אודות א.קליין

אתי קליין היא בעלת תואר בוגר בחוגים למדע המדינה והסטוריה כללית, מלמדת עברית לתלמידים מרחבי העולם וכותבת מאמרים בנושא פנימיות התורה.

כביצה וכזית כמשל להנהגת העולמות

שלום לכולם,

לא אחת אנו מוצאים בתלמוד את הביטויים הבאים: כביצה וכזית. בעלי הלכה שבינינו פירשו מונחים אלו כשיעורי מידות של מוצקים ונוזלים, אך האם בכך מדברים חכמינו או שהצניעו במשל זה חכמה עתיקה? נתבונן בדברים.

הזית ביחס לביצה הוא קטן והוא משל לעולם אצילות ואות י' דשם הוי"ה, ואילו הביצה היא משל למדרגת הדומם, ולאות ה' אחרונה דשם הוי"ה. נמצא כאשר מדברים של שיעור כזית הכוונה היא על הכח, או על הפוטנציאל הטמון במשהו, ואילו כאשר מדברים על ביצה, מתכוונים לסוף התהליך, שהוא אות ה' אחרונה דשם הוי"ה.

מסקנה כאשר מדברים חכמינו על כזית הם מתכוונים לראשית התהליך, וכאשר הם מדברים על כביצה, הם מדברים על סופו של תהליך, ומתקיים הפסוק סוף מעשה במחשבה תחילה. כי הרגל של אות ה', היא למעשה אות י', וכך ניתן לראות בסוף מעשה את הראשית, את אות י' שהיא הכח, באה לידי בטוי בפועל, כלומר ברגל של האות ה'.

ברוך ה' לעולם אמן ואמן

זאת קומתך דמתה לתמר

שלום לכולם,

עץ התמר הידוע במחוזותינו הוא עץ דו ביתי, כלומר יש בו זכר ונקבה, כאשר הזכר נושא את האבקנים והנקבה נושאת את השחלה. בעוד שתהליך ההאבקה עצמו מתבצע ע"י הרוח, שכן היא נושאת עימה את אבקת הזכר ומניעה אותה לכוון שחלת הנקבה, עד שברוות הימים יתפתח הפרי.

הפעם פתחנו בספור על התמר והדקל היות שהם מהווים משל להנהגת העולמות. וכשם שהתמר לא תשא פרי, אם קודם לכן לא תופרה או תאובק באמצעות הרוח, כך גם אנו הנבראים המשולים לתמר, לא נישא פרי אם לא נאובק ע"י הרוח. והוא שאמר הכתוב זאת קומתך דמתה לתמר, תמ"ר גימטריה שמ"ש, כלומר כאשר אנו הנבראים מאובקים ע"י הרוח, קומתינו הרוחנית דומה לתמר המתגבהה לראות מאוד את אור השמש פנים בפנים, כי השמש הוא משל לדעת אלוה ומוחין דגדלות.

פירוש נוסף זאת קומתך דמתה לתמר ר"ת דקל , שהוא הזכר ומשל לז"א, וכאשר נגבהת קומת הנוקבא היא התמר ומשתווה אל קומת הדקל היא ז"א אז נתקיים הפסוק וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים בְּיוֹם חֲבֹשׁ יְהוָה אֶת שֶׁבֶר עַמּוֹ וּמַחַץ מַכָּתוֹ יִרְפָּא. (ישעיהו ל כ"ו)

ברוך ה' לעולם אמן ואמן

מהו שאמר הכתוב דלת ראשך כארגמן

שלום לכולם,

תמונה Shelby Root מבט לאתונה מכרתים

בשיר השירים פרק ז' פסוק ו' כתוב: רֹאשֵׁךְ עָלַיִךְ כַּכַּרְמֶל וְדַלַּת רֹאשֵׁךְ כָּאַרְגָּמָן מֶלֶךְ אָסוּר בָּרְהָטִים. היות שהפסוק פותח בלשון נקבה רֹאשֵׁךְ, הרי שהוא מתאר את השכינה הקדושה, שהיא ביחס לבורא נבחנת לנקבה, כלומר כל הברואים ביחס לבורא נבחנים לנקבה. אם כן מה פירוש המילים ראשך עליך ככרמל? כאשר אדם ממליך את הראש עליו, שהראש הוא העיקר שהוא מחשבת הבריאה שעניינה להיטיב לנבראיו, אז מתקיים הפסוק ראשך עליך ככרמל, שכרמל הוא נוטריקון כר מלא כל טוב, כלומר ברגע שאדם ממליך על עצמו ראש מחשבת הבריאה שהוא עניין ההטבה המוכנה לנבראים, אז ראשך עליך ככרמל, אז נשפע לו כל הטוב, הן חסדים והן חכמה (כל טוב) גם מילת ככרמל גימטריה 310 שהיא גימטריה של המילה יש, ככתוב להנחיל לאוהבי יש.

ודלת ראשך כארגמן, אל תקרי וְדַלַּ֥ת אלא דָּלֶת שהיא הקשר של תפילין (הנראה כאות ד') שהיא דֶּלֶת הנמצאת בעורף הנברא שהיא המבואה של הראש, כי כדי לשלוט בראש צריך לשלוט בעורף תחילה, ככתוב וידך בעורף אויבך. כארגמן גימטריה שדי, כלומר הדלת של הראש, או הפתח האחורי דרכו יכול להכנס השפע הוא שם שד"י, ואילו המלך הוא שם הוי"ה ברוך הוא שהוא בחינת הפנים, שהוא שם הוי"ה ב"ה, כלפי הנבראים הוא אסור ברהטים, כלומר הוא "קשור" או אסור כאסיר ברהטים, אלו ד' בתים של ד' פרשיות, הנקראים רהטים, שהם שקתות המים, בהן רץ שם הוי"ה ברוך הוא המשול למים ולאור. ומדוע המלך נמצא "אסור", כלומר מוגבל ברהטים, אלו ד' בתים, או ד' אותיות שם הוי"ה? כי כלפינו הנבראים המוגבלים הוא מופיע כשם בן ד', אך כמו שהוא בעצמותו, אין לנו מושג והגה בו. לכן הוא "אסור", כלומר הוא מגביל את עצמו כלפינו, כדי שנוכל להיות בקשר.

לדוגמה ביחסים שבין אבא ופעוט, האבא יכול להיות פרופסור לפיזיקה גרעינית הולך לכנסים כותב ספרים מלמד תלמידים, אך כלפי הפעוט הוא "אבא", כלומר זה שלוקח אותו מן הגן או משחק עימו, קונה לו גלידה, או צופה איתו בתוכניות לפעוטות. הפעוט אינו מכיר את אביו כמו שהוא בפני עצמו, כך אנו כנבראים אין מושג בעצמותו של הבורא, רק במעשים היוצאים ממנו, לכן כלפינו הוא נחשב כמלך, האסור ומוגבל לרוץ אך ורק בשקתות המים, אלו הם ערוצי השפע המוכנים לנבראים המתאימים לכלי הקבלה שלהם.

ברוך ה' לעולם אמן ואמן

הידעת כי המקור לכל התלבטות נעוץ במעשה בראשית

שלום לכולם,

רובנו אם לא כולנו מתלבטים ושואלים כל מיני שאלות בכל מיני תחומים: מה ללמוד, במה לעסוק, כיצד לחנך את הילדים, אפילו שאלות קטנות שלא נראות על פניהן כל כך חשובות, כמו איפה לקנות מה, באיזו נתיב תחבורה כדאי להגיע לאיזה מקום וכו' וכו', ויש גם שאלות כבדות משקל, כמו האם לגשת לניתוח, או אצל איזה מנתח לערוך את ההליך, באיזה בית חולים, רבות השאלות וההתלבטויות העולות בגינן, ונדמה כי השאלה וההתלבטות אינן מעוז אנושי בלבד, אפילו אצל בעלי חיים נוכל למצוא היסוס והתלבטות, לפני שבועות ספורים ראיתי חתול פוסע אנה ואנה ומתלבט לאיזה כיוון עליו לצעוד כדי למצוא אוכל.

ככל שנעמיק להתבונן באנשים ובבעלי חיים נוכל לראות כי ההתלבטות או התנועה בין שני קטבים טמונה עמוק בשורשי הבריאה, בטוי נוסף לכך ואפילו ציורי ניתן למצוא בספר שכתב יו לופטינג -  ד"ר דוליטל. ד"ר דוליטל הוא רופא בהכשרתו ואמור לרפא אנשים, אשר בשל רחמיו הרבים על בעלי החיים, הוא מקבץ אל ביתו חיות שונות מטפל בהן ולומד את שפתן. לכל בעל חיים מעניק ד"ר דוליטל שם: ג'יפ הכלב, התוכית פולינזיה, טו- טו הינשוף וצ'י צ'י הקוף ורק לבעל חיים אחד בעל שני ראשים, שכל אחד מהם פונה לכוון אחר, מעניק ד"ר דוליטל כנוי: דחוףומשוך (במקור - push me pull you) או סליק דחיק.

הנה ציור של דחוףומשוך

את אותה התלבטות מפלגת שמייצג דחוףומשוך אנו מוצאים בתוכינו כאשר אנו פוגשים דלת זכוכית בכניסה לחנות או לבנק, השאלה הנשאלת באופן תת הכרתי היא האם למשוך את הדלת לכוון שלנו, או לדחוף אותה פנימה. בעלי החנויות פתרו את ההתלבטות בהציבם שלטים על גבי הדלתות אשר מצביעים על כוון התנועה הנכונה, הנה כך:

אך מה מקור ההתלבטות, ומה מקור התנודתיות אותנו אנו חשים ומניין נובעת חיוּתה של דחוףומשוך החיה בעלת ב' הראשים אותה הפליא לתאר מחבר הספר ד"ר דוליטל, יו לופטינג? נתבונן בספר התורה שלפנינו, התורה פותחת במילה בראשית, אומרים בעלי המדרש כי תיבת בראשית מורה על ב' ראשית, כלומר ב' התחלות, לאמור תופעת הבינאריות מושרשת עמוק במעשה בראשית, כדי להווכח בכך נתבונן בתיקוני זהר תיקון חד ועשרין (תקון כ"א) מאמר ק"ש חרבא ורומחא אות תקכג בפרוש הרב ברנדווין:

אך לפני כן מספר מושגים: האחד -  סגולתא והשני  - סגול. סגולתא הוא אחד מטעמי המקרא הנכתב מעל האות באמצעות שלוש נקודות: שתי נקודות מקבילות מעל האות, ושלישית חופפת עליהן ככתר הנה כך:

בעוד שהניקוד סגול נכתב מתחת לאות כשתי נקודות מקבילות אחת לשניה ושלישית באמצע תחתן הנה כך:

באמצעות המונחים הללו סגולתא וסגול וציורם מתוארים בתקוני זהר השתלשלות העולמות, הנה הדברים: תקכג) קם רבי שמעון וכו׳: עמד רבי שמעון פתח ואמר כשזורקים המלכות, ומסמיכים אותה לבינה הנקראת שופר, הולכת ונעשית סגולתא דטעמים. שהוא השורש של תקון ג׳ הקוים, וכאן (בבינה) קו האמצעי הוא למעלה מב׳ הקוים ימין ושמאל, שג׳ הנקודות דסגולתא רומזות לג׳ רישין דעתיקא אשר רישא דלא אתיידע מכריע ומייחד ב' הקוים ימין ושמאל שהם ב' רישין כתרא וחכמה סתימאה דא״א, בסוד שורש לתקון המתקלא (סגולתא) אבל בכל ג׳ הקוים שבעולמות חוץ מאלו בא קו האמצעי למטה מב׳ הקוים ימין ושמאל. [סגול] (ספרא דצניעותא אות ה׳ אדרא זוטא אות מ״ב ד״ה ויש פירוש) עמד רבי שמעון, ולקח שלש אבנים, שהן י׳ י׳ י', שה״ס ג׳ טפין דסגול והם נה״י דא״א שמהם נעשה ז"א, (תע״ס חלק י׳ אות קמ״ב) ואבן עליונה שהיא בקלע היינו מלכות שעלתה לבינה, שהיא הכתר בהחוט דהיינו הנקודה של הזרקא, הרי ארבע יודין וכל אחת כלולה מעשר שהם ארבעים, והחוט המקיף עליה, היינו על הנקודה היינו בּ וסוד הדבר: בראשית ב׳ ראשית.

לסיכום: מקור ב' הקווים ימין ושמאל מושרש בפרצוף עתיק יומין שהוא הפנימי ביותר והגבוה ביותר מכל הפרצופים, כאשר הראש הראשון בו הוא כתרא וקו ימין והראש השני בו הוא חכמא סתימאה וקו שמאל. והנה כי כן חברנו בן סיפור ידוע מוכר ואהוב לשורשי מעשה בראשית.

ברוך ה' לעולם אמן ואמן

מהו המשל המקופל במידות תיבת נח

שלום לכולם,

מדוע טרחה התורה למסור לנו תאור מפורט של מידות התיבה שבנה נח. הנה אנו רואים כי במרוצת ההסטוריה ניסו ואף הצליחו אנשים שונים לבנות את תיבת נח המקורית ושמחו מאוד בהישג הנכבד, אך האם התורה היא מדריך לאדריכל הצעיר, האם היא גמנסיון להנדסה אזרחית, או שהתורה אינה מדברת כלל על עניינים גשמיים, על מה בעצם מדברת התורה נקרא את הפסוקים ונתבונן בהם.

וכך אומר האלהים לנח בבראשית פרק ו': "וְזֶה, אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה אֹתָהּ:  שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אַמָּה, אֹרֶךְ הַתֵּבָה, חֲמִשִּׁים אַמָּה רָחְבָּהּ, וּשְׁלֹשִׁים אַמָּה קוֹמָתָהּ". שלושה מספרים עיקריים מופיעים במידות התיבה, שלוש מאות אמה, חמישים אמה, ושלושים אמה. כאשר נמיר את המספרים בהם נוקבת התורה לאותיות נקבל את המשוואה הבאה:

שלוש מאות  = 300 = ש

חמישים  = 50  = נ

שלושים  = 30  = ל

משלוש האותיות הנתונות ניתן להרכיב את המילה לשן, כלומר לש(ו)ן, לאמור התיבה אשר בנה נח אינה אניה פיסית של חברת צים, מיירון שיפינג או כל חברת ספנות אחרת, אלא התיבה אשר בנה נח היא גשר וקשר נפשי - מנטלי השנוצר באמצעות לשון שפה תקשורת ודיבור, כי רק באמצעות הלשון והשפה יכול האדם לבנות גשר וליצור קשר מעל כל פני מים סוערים באשר הם, מעבר למבול הזמן, ולהתחבר לאינסוף.

ברוך ה' לעולם אמן ואמן

נחש עלי צור

שלום לכולם,

בספר משלי פרק ל' אומר שלמה המלך כי אחד משלושת הדברים המפליאים אותו הוא דרך נחש עלי צור, כלומר כיצד פתאום מגיח הנחש החָלָק וחלקלק ומפלס דרכו על צור שגם הוא חלק, כי מטבע הטיפוס שהמטפס צריך להאחז בסלע כדי לטפס עליו, ויעידו על כך מטפסים רבים. אך כפי שיודעים קוראינו -  התורה, הנביאים והכתובים אינם מדברים על עניינים גשמיים כלל וכלל, למרות שאפשר למצוא בעניינים הגשמיים מראה של הדברים הכתובים בתנ"ך, לכן כאן המקום לשאול איזה שורש רוחני פועל בתהיית שלמה המלך על הטיפוס הבלתי אפשרי של נחש עלי צור.

אחת הדרכים להתבונן בפסוקי התורה, הנביאים והכתובים היא באמצעות גימטריה, הגימטריה היא מעין מאזנים השוקלות מילים, הגימטריה מקנה לכל מילה ערך מספרי מסויים העוזר לנו לחדור פנימה אל סודות התורה, לפי רבי משה דוד ואלי, הגימטריה שקולה לה' ראשונה משם הוי"ה, והיא מאפשרת לנו לראות דרכי נועם דרך עדשתה.

הנה הדברים: למילה נחש ערך גימטרי של 358, ולמילה צור ערך גימטרי של 296, כדי להשלים את המספר 358 למספר ארבע מאות, שהוא המספר הקרוב אליו מבחינת המאות, צריך מ"ב, וכדי להשלים את המילה צור לשלוש מאות, שהוא המספר הכי קרוב אליו מבחינת המאות, צריך ד'.

כעת ד' רומז לשם בן ד' שהן אותיות הוי"ה, ומ"ב רומז לשם מ"ב שהוא השם הפשוט ומלוי המלוי. אך המ"ב אותיות של הוי"ה הם כולם שם אחד בלי חלוק כלל, כי הוא התפשטות אחד, מתחיל שם הפשוט ומתפשט עד מלוי המילוי (רמח"ל, אדיר במרום, עמוד רכ"ד).

נמצא כי אע"פ שהנחש והצור נראים לנו בעין הגשמית שלנו כשני דברים שונים, הם למעשה התפשטות אחת, וכאן נפתרת תהיית שלמה המלך איך אלמנט חָלָק (נחש) מטפס על יסוד חָלָק (צור), והתשובה היא כי הנחש הוא חֵלֶק מן הצור, כמו ששם מ"ב הוא חלק משם בן ד'

ברוך ה' לעולם אמן ואמן