בס"ד
על פרשת 'ויצא', כותב המגיד ממזריטש כי הסיבה לרדיפת לבן אחר יעקב היא, שיעקב אבינו השאיר אחריו אותיות התורה שעדיין לא הוציא אותן מלבן, ולזאת רדף לבן אחר יעקב ליתן לו את האותיות שנשארו אצלו ונתווספה פרשה אחת בתורה באלו האותיות. הפרשה הנוספת פותחת בפרק לא אות כב בה נאמר "וַיֻּגַּד לְלָבָן, בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי: כִּי בָרַח, יַעֲקֹב", ונמשכת עד סוף הפרשה. ויש להבין כי בתיבת ויגד, מופיעות אותיות יג שהן רומזות לי"ג מידות רחמים, שהראהו הקב"ה למשה בסיני, בשעה שבקש רחמים על ישראל לאחר חטא העגל.
י"ג הוא גם גימטריה של הכולל שהוא אחד (א - 1, ח - 8, ד - 4), והוא הסיבה לרדיפת לבן אחרי יעקב, לתת אותיות ויגד שהן י"ג מידות רחמים המלובשות בי' ספירות (ו' + ד'), שהן אחד, ואז נוספת פרשה אחת למנין פרשיות ב"ן פרשיות התורה שם הוי"ה במילוי ההי"ן, כזה: יו"ד ה"ה ו"ו ה"ה, והוא הנמוך יותר מבין ארבעת צירופי שם הוי"ה. והוא כנגד אות ה' אחרונה משם הויה.
כעת לאחר רדיפת לבן אחר יעקב יש ג"ן פרשיות בתורה, עליהן נאמר ג"ן נעול אחותי כלה, שהן גימטריה א-ב"ן פרשות בתורה, עליהן נאמר "מִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל" (בראשית מט כד). לומר ב"ן, הוא תולדה של הא' שהוא אלופו של עולם, שהוא אוהב בריותיו ומרחם עליהם.
ועל פרשה זו, שנוספה לתורה ע"י רדיפת לבן, אחר יעקב, (כי האורות של הלובן העליון, המכונה בשם לבן,[עץ חיים שער עקודים] רודפים אחר יעקב שהוא כינוי לעובד ה', ורוצים להשפיע לו) אמר משה רבינו "בָּרוּךְ מַרְחִיב גָּד" (דברים ל"ג כ) שהרחיב את מנין פרשות התורה שכן הפרשה מתחילה במילים "וַיֻּגַּד לְלָבָן, בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי: כִּי בָרַח, יַעֲקֹב", למנין ג"ן ולמנין אב"ן, (שהוא נוטריקון אב+בן, והוא מצביע על הקשר שבין הבורא, שהוא אב, לנברא שהוא בן) וניתן לפרש כי כי ספירת החכמה מיוחסת לשבט גד, וברוך מרחיב גד פירושו שתהיה החכמה (גד) מלובשת (ברוחב-מרחיב) החסדים, שנאמר "הַחָכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ" קהלת ז'. ואף ניתן לפרש כי ברוך מרחיב גד פירושו וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח, כי הגדה היא לשון גיד ומגיד.
שבת שלום ומבורך לכל בית ישראל.