שלום לכולם,
בספר "הרפתקאות אליס בארץ הפלאות", יושבת אליס על שפת הנחל, ורואה ארנב מיבב על איחורו. אליס עוקבת אחריו עד למחילתו, ונופלת ממושכות אל בור עמוק. בתום הנפילה, היא מגלה מחילה, שבה נמצא שולחן ועליו מפתח זהב. מפתח הזהב שבידה מתאים לדלת הקטנה הנצבת מולה המובילה אל גן קסום, אך מימדיה הפיסיים של אליס לא מאפשרים לה לעבור דרך הדלת. היא רואה בקבוק קטן שעליו כתוב "שתה אותי", וחושבת כי אולי לא כדאי לשתות את כולו, היא בודקת כי המילה "רעל",אינה כתובה עליו, ושותה ממנו. להפתעתה הרבה היא מתקטנת למימדים המאפשרים לה לעבור דרך הדלת.
אך אליה וקוץ בה, נכון שאליס ה"מוקטנת", יכולה לעבור דרך הדלת, אך מפתח הזהב שאמור לפתוח את הדלת, נמצא עדיין על השולחן שנשאר "גדול", ביחס לאליס ש"התקטנה". בעוד היא מהרהרת, מה מה לעשות, מוצאת אליס עוגה ואוכלת ממנה. בן רגע אליס גדלה גדלה למימדים עצומים.
אליס מבינה שלא תוכל יותר לעבור דרך הדלת. עד כאן סיפורה המופלא של אליס (בחלקו הקטן), אך איזה אוצר גלום בו? איזה שיקוי יכול להקטין את האדם, ואיזו עוגה יכולה להגדיל אותו, ומהי הדלת הקטנה, המובילה אל הגן המופלא שכל אחד, אם היה רואה אותו, היה רוצה להכנס אליו?
פענוח
השיקוי שיכול להקטין את האדם, הוא השקוי שמקורו בעץ החיים, מדוע? כי רק כאשר אדם מושקה מעץ החיים, כלומר מאינסוף ברוך הוא, הוא רואה שאין לו כלום משלו, שהכל ניתן לו כל הזמן תדיר, מצב כזה של הכרה, מצמצם מאוד את נפח חשיבותו העצמית של האדם, ולכן סגולת השקוי היא הקטנה של הדימוי העצמי והחשיבות העצמית.
העוגה, לעומת זאת, היא עגולה נפוחה ומלאה, לעוגה יש ציר מרכזי והכל נע בתנועת צנטרפוגה פנימה, העוגה היא סמל לאדם ששואב הכל לתוכו, באופן שהחשיבות העצמית שלו גדל כל כך עד שהופכת להיות בעלת מימדים עצומים. העוגה היא סמל לעץ הדעת טוב ורע, כי כל האוכל ממנו, מיד מרגיש שהוא יודע משהו, ותחושת הידיעה מסבה לו עונג גדול, שעימה באה נפיחות יתר וחוסר פרופורציה ביחס של אותו אדם אל העולם, האדם הופך להיות בור שחור, שסופח אליו הכל.
הדלת הקטנה שדרכה נראה הגן, מסמלת את המעבר שבין העולם הזה, שבו כל פרט מרגיש נפוח וגדול, לעולם הבא, שהוא גן קסום, גן עדן, שהכל בו קיים בצורה הרמונית. כמו כל אדם, צריכה אליס לשתות את השקוי המקטין את החשיבות של מימדי גופה, באופן כזה שרק נשמתה תוכל לעבור דרך הדלת, אל הגן הקסום, גן עדן.
אליס שותה את השקוי, ומתקטנת למימדי הנשמה הקטנה והשקופה, אך המפתח הפותח את הדלת נותר על השולחן (שנשאר) גדול. מה מסמל אם כן השולחן? שולחן מלשון שולח ושלוחה. השולחן מסמל את כל מה שיש לעולם הזה לשלוח ולהציע לאדם, כי כל שיכול להיות מוצע לאדם, בא לידי בשולחן הערוך מולו.
נמצא כי מפתח הזהב, שפותח את הדלת הקטנה, המובילה אל הגן הקסום ואל מרחבי הנשמה, עדיין מונח על השולחן הגדול של העולם הזה. זו בעיה, אך בעיה שיש עימה פתרון. מהו? כניסה למרחבי הנשמה, אינה כוללת התנתקות מוחלטת מן העולם הזה, אלא אדרבא היא משולבת, הגוף נמצא בעולם הזה כמו השולחן הגדול, ואילו הנשמה שואפת תדיר להכנס דרך הדלת הקטנה אל עולם הבא, שכולו בינה. המתח הזה שבין שני הקטבים, השולחן הגדול מחד, והדלת הקטנה מאידך יוצרים בנו את תחושת החיים.
ברוך ה' לעולם אמן ואמן