, או 26, כיצד? לפי רמח"ל אות מ' פתוחה נכתבת כאות כ', כאשר סמוכה לה אות ו', בצורת כתיבה שכזו, ערך האות מ' הוא כ"ו או 26, שהוא גם ערכה של האות א' הנכתבת מאות ו' מונחת באלכסון, וב' אותיות י' מונחות לצידה, אחת מימין ולמעלה, ואחת לשמאל ולמטה, המייצגת את אלופו של עולם, וגם ערכו הגימטרי של הוי"ה פשוט.

נמצא מכל האמור לעיל, כי לאות מ' בכלל, יש מספר סגולות, ראשית היא האות השלוש עשרה באלף בית העברי, וגימטריה של המילה "אהבה" ו"אחד" הוא שלוש עשרה. שנית, גימטריה של אות מ' היא ארבעים והיא מייצגת את ספירת הבינה ככתוב, "בן ארבעים לבינה", ושלישית בכל אות מ' פתוחה ניתן לראות את שמו הגדול במידת הרחמים, הוי"ה, או את אור אינסוף ברוך הוא, המיוצג ע"י האות א'.

מהו שאמר הכתוב כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם

שלום לכולם,

במגילת קהלת (ה' ז') המיוחסת לשלמה המלך מופיע הפסוק הבא: "כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם", לכאורה פסוק סתום, אך אם נקרא את ראשיתו אולי נוכל להבין את סופו. הנה לשון הפסוק, "אִם עֹשֶׁק רָשׁ וְגֵזֶל מִשְׁפָּט וָצֶדֶק תִּרְאֶה בַמְּדִינָה, אַל תִּתְמַהּ עַל הַחֵפֶץ, כִּי גָבֹהַּ מֵעַל גָּבֹהַּ שֹׁמֵר וּגְבֹהִים עֲלֵיהֶם".

כלומר אם אנו עדים במהלך היום לעושק של עניים, של הצדק והמשפט, לא נתמה על החפץ, כלומר על מהות העניין, היות שיש סיבה עליונה נסתרת המפעילה את המערכת, והיא הגורמת לה להראות כפי שהיא נראית. לומר הנעלם והנשגב הוא זה אשר מפעיל את הנגלה.

אך היות שאנו אוהבים להסביר את הרעיונות המובאים בתנ"ך כאוחזים בשם הוי"ה ברוך הוא, כי הוא מהות תורת הסוד נבהיר את הדברים באופן הבא: הנה נצבות אותיות שם בן ד' כנגד ד' עולמות: י' דשם הוי"ה כנגד עולם אצילות, ה' ראשונה דשם הוי"ה כנגד עולם הבריאה, ו' כנגד עולם יצירה, ואות ה' אחרונה כנגד עולם עשייה. או כנגד ד' ספירות: י' משם הוי"ה כנגד חכמה, ה' ראשונה כנגד בינה, ו' כנגד תפארת, ואות ה' אחרונה משם הוי"ה כנגד מלכות.

לפיכך ניתן לפרש את מאמר קהלת באופן הבא: גבוה מעל גבוה שומר, הוא עולם יצירה השומר על עולם עשייה, שהוא גבוה ממנו, וגבוהים עליהם אלו עולמות אצילות ובריאה. ואם לדבר בלשון הספירות ניתן לומר גבוה מעל גבוה שומר הוא ספירת תפארת השומר על ספירת מלכות, וגבוהים (השומרים) עליהם אלו הם ספירות חכמה ובינה, או אותיות י"ה משם הוי"ה.

ברוך ה' לעולם אמן ואמן

מהו אותו שור שהקריב אדם הראשון שהיתה לו קרן אחת במצחו?

שלום לכולם,

האם מישהו מאתנו ראה שור שיש לו קרן אחת במצחו, על פני האדמה או בספרות המקצועית? אם על שאלה זו ניתן להשיב בשלילה, ניתן לשאול את השאלה הבאה, אם כן על מה מדברת מסכת עבודה זרה (דף ח' עמוד א') בו היא מזכירה כי שור שהקריב אדם הראשון קרן אחת היתה [לו] במצחו.

אז כנראה שהמסכת לא מתארת תמונה גשמית, אלא מתארת תמונה רוחנית, אם כך הוא, על מה היא מדברת? באמצעות משל זה מסבירה המסכת את הקשר של אדם הראשון לאור אינסוף ברוך הוא, הקשר שבין האדם הראשון לאור אינסוף ברוך הוא היה קשר ישיר (במסכת הוא נזכר באמצעות המילה שור), כאשר משמעות המילה קרן, היא אחיזה, כלומר האחיזה של אדם הראשון בקשר שבינו לבין אור אינסוף ברוך הוא היתה באמצעות האות י' של שם הוי"ה, שהיא הברית והחסד.

נסביר את הדברים: הנה שם הוי"ה ברוך הוא נכתב ד' אותיות, י', ה', ו' , ה'. כאשר אות י' נמשלת לעולם אצילות, מלשון אצלו וסמוך לו, ה' ראשונה נמשלת לעולם הבריאה, ו' לעולם יצירה ואילו ה' אחרונה לעולם העשייה. כאשר כותבת המסכת כי שור שהקריב אדם הראשון היתה לו קרן אחת במצחו, הכוונה כי אדם הראשון היה מתקרב לאור אינסוף ב"ה באמצעות החכמה האלוהית הנמשלת באות י'.

אם נרצה נוכל לומר כי המסכת מדברת על משל בו אדם הראשון התקרב אל אינסוף ברוך הוא באמצעות הנחת תפילין, כי כאשר אדם מניח תפילין, יש לו קרן אחת במצח...

כל טוב לכולם

מהו סוד העיבור ומדוע ניתן לישראל

שלום לכולם,

שלושה לוחות שנה עיקריים המשמשים בסיס לשלוש הדתות המונותאיסטיות מכירים אנו. א) את לוח השנה הגרגוריאני המבוסס על שנת החמה שבה 365 ימים, ב) את לוח השנה המוסלמי הנקרא גם הלוח ההיג'רי המבוסס על שנת הלבנה שבה 355 ימים ג) ואת לוח השנה העברי שהוא לוח אינטגרלי,  הכולל ומאזן את ההפרש שבין שני הלוחות הקודמים שציינו.

היות ששנת החמה מובילה על שנת הלבנה בעשרה ימים, הרי שכעבור שלוש שנים יהיה פער של חודש אחד בין שני לוחות אלו וכעבור שתים עשרה שנים לערך, יהיה הפרש של שנה אחת בין שני הלוחות. את הדיכוטומיה הזו פותר הלוח העברי, כאשר אחת לשנתיים או לשלוש נוסף חודש אחד למניין שניים עשר החודשים, השנה מתעברת בחודש נוסף לפני בוא האביב, וכך למעשה מסתנכרנים או מתּאמים הלוחות.

אך מי חשב על לוח מאוזן שכזה, מנין הגיע הסוד או הנוסחה שמצליחה לאזן את לוחות השנה המיוחסים לחמה וללבנה, מספר לנו הפרקי דרבי אליעזר, נקרא בפרק ח' של הספר ונראה על מה הוא מדבר:

פרקי דרבי אליעזר, פרק ח'

בעשרים ושמונה באלול נבראו חמה ולבנה ומנין שהוא שנים וחדשים וימים ולילות שעות וקצים ותקופות ומחזורות ועיבורין היו לפני הקב"ה, והיה מעבר את השנה ואחר כך מסרן לאדם הראשון בגן עדן, שנאמר (בראשית ה, א): "זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם", מנין עולם לכל תולדות בני אדם,

אדם מסר לחנוך ונכנס בסוד העיבור ועיבר את השנה, שנאמר (בראשית ה, כב): "וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת הָאֱלֹהִים" וגו', ויתהלך חנוך בדרכי מנין העולם שמסר אלהים לאדם, וחנוך מסר לנח סוד העיבור ועיבר את השנה, ואמר (בראשית ח, כב): "עֹד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף". זרע זה תקופת תשרי. קציר זו תקופת ניסן. קור זו תקופת טבת. וחום זו תקופת תמוז. וקיץ בעתו וחורף בעתו. מנין החמה ביום ומנין הלבנה בלילה לא ישבותו.

נח מסר לשם ונכנס בסוד העיבור ועיבר את השנה ונקרא כהן, וכי שם בן נח כהן היה אלא ע"י שהיה בכור והיה משרת ביום ובלילה לפיכך נקרא כהן, שנאמר (בראשית יד, יח): "וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם" וגו'.

ושם מסר לאברהם ונכנס בסוד העיבור ועביר השנה ונקרא כהן, שנאמר (תהלים קי, ד): "נִשְׁבַּע יְהוָה וְלֹא יִנָּחֵם אַתָּה כֹהֵן לְעוֹלָם". ומנין שמסר שם לאברהם, שנאמר (תהלים קי, ד): "עַל דִּבְרָתִי מַלְכִּי צֶדֶק".

אברהם מסר ליצחק ונכנס בסוד העיבור ועיבר את השנה לאחר מותו של אברהם, שנאמר (בראשית כה, יא): "וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יִצְחָק בְּנוֹ" שנכנס בסוד העיבור.

יצחק מסר ליעקב ונכנס בסוד העיבור ועיבר את השנה יצא יעקב לחוצה לארץ ובקש לעבר את השנה בחוצה לארץ אמר לו הקב"ה: יעקב אין לך רשות לעבר את השנה בחוצה לארץ, הרי יצחק אביך הוא יעבר את השנה בארץ, שנאמר (בראשית לה, ט): "וַיֵּרָא אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב עוֹד בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ", ולמה עוד שפעם ראשונה נגלה עליו ומנעו מלעבר את השנה בחוצה לארץ וכשבא לארץ א"ל הקב"ה קום עבר את השנה, שנאמר וירא אלהים אל יעקב וגו' ויברך אותו על שנכנס בסוד העיבור וברכו ברכת עולם.....

יעקב מסר ליוסף ונכנס בסוד העיבור ועיבר את השנה במצרים מת יוסף ואחיו נתמעטו העיבורין מישראל וכשם שנתמעטו העיבורין מישראל בשיעבוד מצרים, כך עתידים לימעט בסוף שעבוד מלכות הרביעית עד שיבא מלך המשיח.

כשם שנגלה הקב"ה על משה ועל אהרן במצרים כך הוא עתיד להגלות עלינו בסוף מלכות רביעית, שנאמר (שמות יב, א): "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר: הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם". מהו לאמור אמור להם לישראל עד עכשיו אצלי היה סוד העיבור, מכאן ואילך שלכם הוא לעבר את השנה....  בר"ח ניסן נגלה הקב"ה על משה ועל אהרן בארץ מצרים והיתה שנת ט"ו של מחזור הגדול של לבנה שנת י"ז לשנת מחזור העיבור מכאן ואילך המנה יהיה לכם.

נמצאנו למדים כי היתה שרשרת מסירה של לוחות השנה (חמה ולבנה) וסוד עיבור השנים באופן הבא: הקב"ה מסר לאדם הראשון בגן עדן, ואדם לחנוך, וחנוך לנח, ונח לשם, ושם לאברהם, ואברהם ליצחק, ויצחק ליעקב, ויעקב ליוסף, כאשר עם מותו של יוסף נגנז ונעלם סוד העיבור, למשך מאתים ועשר שנים  עד ערב היציאה ממצרים.

כלומר לפי המדרש המופיע בפרקי דרבי אליעזר, אנו עדים לשרשרת של תשעה נושאי סוד, שהראשון שבהם הוא הקב"ה והתשיעי והאחרון הוא יוסף, כאשר במות יוסף, משתעבדים בני ישראל למצרים, ומכיון שלעבדים לא מוסרים סודות רק לבנים, נגנז סוד העיבור למאתים ועשר שנים, עד שנגלה הקב"ה לבני לוי משה ואהרון.

משמע שבמשך כל שנות השיעבוד, לא רק שעובדים כל הזמן ואין חופש או מנוחה, אלא לא יכולים לראות את קץ העבדות. התמונה היחידה שרואה העבד היא כיצד הוא בניו ובני בניו יהיו משועבדים לעולם, העבד אינו יכול לדמיין את האור שבקצה המנהרה, מפני שאין לו לוח שנה, ואפילו שבת אין לו, הוא לא יכול לנשום עמוק, לנשום לרווחה, אסור לו לעצור, לחשוב, או אפילו לדמיין שיכולה להיות מציאות אחרת.

עבד לא יכול לאמוד את הזמן, הוא לא יכול לראות את הקץ, והיות שאין לוח שנה, הוא לא יכול להיות מסונכרן עם המשחרר, וכמובן שאינו יכול להופיע במקום הנכון בזמן הנכון, בעת השחרור, כי אין לו שעון.

לכן התנאי הראשון ליציאה מעבדות לחירות, הוא מתן לוח שנה מתואם מסונכרן (חמה ולבנה) למשועבד. ברגע שיודע המשועבד את הלוח, הוא יכול לחשב, הוא יכול להיות בקשר, הוא יכול לקוות לגאולה.

מפאת זאת ניתן סוד העיבור (לוח השנה המדוייק הכולל חמה ולבנה) למשה ואהרון ערב היציאה ממצרים, והוא היה האות לגאולה הקרבה, מאחר שמשה ואהרון יכלו להתכונן לה וידעו בפירוש מתי יגיע הגואל והיא תתרחש, וזאת הסיבה שאומר הקב"ה למשה ואהרון את הפסוק הבא: הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים, רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם, לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה. ומילת המפתח כאן היא חודש, לא רק כמחזור של ימי הקפת הלבנה את כדור הארץ, אלא כיחידת זמן שיש בה חידוש, כלומר בחודש הזה, ביחידת הזמן הזו יהיה משהו חדש לגמרי, לא עבודה סיזיפית החוזרת על עצמה במעגליות, אלא תחושה של יושר, של קו, של מטרה,של קשר, החודש הזה, כלומר החידוש הזה, יהיה בחזקת ראש, כלומר מעתה ואילך יש אלגוריתם חדש, קו, מטרה חידוש וקשר אליהם אתם צריכים לשאוף.

יוצא מכל האמור לעיל, כי לוח שנה עברי, הוא אינו עוד לוח שנה, כמו לוח השנה הלועזי, או הלוח המוסלמי שבו חודש הרמדאן יכול להופיע פעם בחורף פעם בקיץ ופעם באביב, אלא הלוח העיברי הוא לוח מעובר, כלומר הלוח העיברי נושא בקרבו סוד, הלוח העברי מעובר בסוד עיבור השנים ומפתח הזמן, הוא מתואם ומסונכרן בדיוק של חלקקי שניות, וכל זאת למה, משום שהלוח העברי הוא עדות לקשר בין הבורא לאדם, גם לבורא וגם לאדם יש אותו לוח ואותו שעון, הם יכולים לתאם פגישה כמו אהוב ואהובה, השעונים שלהם מתואמים היות שהם חולקים את אותה מודעות ואותה אהבה אינסופית.

כל טוב לכולם ושנה טובה ומתוקה