הידעת כי המקור לכל התלבטות נעוץ במעשה בראשית

שלום לכולם,

רובנו אם לא כולנו מתלבטים ושואלים כל מיני שאלות בכל מיני תחומים: מה ללמוד, במה לעסוק, כיצד לחנך את הילדים, אפילו שאלות קטנות שלא נראות על פניהן כל כך חשובות, כמו איפה לקנות מה, באיזו נתיב תחבורה כדאי להגיע לאיזה מקום וכו' וכו', ויש גם שאלות כבדות משקל, כמו האם לגשת לניתוח, או אצל איזה מנתח לערוך את ההליך, באיזה בית חולים, רבות השאלות וההתלבטויות העולות בגינן, ונדמה כי השאלה וההתלבטות אינן מעוז אנושי בלבד, אפילו אצל בעלי חיים נוכל למצוא היסוס והתלבטות, לפני שבועות ספורים ראיתי חתול פוסע אנה ואנה ומתלבט לאיזה כיוון עליו לצעוד כדי למצוא אוכל.

ככל שנעמיק להתבונן באנשים ובבעלי חיים נוכל לראות כי ההתלבטות או התנועה בין שני קטבים טמונה עמוק בשורשי הבריאה, בטוי נוסף לכך ואפילו ציורי ניתן למצוא בספר שכתב יו לופטינג -  ד"ר דוליטל. ד"ר דוליטל הוא רופא בהכשרתו ואמור לרפא אנשים, אשר בשל רחמיו הרבים על בעלי החיים, הוא מקבץ אל ביתו חיות שונות מטפל בהן ולומד את שפתן. לכל בעל חיים מעניק ד"ר דוליטל שם: ג'יפ הכלב, התוכית פולינזיה, טו- טו הינשוף וצ'י צ'י הקוף ורק לבעל חיים אחד בעל שני ראשים, שכל אחד מהם פונה לכוון אחר, מעניק ד"ר דוליטל כנוי: דחוףומשוך (במקור - push me pull you) או סליק דחיק.

הנה ציור של דחוףומשוך

את אותה התלבטות מפלגת שמייצג דחוףומשוך אנו מוצאים בתוכינו כאשר אנו פוגשים דלת זכוכית בכניסה לחנות או לבנק, השאלה הנשאלת באופן תת הכרתי היא האם למשוך את הדלת לכוון שלנו, או לדחוף אותה פנימה. בעלי החנויות פתרו את ההתלבטות בהציבם שלטים על גבי הדלתות אשר מצביעים על כוון התנועה הנכונה, הנה כך:

אך מה מקור ההתלבטות, ומה מקור התנודתיות אותנו אנו חשים ומניין נובעת חיוּתה של דחוףומשוך החיה בעלת ב' הראשים אותה הפליא לתאר מחבר הספר ד"ר דוליטל, יו לופטינג? נתבונן בספר התורה שלפנינו, התורה פותחת במילה בראשית, אומרים בעלי המדרש כי תיבת בראשית מורה על ב' ראשית, כלומר ב' התחלות, לאמור תופעת הבינאריות מושרשת עמוק במעשה בראשית, כדי להווכח בכך נתבונן בתיקוני זהר תיקון חד ועשרין (תקון כ"א) מאמר ק"ש חרבא ורומחא אות תקכג בפרוש הרב ברנדווין:

אך לפני כן מספר מושגים: האחד -  סגולתא והשני  - סגול. סגולתא הוא אחד מטעמי המקרא הנכתב מעל האות באמצעות שלוש נקודות: שתי נקודות מקבילות מעל האות, ושלישית חופפת עליהן ככתר הנה כך:

בעוד שהניקוד סגול נכתב מתחת לאות כשתי נקודות מקבילות אחת לשניה ושלישית באמצע תחתן הנה כך:

באמצעות המונחים הללו סגולתא וסגול וציורם מתוארים בתקוני זהר השתלשלות העולמות, הנה הדברים: תקכג) קם רבי שמעון וכו׳: עמד רבי שמעון פתח ואמר כשזורקים המלכות, ומסמיכים אותה לבינה הנקראת שופר, הולכת ונעשית סגולתא דטעמים. שהוא השורש של תקון ג׳ הקוים, וכאן (בבינה) קו האמצעי הוא למעלה מב׳ הקוים ימין ושמאל, שג׳ הנקודות דסגולתא רומזות לג׳ רישין דעתיקא אשר רישא דלא אתיידע מכריע ומייחד ב' הקוים ימין ושמאל שהם ב' רישין כתרא וחכמה סתימאה דא״א, בסוד שורש לתקון המתקלא (סגולתא) אבל בכל ג׳ הקוים שבעולמות חוץ מאלו בא קו האמצעי למטה מב׳ הקוים ימין ושמאל. [סגול] (ספרא דצניעותא אות ה׳ אדרא זוטא אות מ״ב ד״ה ויש פירוש) עמד רבי שמעון, ולקח שלש אבנים, שהן י׳ י׳ י', שה״ס ג׳ טפין דסגול והם נה״י דא״א שמהם נעשה ז"א, (תע״ס חלק י׳ אות קמ״ב) ואבן עליונה שהיא בקלע היינו מלכות שעלתה לבינה, שהיא הכתר בהחוט דהיינו הנקודה של הזרקא, הרי ארבע יודין וכל אחת כלולה מעשר שהם ארבעים, והחוט המקיף עליה, היינו על הנקודה היינו בּ וסוד הדבר: בראשית ב׳ ראשית.

לסיכום: מקור ב' הקווים ימין ושמאל מושרש בפרצוף עתיק יומין שהוא הפנימי ביותר והגבוה ביותר מכל הפרצופים, כאשר הראש הראשון בו הוא כתרא וקו ימין והראש השני בו הוא חכמא סתימאה וקו שמאל. והנה כי כן חברנו בן סיפור ידוע מוכר ואהוב לשורשי מעשה בראשית.

ברוך ה' לעולם אמן ואמן