בשבת זו אנו מגיעים לפרשת דברים אשר קרויה גם בשם שבת חזון על שם ההפטרה שאנו מפטירים, חזון ישיעיהו בן אמוץ, וכך נאמר בפרשה: וַיְהִי בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה, בְּעַשְׁתֵּי-עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ; דִּבֶּר מֹשֶׁה, אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֹתוֹ, אֲלֵהֶם. מה דיבר משה רבינו אל בני ישראל? קודם כל התורה מציינת לנו באיזו סיטואציה דיבר משה לבני ישראל, אומרת התורה, אַחֲרֵי הַכֹּתוֹ, אֵת סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי, אֲשֶׁר יוֹשֵׁב, בְּחֶשְׁבּוֹן--וְאֵת, עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן, אֲשֶׁר-יוֹשֵׁב בְּעַשְׁתָּרֹת, בְּאֶדְרֶעִי.
זאת אומרת הדיבור הזה של משה רבינו שדיבר אל עם ישראל זה היה אחרי שהיכו את שני המלכים הגדולים הללו, מהי המשמעות מבחינה פנימית? מבחינה פנימית יש בנפש שלנו, שליטה של הרצון לקבל של האיגואיזם שבו, ויש להבחין ברצון לקבל הזה שני מלכים, כלומר שתי שליטות גדולות, שליטה אחת מכונה סיחון מלך האמורי אשר יושב בחשבון, זוהי הקליפה שכנגד האמונה, בסוד הכתוב, מי ה' אשר אשמע בקולו, וקליפה השניה, היא הקליפה כנגד ענין האהבה, אהבת הזולת, אהבת ה', ענין ההשפעה, הקליפה השניה מכונה עוג מלך הבשן, אשר יושב בעשתרות באדרעי.
מי הם שני המלכים בנפש האדם פנימה? כיצד הם מפריעים לו לעבוד את ה'?
כאשר אדם רוצה לעבוד את הבורא יתברך, הוא צריך לעבוד את הבורא יתברך בשני מסלולים, מסלול אחד הוא מסלול האמונה, היות ואנו לא רואים את הבורא, היות ואנו לא מרגישים אותו, אנו צריכים להאמין שהוא נמצא, ולא רק שהוא נמצא, אלא שהוא מכוון את המציאות בבריאה הזאת, את כל המקרים מהגדולים ועד הקטנים, הכל בא מאת ה' יתברך, כי הוא עשה עושה ויעשה את כל המעשים כולם, זוהי דרך אחת בעבדות ה', והיא דרך לא פשוטה, והיא דרך שהיא מחייבת, כי בו בזמן שהאדם רוצה לחיות חיי אמונה, משמעות הדבר, שהוא מצייר לעצמו איך הוא היה מתנהג, ואיך הוא מדבר, ואיך הוא היה חושב, באם היה נמצא עכשיו בפני מלך גדול ונורא. וצריך להסיק מסקנות, אדם צריך לקחת עט ונייר ולרשום באופן ממשי, אם הייתי עכשיו נמצא בארמון, בפני מלך גדול ונורא השולט בעולם, מה זה היה מחייב אותי, איך הייתי מתנהג, לרשום לפרטי פרטים, א) ב) ג) ד) איך הייתי מדבר, איך הייתי חושב, לרשום הכל, ואחרי שאדם רושם את הכל, אז הוא צריך לומר לעצמו, עכשיו אני צריך לפעול לפי מה שרשמתי כי זו באמת המציאות שאני נמצא מול מלך גדול ונורא, רק שאני לא רואה את זה ולא מרגיש את זה, אבל זוהי עבודת האמונה, להאמין שבאמת זה ככה, מה משמעות עבודת האמונה, שאני באמת פועל ככה.
עוג מלך הבשן מפריע לאדם בעבודת האמונה
ואפשר לומר כנגד העבודה הזו יש עוג מלך הבשן אשר יושב בעשתרות באדרעי, לא כפי שאמרתי קודם, עשתרות אומר רש"י, המלך קשה, והמדינה קשה, פירושו של דבר שהרצון לקבל של האדם, מהבחינה הזאת של עוג מלך הבשן, בכל פעם שהאדם צריך לפעול על פי האמונה, הוא (עוג) מציב בפניו קשיים, והקשיים כולם נכללים כולם בשאלה הגדולה הזאת, מי ה' אשר אשמע בקולו. כלומר, הגוף אומר לאדם, אני מוכן לעשות דברים מעל ומעבר, ללמוד תורה לקיים את כל המצוות, אבל תראה לי את המציאות של הבורא, אני רוצה להרגיש את זה, אני רוצה לראות את זה, תן לי איזה סימן, איזה אות מן השמים, מי ה' אשר אשמע בקולו? אתה רוצה שאני אשנה את כל החיים שלי, ואני אפעל תוך הקרבה וותור על הרבה דברים, בשביל מי?
זה קושי גדול מאוד, וזה קושי שמציב בפנינו עוג מלך הבשן, הקליפה הזאת, אשר יושב בעשתרות. עשתרות, אומר רש"י צוקים וקושי, זה מראה על קושי, זה הקושי אשר מציבה הקליפה הזו בפני האדם. וכנגד המסלול השני, שהוא מסלול של אהבה, ואהבת לרעך כמוך, ואהבת את ה' אלוקיך, אהבת כל מי שנמצא סביבך, כי בכל המציאות שסביבנו דומם, צומח, חי, מדבר, מלובש המלך ה' יתברך הקב"ה.
סיחון מלך האמורי מפריע לאדם בעבודת האהבה
ואז באה הקליפה סיחון מלך האמורי אשר יושב בחשבון, קליפה זו שהיא הקליפה של הרצון לקבל, שהיא רוצה לפעול נגד העניין של האהבה, כי הענין של האהבה משמעותו, שאני פועל בשבילך, מתוך זה שאני מחשיב אותך, ואני מעריך את מציאותך ואני אוהב אותך. אז אני פועל בשבילך שלך יהיה טוב, ואני לא מתחשב עם האינטרסים שלי, שלי יהיה טוב, העיקר שלך יהיה לך טוב. ואז מתחילים החשבונות של הרצון לקבל, אבל מה אתה תרוויח מזה, אם אתה תעשה בשביך השני, מה אתה תרוויח מזה? השני יהנה, אני מבין, אך מה לך יהיה מזה? מה אתה תרוויח, איך אתה תהנה בחיים? מה אתה רוצה להגיד לי שאתה מפסיק את כל ההנאות שלך בחיים ואתה מתחיל לעבוד בשביך שאחרים יהנו? זה שגעון, זה מה שהקב"ה דורש ממך? לוותר לגמרי לעצמך? וכך הרצון לקבל מכניס את האדם למעגל של חשבונות, מה יצא מזה, מה לא יצא מזה, האם אני ארוויח, כמה אני צריך להרוויח, הרי צריך להרוויח, לא רק השני ירוויח וכו' וכו'.
אלו שני המלכים אשר נמצאים בנפש האדם, סיחון מלך האמורי אשר בחשבון, ועוג מלך הבשן אשר יושב בעשתרות, עשתרות באדרעי, זוהי קליפה שכנגד ההשפעה, האהבה החסד, סיחון, וזוהי קליפה נגד האמונה, קבלת עול מלכות שמים מתוך אמונה למעלה מהדעת של האדם, למעלה מההרגשה, למעלה מההבנה שלו.
משה רבינו העביר מסרים מהקב"ה לעם ישראל, אחרי הכותו את סיחון מלך האמורי אשר יושב בחשבון, ואת עוג מלך הבשן אשר יושב בעשתרות באדרעי, אחרי זה, אחרי ששתי הקליפות הללו הוכו והתמוטטו, אז מוסר משה רבינו מסרים מאת הקב"ה.
מה מוסר משה לעם ישראל בחומש דברים?
בעבר הירדן, בארץ מואב, הואיל משה באר את התורה הזאת לאמור. משה רבינו התחיל לבאר את התורה שקבלו העם הישראלי, וזהו ספר דברים. ספר דברים הוא כל כולו תמצית של התורה שנתן הקב"ה לעם ישראל, יש בו גם תמציות אידאולוגיות וגם תמציות הסטוריות. משה רבינו מציין כאן, משחזר את ההסטוריה של עם ישראל מתחילת הווצרות השורשים, מהאבות הקדושים שירדו למצרים וכו', שיעבוד ישראל במצרים וכו' וכו'. משה רבינו מציין לאורך הספר הזה, את כל ההסטוריות האלו, שהם למעשה מצבים רוחניים נפשיים, שהם בנפש האדם, הוא מציין את המצבים הללו, בכדי שאנו נוכל להעביר ולהשפיע את המסרים האידאולגיים, את האידאולוגיות המרכזיות שהקב"ה מבקש שנחיה לפיהן, שעל פי הן יכול העם הישראלי להחזיק מעמד, להשרד, לחייות חיים נורמליים בארצו, בארץ ישראל, על זה מדובר בספר דברים, הספר החמישי מתוך חמשת החומשים, הספר המסכם את חמשת החומשים, כמו השורה התחתונה של חמשת החומשים.
שבת שלום
שיעור של הרב גוטליב שליט"א פרשת דברים, שבת חזון התשס"ד