בס"ד
"הימין" הוא הנקרא "אמונה", והוא "רוח טוב וחזק". ומתפשט תמיד "לדרך ימין", ונולד מן "האמת" הפנימי שתמיד "נצחי". ולכן בתיבות "אמת" באותיותיו תקועים "ראש תוך וסוף", שהוא, "היה הוה ויהיה". אבל "צד שמאל" נקרא "רצון" שהוא "רוח רע ושקר", בשביל שנתפשט "רוח רע" מן "השקר" הסובבים ומקיפים "לאמת", ואינו לנצחי כי נבטל למחר, ולכן "שמאל" הוא "כהה" ועומד ליבטל.
....
כי מן הלבושים האמיתיים נתפשט "צד ימין" והוא "רוח האמונה", ולבוא ולקחת זה "רוח האמונה" ולדבק בדבקות מאד "באמת" "הפנימי שבפנימי", ושלא לזוז אף רגע אחד, הוא "עבודה גדולה וקשה", כי צריך לדחות גם לבושים אמיתיים והם בחינת "ימין".
ומהיכן מתפשטים לבושים אמיתיים? נראה, שבאים מן "המקיף הגדול" והכולל שנקרא "חיה", כי הכל נכללים בו בכללות, ואינם יכולים לידע דבר על בוריו. ובחינת מקיף הפרטי שנקרא "יחידה" הוא פורט הכל לפרטות ולדקות מאוד. ויכולים לידע בו דבר בפרטות, ולכן הוא מגלה שלמות האחדות ממש. שהוא "האמת הפנימי שבפנימי", והבן. ולכן צריך לאהוב את "האמת" מאוד. וזהו "וידעת היום והשבות אל לבבך", היינו שמחמת בחינת השני "לבבות" הוא תמיד בספק ידיעה, כי גם לבושים אמיתיים דוחים את האדם מן הפנימי, וממילא עיקר "עבודה" לעמוד "בפנימי הפרטי" שהוא "ידיעת היום" והבן.
מתוך הספר ימין ה' עושה חיל עמ' קיט - קכ