מסדר הגדות של פסח - מנטובה - שנת ש"כ 1560. באדיבות הספריה הלאומית ירושלים
מהו מזמור תהלים קי"ד שאנו אומרים בהגדה של פסח?
"בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל, מִמִּצְרָיִם; בֵּית יַעֲקֹב, מֵעַם לֹעֵז.
הָיְתָה יְהוּדָה לְקָדְשׁוֹ; יִשְׂרָאֵל, מַמְשְׁלוֹתָיו.
הַיָּם רָאָה, וַיָּנֹס; הַיַּרְדֵּן, יִסֹּב לְאָחוֹר.
הֶהָרִים, רָקְדוּ כְאֵילִים; גְּבָעוֹת, כִּבְנֵי-צֹאן.
מַה-לְּךָ הַיָּם, כִּי תָנוּס; הַיַּרְדֵּן, תִּסֹּב לְאָחוֹר.
הֶהָרִים, תִּרְקְדוּ כְאֵילִים; גְּבָעוֹת, כִּבְנֵי-צֹאן.
מִלִּפְנֵי אָדוֹן, חוּלִי אָרֶץ; מִלִּפְנֵי, אֱלוֹהַּ יַעֲקֹב.
הַהֹפְכִי הַצּוּר אֲגַם-מָיִם; חַלָּמִישׁ, לְמַעְיְנוֹ-מָיִם".
בצאת ישראל ממצרים, כאשר באים לידי ביטוי כוחות הנשמה המכונים בשם ישראל, ויוצאים ממצרים שהם מיצרי הגוף, או הרצון העצמי של האדם, המיצרים את כוחה של הנשמה.
בית יעקב מעם לעז, בית יעקב הוא כנוי לכח אמונה שבאדם, כמאמר הפסוק, "בית יעקב לכו ונלכה באור השם", ואין אור אלא אור האמונה. מהו מעם לע"ז? בית יעקב הוא הנאמר על בחינת האמונה שיצאה מעם ל-ע"ז, שהיא בחינת בית עבדים, המכונה בשם רצון עצמי, או עבודה זרה. כי תיבת לעז הוא נוטריקון ל-ע"ז, כלומר לו, לעצמו, וע"ז הוא עבודה זרה, ומי שעובד עבודה זרה, הוא עובד לעצמו, ולא עובד את ה', וכל העובד לרצונו העצמי, מעלה עליו הכתוב שהוא יושב בבית עבדים, ועליו סובב הדיבר הראשון, "אנכי יהוה אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים", מארץ מצרים, הוא רצון עצמי המכונה בשם צר, כי צר ואויב לנשמת האדם, מבית עבדים, יורה על ריבוי השיעבודים והעבדים הנצרכים למלא רצון עצמי שאין לו שובע.
היתה יהודה לקודשו, יהודה היא בחינת הודאה, ידיעה, וידוי ותודה שבאדם על הכרת הטוב, שהיא בחינת קדושה שבאדם, כי קדושה סובבת על האור, וטהרה נבחנת לכלי, ובזמן ששורה הקודש על הכלי, סימן שהכלי טהור, והאדם עושה נ"ר להקב"ה.
לכן כאשר ישראל, בחינת אמונה שבאדם יוצאת ממצרים, ממיצרי הגוף המיצרים את הנשמה, אז היתה יהודה לקודשו, שענין התודה הוא קודש, שהיא הכרת הטוב.
ישראל ממשלותיו, שממשיל עליו בחינת ישר-אל, שכל עבודתו תהיה על מנת להשפיע נ"ר ליוצרו. כי רק לאחר שיצא ממצרי הגוף שהוא מיצרים, יכול להמשיל עליו את בחינת ישראל.
הים ראה וינוס: ים החכמה נס מפניהם, כלומר נעשה להם נס ונבקע ים החכמה לשניים, בחינת ג"ר נסתלקה ונתאפשרה להם עבודה בו"ק שבבחינות אלו ניתן לשמש על מנת להשפיע.
הירדן יסוב לאחור: הגמרא במסכת בכורות (נ"ה א') מסבירה כי נקרא שמו ירדן על שום שיורד מ(נחל) דן, כלומר יורד מבחינת דינים שבו מצפון לדרום, והירדן יסוב לאחור פירושו, שנמתקו להם הדינים וחזר ענף להדבק בשורשו, שהוא בינה (כי בינה דינין מתערין מיני), ובינה היא ים כנרת, או ימת נפתלי, שהיא מים מתוקים של תפילין (נפתלי אותיות תפילין), כי בירדן קבלו עליהם בנ"י את הנסתרות שהיא עבודה דלשמה.
ההרים רקדו כאילים: ההרים לשון הרהור, ההרים רקדו כאילים, הרהורים מרקדים ומכרכרים סביב האדם, כאותו איל שרקד לפני אברהם בשעה שנעקד יצחק על המזבח, ונאחז בסבך מחשבותיו, שהועלה עולה תמימה תחת יצחק בנו, אהובו, ונברא בין השמשות. מפני שכל אותם הרהורים (מהרהר אחרי רבו) יעלו עולה תמימה על המזבח, כאותו איל שנברא לו לאברהם מימי בראשית.
גבעות כבני צאן: שנראו להם גבורות ע' אומות, כבני צאן, שהם יכולים להנהיגם.
מה לך הים כי תנוס: הנס שנעשה להם היה ע"י שם מ"ה, שהוא שם הויה במילוי אלפין (יוד, הא, ואו, הא) והוא גימטריה אד"ם, והוא קו אמצעי, וכאשר אומר מ"ה לך, זו אמירה ואינה שאלה, אלא להורות כי (שם) מ"ה (הוא) לך, ובשבילך, ליוצא ממצרים, ובשעה ששם מ"ה הוא לך ובשבילך, אז נעשה נס וים החכמה נגרש לאחור.
ההרים תרקדו כאילים גבעות כבני צאן: ריקוד הוא ענין של עליה וירידה כלומר עדיין הרהוריו עולים ויורדים ואין עוד קשר קבוע. וגבורות ע' אומות נראות רוקדות מלפני אדון חולי ארץ, מלפני האדון המחולל את הארץ, כפי שאומרים מחולל ניסים ומתכוונים לעושה ניסים, ומחולל הארץ, הוא עושה הארץ, שההרים (בחינת הרהורים שבו) והגבעות (גבורות ע' אומות המכונים בשם רצונות דקבלה שבו) עולים ויורדים בחלל הפנוי הנקרא רצונו להיטיב לנבראיו.
מלפני אלוה יעקב: שעולים ויורדים הרהורים שהם בחינת אבות ורצונות, וגבעות צאן שהן גבורות ע' אומות מלפני אלוה יעקב, שיכול להם יעקב במעבר יבק, וכאשר דחה אותם למטה (את כוחות הטבע, בחינת אלקים, כי אלקים גימטריה הטבע) אז יכול היה לשרות בו שם הויה, שהוא ברחמים, והפך שם עצם ברבים (אלקים) ליחיד, וזה אלוה יעקב.
הַהֹפְכִי הַצּוּר אֲגַם-מָיִם: וכל ענין התיקון שעליו עומד העולם, הוא להפוך חומר לצורה, שהוא ענין של להפוך סלע ואבן שהוא ענין של רצון לקבל, לרצון להשפיע שהוא אגם מים, אל תקרי אגם-מים, אלא אדם-מים, שנהפך לב האבן שלו לאגם-מים ויכול לשפוך את ליבו, שכל שפיכה היא ענין של השפעה, שנאמר "שפכי כמים ליבך". כלומר ה-צור, אותו הסלע הידוע והמדובר בו, תתהפך הא הידיעה המופיעה בראשו, ותתיצב בסופו, ויהפוך הצור ל-צורה, שהיא צורת אדם, שהיא רצון להשפיע נ"ר לאלוקים ואדם.
חלמיש למעינו מים: חלמיש אותיות חמל יש, שנתגלה בו כח (פוטנציאל) החמלה והסליחה והפך למעין נובע מים חיים, שמימיו ושמיו אינו פוסקים.
ברוך ה' לעולם אמן ואמן