בס"ד
רבי שמעון פתח, ואשים דברי בפיך (ישעיה נא) כמה יש לו לבן אדם לעמול בתורה יום ולילה, כי הקב"ה מקשיב לקול העוסקים בתורה, ובכל מילה המתחדשת בתורה, על ידי האדם ההוא העמל בתורה, עושה רקיע אחד.
פירוש. השי"ת נתן את כח הדיבור שלו בפיהם של הצדיקים, כמו שמסיק עמי אתה, למהוי שותפא עמי. מה אנא במלולא דילי עבדית שמים וארץ כד"א בדבר ה' שמים נעשו, אוף הכי את. (להיות שותף עימי, מה אני במילותי שלי עשיתי שמים וארץ כפי שאתה אומר בדבר ה' שמים נעשו, אף אתה כך).
כן הצדיקים יבראו שמים בכח הדיבור שלהם. ובזה פתח רבי שמעון את המקרא בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ וברא לשון סתימא הוא לישנא דסגיר ולא פתח. כנ"ל. ויש להבין למה עשה אותם בסתימו, ואומר שעשה כן בכדי לשים גמר תיקונם של שמים וארץ בדיבור הצדיקים, ולעשותם שותפים עמו ית' בבריאת שמים וארץ, וזה שמביא הכתוב ואשים דברי בפיך.
ומבאר לפנינו, שיש בזה ב' בחינות של חידוש שמים וארץ, שנתן בפיהם של הצדיקים : א) לתקן חטאו של אדם הראשון, כי המאציל עשה תיקון שמים וארץ באופן הנעלה קודם חטאו של אדם הראשון, כמו שהכתובים מבארים לנו במעשה בראשית... ב) כי גם אדה"ר קודם החטא לא היתה לו כל השלמות שרצה המאציל להעניק וע"כ אחר שהצדיקים יתקנו החטא דעצה"ד וישיגו השלמות דנר"ן דאצילות שהיתה לו לאדה"ר קודם החטא, מוטלת עליהם עבודה מחדש, דהיינו להמשיך כל המוחין העליונים, שעוד לא היו בעולם לגמרי, שה"ס עין לא ראתה אלהים זולתך. ואלו העולמות דעין לא ראתה שישלימו הצדיקים, נק' שמים חדשים וארץ חדשה כי הם חדשים ממש שעוד לא היו במציאות לגמרי. משא"כ אלו שמים וארץ שהצדיקים מחדשים ומחזירים אותם כמו שהיה במעשה בראשית קודם החטא דאדה"ר, אינם נקראים שמים וארץ חדשים ממש, שהרי היו פעם בעולם, כי כבר המאציל תקן אותם מעצמו קודם החטא, אלא שהם מחודשים כי לאחר שנפגמו ונתבטלו חזרו ונתחדשו. וע"כ אין הצדיקים האלו נחשבים עוד לשותפים עמו ית'. הרי שהמקרא ואשים דברי בפיך שמביא ר"ש, כוונתו היא על המוחין העלאין שגם אדה"ר היה חסר מהם, שאלו נתחדשו ממש ע"י הצדיקים, כי לא יצאו עוד מהמאציל, וע"כ נחשבים הצדיקים בהם לשותפים ממש.
הקדמת ספר הזוהר עמ' עג עד כרך א'
תמונה 
Some rights reserved by naama