עיונים בספר הזה"ק פרשת "כי תשא" מאת הרב אברהם מרדכי גוטליב שליט"א

בס"ד

שלום וברכה לכל בית ישראל,

ר' אבא ור' אחא ור' יוסי היו הולכים מטבריה לציפורי

אנו בשיעורנו בספר הזה"ק בפרשת "כי תשא", אנו מתמקדים בבאור הסולם שחיבר רבי יהודה הלוי אשלג זכר צדיק וקדוש לברכה, למי שיש ספרים מוזמן לפתוח

קובץ השמע לשיעור

"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. כִּי תִשָּׂא אֶת-רֹאשׁ בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לִפְקֻדֵיהֶם, וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַיהוָה, בִּפְקֹד אֹתָם; וְלֹא-יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף, בִּפְקֹד אֹתָם".

  • מנין האנשים, לא מונים את האנשים עצמם, כל אחד נותן מחצית השקל, ומונים המטבעות ויודעים מספר האנשים.
  • כמו אדם שמונה מרגליות, הקב"ה רוצה שעם ישראל יפנים שהקב"ה אוהב אותו. כי הקב"ה יודע את המספרים. רק יש בעיה למנות אנשים.
  • המציאות הגשמית נמשכת מעולמות רוחניים.
    העולם הגשמי הוא ענף משורש רוחני. טבריה וציפורי הם מקומות גשמיים הנמשכים מעולם רוחני, ארץ ישראל, הגליל, המרכז והנגב.
  • שלושה תנאים היו הולכים מטבריה לציפורי. מהן המדרגות הללו? טבריה מלשון טבור הארץ, חז"ל אומרים טובה ראיתה הרוחנית.
  • ציפורי מלשון ציפור וצפרא שהוא בוקר. כלומר התנאים הולכים ממדרגה רוחנית שהיא טבריה, שהיא טבור הרצון האלוהי לראות טוב, לציפורי, למדרגה הנקראת ציפור, או בוקר (צפרא, בארמית).
    רבי אלעזר אמר, "עיני השם אל צדיקים" הרי עיני השם משוטטות בכל, זה מה שקשה כאן. הקב"ה באופן יזום מחיה את המציאות כולה. אם לא האור האלוקי לא היו כאן חיים. ענין של מוות שייך לגבי הכלים ולא לגבי האורות. כי כל שינוי מורה על חסרון. כל התנועות שאנו עושים באות מתוך חסרון, ואנו סבורים שאנו יכולים למלא חסרון באמצעות תנועה.
  • השינוים הם בכלים של התחתון, דוגמא גוף האדם הוא כלי שבו יכול לשהות אור החיים, אם הכלי התקלקל, האור לא יכול לשרות בו. כל זמן שהכלי בריא ומתפקד כראוי, יש מקום בו יכול להתלבש אור החיים, וכאשר הכלי מתקלקל, הוא לא יכול לקבל את אור החיים.
  • כאשר מתקן האדם את האמונה בה', אור השם יכול להתלבש בכלי. ברגע שנפגעת מערכת האמונה ונתקלקלה, האור לא יכול להאיר בה. "עיני השם אל צדיקים" דווקא אלו המתאמצים לתקן את חייהם לאמונה בה'. שהוא נמצא מול מלך גדול ונורא כ"ד שעות.
  • מה רצונו של המלך, שנגיע למצב של ואהבת לרעך כמוך, אנשים שחיים בכיוון הזה, יכולים להרגיש את ההשגחה הזו. הצדיקים מרגישים שעיני ה' משוטטות בכל, "ואוזניו אל שוועתן" הפסוק רוצה לומר, למה אדם צדיק מייחל וכוסף שתהיה לו הזכות לאהוב את זולתו, להתנתק מאהבה עצמית ולבוא למרחב הנצחי של אהבת ה' ואהבת אדם.
  • מעולם לא היתה ולא תהיה תפילה שאינה נענית ע"י הקב"ה (אמירה של בעל הסולם).
  • הגמרא אומרת "שמיעא לי, סבירא לי" כלומר אנו שומעים, אנו מקבלים את דבריך.
  • הקב"ה שומע, מקבל שוועתם של צדיקים שרוצים לבטל אהבה עצמית, את זה הוא שומע.
  • מה עם תפילתם של אנשים שיש להם תפילה של אהבה עצמית, הקב"ה שומע ונותן להם מה שטוב להם.
  • התפילה מחולקת לשניים: מודע ותת מודע, הנשמה לא מורגשת באדם, האדם מבקש ענין גשמי, הקב"ה ייתן לו מילוי תענוג גשמי, בכדי שימלא את הרצון לקבל ושזה יביא לו ייסורים.
    הקב"ה נותן את התענוגים הללו שנרגיש אח"כ כלום, ואז יחפשו אותו.
    המענה לתפילה הוא תמיד לטוב העתידי של האדם.
  • הוא עונה על התפילות בצורה שתהיה טובה לאדם.
  • אות ב': אין ברכה שורה על דבר שנמנה, איך נמנו? לקח מהם כופר נפשם. נמנה הכופר ולא נמנו האנשים.
  • ונמצא שמתחילה מברכים ישראל, מונים הכופר, ואח"כ שוב מברכים את ישראל.
  • מה ענין שבדבר שיש בו מנין אין בו ברכה.
  • למה במנין יש נגף?
  • משום שהברכה אינה שורה בדבר שבמנין.
  • משום זה מונים כופר ופדיון.
  • ברגע שאתה מונה הברכה מסתלקת, ובא הס"א ובא עליהם נגף.
  • מה הבאור בדבר? מנין מורה על הרצון לקבל של האדם, כי אדם רוצה לדעת כמה הוא יכול להרוויח. וברכה היא השראת ה'.
  • באלוקים אין רצון לקבל רק רצון להשפיע, לגמול חסד, לכן בזמן שהאדם חי למען עצמו, הוא חי בהופכיות לבורא, יש בו חיות מצומצמת. ומתחיל להיות נגף מלשון גוף, מתחילות בעיות גופניות.
  • גם רצון של אדם בחינת נפש, נקרא גוף.
  • כי תשא את ראש בנ"י, כאשר תרצה להשפיע לישראל מדרגות עליונות, זה נקרא פקודי. יש שתי רמות של מצוות תרי"ג עיטין (עצות), ותרי"ג פקודין (פקדונות).
  • בתורה ובמצוות יש פשט רמז דרש וסוד.
  • תרי"ג מצוות, ועוד ז' מצוות דרבנן הרי כת"ר ומי שמקיים אותן אוחז בכתר המלך.
  • תרי"ג מצוות הופך לתרי"ג פקודין, פקדונות של אור האלוקות. כלומר המקיים מצוות, הופך להיות בעל הפקדונות של אור, המופקדים בכל מצווה ומצווה.
  • האלוקים הוא הטוב והמיטיב, ולכן אינו מתקשר עם דבר שבמנין.
  • באדם יש נשמה אלוקית והיא לא יכולה לקבל חיים ממה שמתאים לבהמות וחיות.
  • צריך תהליך משולש: לברך את ישראל, למנות את הכופר, ואח"כ שוב לברך.
  • בסדר עבודת האדם אנו מוצאים ג' קווים: ימין שמאל ואמצע, כנגד שלושת האבות, אברהם יצחק ויעקב.
    ימין הוא האמונה וההשפעה, להיות שמח בחלקו, כמה שיש לו נותן תודה לה'. זה נקרא ברכה.
  • אח"כ צריך לעבור לקו שמאל, לעורר רצונות קבלה ולראות מה חסר, אדם חולה וצריך רפואה, אדם מחתן ילדים וצריך תקציב, זה נקרא מנין.
  • אדם שעושה בקורת על עצמו רואה שהוא כופר, רואה שהוא לא מאמין (צד שמאל).
  • אנו מעבירים את היום בשלווה ולא חושבים על הבורא בכלל. אם היינו חושבים עליו, היינו מתנהגים אחרת וחושבים אחרת.
  • אפילו בזמן התפילה המחשבות משוטטות מהודו ועד כוש.
  • אמונה היא דבר לא פשוט.
  • מחצית השקל צריך לתת. אדם רואה שהוא כופר בה' הוא מתחיל לצעוק לה'. וזה תפילה, שכן תפילה עושה מחצה, זו צעקה לה', מחצית, ואח"כ צריך שוב לברך האדם, זה קו אמצעי.
  • על האדם לשמוח בחלקו, הן ברוחניות, הן בגשמיות, לחשוב על טובתו של השני, ואז כאשר הולכים עם ג' הבחינות הללו, אין נגף.
  • אנו נסיים בזאת ונאחל לבית ישראל הצלחה וברכה.
    123