בס"ד
שלום וברכה לכולם,
תמונה Theophilos Papadopoulos
בשנת תש"ג (1943), מסר בעל הסולם שיעור ובו סוד עבודת ה' לפי שמות חמשת חומשי התורה. את הדברים שמסר בעל בעל הסולם, כתב תלמידו רבי משה ברוך למברגר זצ"ל, והם מובאים להלן באדיבות אתר אור הסולם.
יום ו' עש"ק פקודי תש"ג מאדמו"ר שליט"א, דברים קטועים וקצרים.
"בראשית" צריכים להשיג "שמות", היינו שֵׁמוֹת הקדושים. אח"כ "ויקרא במדבר", הנה השי"ת קורא לַמִּ דְ בָּ ר. אבל צריכים לידע ששם יש נחשים ושרפים ועקרבים. ואח"כ, "דברים", היינו שצריכים לְ דִ בּוּרִ ים מהשי"ת. אבל כל זה הוא דוקא אם רוצה רק להשפיע ולא כלום לעצמו, אפילו רוחניות כמ"ש.
וזה הסדר הוא מצד אור ישר, הינו מעילא לתתא. אבל מתתא לעילא, הנה צריכים להתחיל "ויקרא", היינו להקריב קרבן, "אדם כי יקריב – מן הבקר", שהוא ביקור, שרואה שלית מחשבה תפיסא ביה. ובא לבחי "'צאן", שיוצא לחוץ.
וכן פירש "ענן", היינו שהוא מסופק אם הולך לגן עדן – או לריקות וערפל. היינו שאינו יודע אם לגן עדן, או אפשר שכל עבודתו היא לגיהנום. עם כל זה – הנה משה נגש אל הערפל, שאפילו על אופן כזה לא נפסק, כמו שנאמר שם: על אף שחטא, התדבק ביה כאילו לא חטא.
והעיקר שצריכים להאמין שכל המחשבות הן מאתו יתברך שמו. רק קודם הבריאה הנה נאמר: הוא ושמו אחד, היינו בזמן שהבריות היו עדיין נכללים באור א"ס. אבל הבריאה, היינו הנשמות שיצאו – הם שותפים למעשי בראשית, ואז נעשה: הוא אחד ושמו אחד.
גם אמר לעיין בשער הכוונות של עש"ק, ששדה הוא מלכות וה - וא"ו שבה', הוא בחי' עיבור במעי אימא. אבל אם מוציאין את ה - וא"ו, היינו שעוסקים בבחי' קבלה, הנה נעשה מהה ק –' ', וכן מהד' נעשה ר', ונעשה "שקר" ע"כ צריכים דווקא לעשות להשפיע.
באור הדברים: מספר לנו בעל הסולם, כי לשמות חמישה חומשי התורה, יש משמעות, והם למעשה מצביעים על סדר השתלשלות העולמות מלמעלה למטה, כלומר, מהעולמות הרוחניים אשר בנפש האדם, עד לעולם הזה הוא עולם העשייה, המכונה בשם מטה. וזה הסדר הוא מצד אור ישר, כלומר מטעם מטרת הבריאה, לכן, "בראשית" כלומר, בתחילה, צריך להשיג "שמות", היינו השמות הקדושים, כי מה שלא נשיג לא נוכל לקרוא בשם, אח"כ, "ויקרא, במדבר", כלומר לקרוא לה' ממדבר האנכיות היבש שלנו. אך היובש הוא לא כלל הסכנות האורבות לנו במדבר, אלא יש שם גם נחשים שרפים ועקרבים, כי נחש הוא מפתה את האדם לעבוד את ה' בדעת, והשרפים שורפים אותו כאשר הוא עובד בקו שמאל חזק, והעקרבים מקררים אותו בעבודת ה' כלומר דוחים אותו, כי לפעמים לא מרגישים חמימות בעבודת ה' אלא רק דחיות ועקיצות, וארס העקרב מתפשט בגוף האדם ומאיים עליו להפסיק להלוך בדרך ה'.
אבל כאשר אנו מתגברים על הסכנות האורבות לנו במדבר, מגיע חומש דברים שבו זוכים לדיבורים מהשי"ת. אך כל סדר העבודה הזה מתאים למי שרוצה להשפיע נ"ר ליוצרו.
אבל מתתא לעילא, כלומר ממטה למעלה, שהוא מטעם תיקון הבריאה, הנה צריכים להתחיל ב"ויקרא", כלומר מהחומש השלישי, בסוד קו אמצעי, כי עיקרו של חומש ויקרא הוא עבודת הקורבנות, כי בנברא שולט הרצון לקבל, שהוא קו שמאל, ודרך העבודה שצריך להשמאל להכלל בימין, ואיך עושים זאת, ע"י הקרבת קורבנות. וכפי שאומר הפסוק, אדם כי יקריב - מן הבקר, אדם יכול להקריב משהו, ולא בהמה, אדם מלשון אדמה לעליון, אדם הרוצה להדמות לה', שרוצה להיות טוב כמוהו, ורואה ע"י בקורת עצמית שלו שהוא עושה דברים הפוכים מטוב, רק באדם כזה שייך רצון להתקרב, ואז כאשר ראה כי תכונתו הפוכה מן הבורא, אז בא לבחינת "צאן", כלומר שיוצא מן הקדושה, כי הקדושה פירושה השפעת נ"ר , שאין לו מחשבות משל עצמו, רק דבקות בה' יתברך, ובעת שעושה בקורת ורואה את מצבו האמיתי, הוא רואה שהוא בבחינת "צאן", כלומר יוצא מבחינת הקדושה.
גם פירש להם ב' קטבים הפוכים בשם ענן, האחד, במשמעות חיובית, שהוא גן עדן, כמו שאנו מתארים אדם שמח ומאושר, אנו אומרים עליו שהוא הולך בעננים, כמאמר הפסוק, השם עבים רכובו המהלך על כנפי רוח (תהלים קד, ג') והשני, ענן, במשמעות שלילית, כלומר ענן במשמעות של ערפל שאינו ידוע ואינו ברור. ויש פעמים שאדם משיג שם "ענן" ולא ברור לו אם עבודתו תוביל אותו לגן עדן במשמעות חיובית של עדן החכמה, או אם עבודתו תביא אותו להיבט השלילי של ענן הוא ערפל, דבר שהוא בלתי נתפס ואין לו בו השגה.
עם כל זה, אמר להם – הנה בחינת משה שבאדם נגש אל הערפל, שאפילו על אופן כזה לא נפסק, לומר לא לחשוש לגשת אל מצב של ערפל, משהו שאינו ידוע וברור, שלא יפסיק אותו הערפל מלהיות דבק בה' יתברך ולא יהווה מחיצה חס ושלום, כמו שנאמר שם: על אף שחטא, התדבק ביה כאילו לא חטא, כלומר שחטאינו לא יצרו פירוד בינינו ובינו חס ושלום, כי מקור החטאים גם הוא אחד.
והעיקר שצריכים להאמין שכל המחשבות הן מאתו יתברך שמו. רק קודם הבריאה הנה נאמר: הוא ושמו אחד, כי יש ב' מצבים: קודם הבריאה הוא ושמו אחד (פרקי דרבי אליעזר, פרק ג') היינו בזמן שהבריות היו עדיין נכללים באור א"ס. אבל הבריאה, היינו בתהליך יציאת הנשמות אל העולם הזה, – הנשמות, הם שותפים למעשי בראשית, ואז נעשה: הוא אחד ושמו אחד. כי הנשמות יוצאות בשם אל העולם הזה, אך מקורן הוא אחד, וביציאת הנשמות אל העולם מתקיים הפסוק הוא, הבורא אינסוף ברוך הוא, ושמו - הכוונה, הנשמות בעולם הזה, הוא אחד. כי אנו הנבראים מהווים חלק אלוה ממעל, ואין הפרדה חס ושלום כי הכל אחד. כלומר, אין הפרדה בין "הוא", שהוא הבורא יתברך, לבין שמו, שהם נשמות הנבראים.
גם אמר לעיין בשער הכוונות של עש"ק, ששדה הוא מלכות, כלומר בחינת ה' תתאה משם הויה, כי יש ד' אותיות בשם הויה, י', ה', ו', ה', ומלכות היא אות ה' אחרונה משם הויה, ובינה היא אות ה' ראשונה משם הויה. ואות וא"ו שבאות ה' ראשונה משם הויה, הוא בחינת עיבור שבמעי אימא. אבל אם מוציאים את הוא"ו מאות ה' ראשונה, ממעי אימא, כלומר מוציאים החוצה את הפנימיות, את עץ החיים, אז עוסקים בבחינת קבלה לעצמו בלבד, ונעשה מאות ה' אות ק' (כי הרגל של אות ק' הוא אות וא"ו, שיצא מעיבור דאימא, והפך את האות ה' לאות ק', ומאות ד', של מילת שדה שדיברנו בה קודם לכן, נעשה אות ר', ו-שדה, שהוא השכינה הקדושה, הופך להיות שקר, כל זאת כי אות ו' שהוא עץ חיים יצא מעיבור דאימא, לכן, כדי שלא יהיה שקר, צריכים דווקא, כנגד השקר, לעשות להשפיע, כי השפעה היא אמת וקבלה היא שקר.
כל טוב לכולם הצלחה וברכה