בס"ד
שלום וברכה לכל בית ישראל,
הגדה של פסח, כתב יד, גרמניה המאה ה-13
בהגדה של פסח כתוב "והגדת לבנך, יכול מראש חודש" אולי להגיד לבן את הענין של יציאת מצרים בראש חודש, תלמוד לומר ביום ההוא, לא בראש חודש, אי ביום ההוא יכול מבעוד יום, תלמוד לומר בעבור זה, בעבור זה לא אמרתי, אלא בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך, אז דווקא אז צריך להגיד לבן את הענין של יציאת מצרים.
כשלומדים את הדברים בגוף אחד, והגדת לבנך, בנך זה ההבנות של האדם, האדם צריך להגיד לעצמו, בפרשת יתרו כתוב כה תאמר לבית יעקב, ותגיד לבני ישראל, אומר רש"י בית יעקב אלו הנשים, אומרים להם אמירה שהיא רכה, בני ישראל אלו הזכרים תגיד להם דברים קשים כגידים.
הסביר אדמו"ר זצ"ל (רבי ברוך שלום הלוי אשלג, הברכת שלום) אישה זה אדם שעובד בשביל הרצון לקבל, בשביל עצמו, אז צריכים לתת לו את כל התורה והמצוות בצורה רכה, בצורה שמתאימה לטבע האנושי, הכל בשביל לקבל הכל בשביל להנות, הכל משתלם.
זכר שיש בכל אדם זה בחינת רצון להשפיע, אדם שיש בו נטייה לרצון להשפיע שמבין שזה האמת, צריך להגיד לו דברים קשים כגידים, דברים שנגד הטבע, אז לכן דווקא שבשעה שמצה ומרור מונחים לפניך. בזמן שהאדם רוצה ללכת נגד הטבע של הרצון לקבל, אז הגוף שלו מתחיל לריב עם הבורא, זה נקרא מצה, מלשון אנשים ניצים, מצה ומריבה, אז הגוף שלו מתחיל לריב, הגוף לא מוכן לעבוד בכדי שיהיה טוב לזולת, בכדי שיהיה טוב לשני, הגוף רוצה בעצמו להנות ולסחוב הכל לתועלת עצמו.
מרור זה הרגשה של מרירות, שאדם מרגיש בזמן שהוא מנסה לחיות חיים שהם מבוססים על ענין אהבת הזולת ואהבת הבורא, ושזה כל החיות והאנגריה בחיים הגוף מתנגד לזה ויוצר הרגשה של מרירות גדולה בדבר הזה.
לכן יוצא כשהגדת לבנך, זה שבשעה שמצה ומרור מונחים לפניך, כי זה הולך ביחד עם זה, בזמן שאדם הולך נגד הטבע של הרצון לקבל, אז הוא חווה את המצב המרור ואז שייך העניין של והגדת לבנך. דווקא בזמן שאתה מנסה לומר להבנות שלך דברים כאלו קשים כגידים, אז מתגלה ענין של מצה ומרור.
פסח שמח וכשר לכל בית ישראל
מתוך שיעור ההגדה לפסח תשע"ב הרב אברהם מרדכי גוטליב שליט"א
תמונה ויקימדיה
