הִנֵּה מָקוֹם אִתִּי; וְנִצַּבְתָּ, עַל-הַצּוּר

בס"ד

הִנֵּה מָקוֹם אִתִּי; וְנִצַּבְתָּ, עַל-הַצּוּר (שמות לג כא).

"הנה מקום אתי; ונצבת, על-הצור", הנה מקום אתי ר"ת משמאל לימין אמ"ה (שלוש אמות, חכמה-בינה-דעת)

הקב"ה מצביע על מקום המפגש בינו ובין משה, שהוא הצור. צור לא כתיב, אלא הצור, שסופו נעוץ בתחילתו ו-הצור אותיות צורה, ומקדים הקב"ה אות הא למילה צור, כדי להודיע באמצעות הא הידיעה על המקום בו יפגשו, ולומר כי האות הא היא מקום הפנוי בו יתגלה השם צור. שכן כל עבודת ה' היא להפוך רצון שהוא בחינת חסרון, לצור ה', שהיא צורה. כי בצורה מתגלה אור המצייר.

לשון מהיר, מה עושה הקב"ה? מתאם פגישה עם משה על הצור. משה נצב על הצור, כבוד השם מופיע, שהוא בחינת אחורים ולא מהותו עצמו ומשתמש ברצון האיתן של משה הניצב על הצור, כבמקדח וקודח באמצעות הרצון של משה נקרה בצור, שם הוא מניח את משה, בתוך הנקרה שאותה יצר באמצעות הרצון של משה, אלא מה, הקב"ה משתמש ברצון של משה בכוון פנימה ולמטה, וכך מתגלה הנקרה ומופיעה עבודת ה'.

"וְשַׂמְתִּיךָ בְּנִקְרַת הַצּוּר" סופי תיבות מימין לשמאל כת"ר (מגיד מראשית אחרית) שהוא ראש לנעלם,  אומר ה' למשה, אשימך בנקרה, שהיא לשון נקב וחסרון, שהוא בחינת חלל פנוי, משל לאדם המניחים אותו במטה, שהיא בחינת חלל פנוי, ולאחר מכן מכסים אותו ב שמי(כ)ה, ומטפלים בו, כיצד ?

בבריך שמיהבריך שמיה דמריה עלמא בריך כתרך ואתרך יהא רעותך עם עמך ישראל לעלם ופורקן ימינך אחזי לעמך בבית מקדשך ולאמטויי לנא מטוב נהורך ולקבל צלותנא ברחמין יהא רעוא קדמך דתוריך לן חיים בטיבותא ולהוא אנא פקידא בגו צדיקיא למרחם עלי ולמנטר יתי וית כל די לי ודי לעמך ישראל.אנת הוא זן לכולא ומפרנס לכולא אנת הוא דשליט על מלכיא ומלכותא דילך היאאנא עבדא דקודשא בריך הוא דסגידנא קמיה ומקמי דיקר אוריתיה בכל עדן ועדן לא על אנש רחיצנא ולא על בר אלקין סמיכנא אלא באלקא דשמיא דהוא אלקא קשוט ואוריתיה קשוט ונביאוהי קשוט ומסגי למעבד טבון וקשוט ביה אנא רחיץ ולשמיה קדישא יקירא אנא אימר תושבחן יהא רעוא קדמך דתפתח ליבאי באורייתא ותשלים משאלין דליבאי ולבא דכל עמך ישראל לטב ולחיין ולשלם.

וממשיך הקב"ה ואומר,"וְשַׂכֹּתִי כַפִּי עָלֶיךָ, עַד-עָבְרִי", סופי תיבות משמאל לימין, ידך י"י ,בחינת מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ (שמות טו יז).

וַהֲסִרֹתִי, אֶת-כַּפִּי, וְרָאִיתָ, אֶת-אֲחֹרָי; וּפָנַי, לֹא יֵרָאוּ. כאשר אסיר את-כפי (המסך המכסה אותך) תראה את אחורי, את הנפעל ממני, אך לא אותי ככח פועל, בחינת "ופני לא יראו".

נמצא כי כדי לגדל אותנו לצורת אדם, חייבים להתקיים מספר תנאים: עלינו להתייצב על הצור, כלומר לבוא לקראת השם מתוכינו אל מקום שנקרא צור שהוא רצון איתן חזק כסלע. כאשר אנו נצבים על הצור, במלוא קומתינו ומראים כוונתינו, או אז בא כבוד השם ומניח אותנו בנקרה, שהיא נקובה בסלע שהוא החסרון שברצון, אז באה הכף, ומכסה את הכוח הפועל בבורא מפני הנברא, וכאשר מוּסרת הכף המסתרת, רואה הנברא את נפלאות הכוח הפועל, ולא את הכוח הפועל עצמו. בסוד הכתוב,"לְכוּ-חֲזוּ, מִפְעֲלוֹת יְהוָה-- אֲשֶׁר-שָׂם שַׁמּוֹת בָּאָרֶץ" תהלים מו ט.

וזה סוד וְהִטִּיפוּ הֶהָרִים עָסִיס, וְכָל-הַגְּבָעוֹת תִּתְמוֹגַגְנָה עמוס ט יג.

לרפואת עמך בית ישראל.

_

תמונה AttributionShare Alike Some rights reserved by Paulo Brandão

כתיבת תגובה