אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד הָעִיר רַבָּתִי

שלום לכולם,

מטבע רומי בו מוטבעות המילים יהודה השבויה ( Judea Capta) הוטבע ככל הנראה לאחר המרד הגדול, בשלישו הימני של המטבע מוטבע תומר אשר מימין למרגלותיו ישובה אישה, שראשה נתמך ע"י כף ידה השמאלית, ומרפקה מונח על ברכיה, כאשר מצידו השמאלי של התומר עומד מפקד רומי ומטה בידו. האישה הישובה רכונת הראש, נמשלת לממלכת יהודה התופסת כשליש מקומת המפקד הרומי (התמונה באדיבות מוזיאון הכט, אוניברסיטת חיפה)

הפסוק הפותח את מגילת איכה שאנו קוראים ביום ט' באב פותח בפסוק "אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד, הָעִיר רַבָּתִי עָם--הָיְתָה, כְּאַלְמָנָה; רַבָּתִי בַגּוֹיִם, שָׂרָתִי בַּמְּדִינוֹת--הָיְתָה, לָמַס". הפשטנים מפרשים את הפסוק על העיר ירושלים, המוצגת כאלמנה, כאישה שאין לה בעל ומפרנס, ואת תדהמת המקונן השואל בבכי איך ייתכן כי מאישה מיוחדת ומוקדשת לבעלה, הפכה לאישה שאין לה יחוד ומייחד, ויתרה מזאת, עליה להעלות מס עובד, כאילו היתה עבד, כלומר לא רק שהיא נחשבת לאישה אלמנה ללא מפרנס, מייחד, מושיע ומגן, אלא בנוסף לכל היא איננה בת חורין, היא אבדה את החירות שלה, "היתה למס" הכוונה היתה למת.

עד כאן הפירוש הפשטני, נשמע מה אומר האר"י הקדוש על הפסוק: "א) פירושו, שם בן ארבע, במלוי יודי"ן, הג' יודי"ן עולה חשבונם ל'. עד כאן הציטוט משער הפסוקים מגילת איכה פרק א', אך למה מכוונים הדברים נראה ברשימה הבאה.

נסביר את חלקם הראשון של דבריו שנרמז ולא נכתב: הנה שם הוי"ה ברוך הוא נכתב ד' אותיות, הוי"ה, והוא שמו הפשוט במידת הרחמים. את השם הפשוט ניתן לכתוב במילוי האות י' והוא ייכתב כך: יוד הי ויו הי, גימטריה של שם הוי"ה במילוי יודין הוא ע"ב או 72.

אומר האר"י כי הפסוק איכה ישבה בדד, אינו מדבר בלבד על העיר הפיזית, ירושלים של מטה בלבד, אלא, הפסוק מדבר על שם הוי"ה ב"ה במילוי יודין הוא שם ע"ב, הנכתב ללא ג' היודין הממלאים את שמו, אז יראה השם כך: יוד ה וו ה, כלומר ללא ג' אותיות שערכן ל', (30) וגם שמו יהיה נכתב רק בשבע אותיות, יוד ה וו ה, כך ולא בעשר אותיות הנכתב כך: יוד הי ויו הי, אומר כי המילה בדד מכוונת לשבע אותיות יוד ה וו ה  ללא ג' היודין, ואלה שבע האותיות הן כנגד השבע ספירות תחתונות (ז"ת) ללא המוחין המעטרין שהם חב"ד (חכמה בינה ודעת) הנרמזין בג' האותיות י'. כלומר לעיר הרבתי יש לאחר חסרון ג' היודין שהם משל לחורבן, רק ז' ספירות הבנין של הגוף, אך אין לה ג' המוחין (חב"ד) שהם מוחין דחירות.

ואפשרות נוספת היא ויותר פנימית היא, כיצד הפכה העיר רבתי הוא שם בן ד' הפשוט, לשבע ספירות הבנין ללא ג' המוחין המייחדים אותה, אלו הן ג' אותיות י' הנרמזות בשם הקדוש, יוד בראשו, וב' אותיות יוד באמצעיתו וסופו שהן ב' רגלי האות ה' הראשונה והאחרונה משם ה'.

ומה פירוש הבטוי העיר רַבָּתִי עָם, העיר, הכוונה היא לייחוד שם הוי"ה ב"ה ושם אדני הנכתבים יאהדונהי שגימטריה שלהם אמ"ן, שיש בו ד' אותיות י' ראשונה של של שם ידוד, י' אחרונה של שם אדנ"י וב' אותיות י' המובלעות בתוך רגלי ב' אותיות ה', וזה ענין רבתי עם, שהיו בייחוד של שם הוי"ה ושם אדנ"י ד' פעמים י' ובזמן שאין יחוד, אין רבתי-עם, אין ייחוד של ד' אותיות י', ולא זאת, אלא זאת שהיתה פעם רבתי עם כלומר ניזונה מ ד' אותיות י' בייחוד, שלכל אות י' ג' קוצין, הרי שהיתה ניזונה מי"ב גבולי אלכסון, ועתה בדיוק ההפך היא אלמנה רבתי, היא אל-מנה י"ב פעמים, היא איננה ניזונת מי"ב גבולי אלכסון, ולכן היא רבתי בגויים, כי הגויים אינם ניזונים מי"ב גבולי אלכסון.

שרתי במדינות היתה למס, כלומר הראש נהיה לזנב, כי דרך העולם, שהקטן משרת את הגדול, וכאן רומז שרתי, על חודש תשרי שהוא החודש הראשון לבריאת העולם אשר הפך להיות החוודש השביעי לצאתם ממצרים. והחודש השביעי רומז לנשמה, נוטריקון שבי היא, כי הנשמה נסתרת ונעלמת היות שכוחות הגוף מכסים ומעלימים אותה. ואז שרתי היתה למס, הכוונה כי דווקא הנשמה השורה והשוררת באדם, שהיתה אמורה להיות עליונה ומושלת כשרה, מעלה כעת מיסים, כאילו היא כלל איברים נפרדים, ועל כך בוכה המקונן.

כל טוב לכולם וט"ו באב שמח