וְעָשִׂיתָ אֶת-מְעִיל הָאֵפוֹד, כְּלִיל תְּכֵלֶת באור פרשת תצוה לפי פנימיות התורה

בס"ד

שלום רב לכל בית ישראל,

"וְעָשִׂיתָ אֶת-מְעִיל הָאֵפוֹד, כְּלִיל תְּכֵלֶת".

"וְעָשִׂיתָ אֶת-מְעִיל הָאֵפוֹד, כְּלִיל תְּכֵלֶת".

פרשת השבוע פרשת תצוה, מסופר בה על בגדי הכהונה, אחד מהבגדים היה האפוד, "וְעָשִׂיתָ אֶת-מְעִיל הָאֵפוֹד, כְּלִיל תְּכֵלֶת", מעיל שהכהן הגדול לבש, למעשה כך, האפוד והמעיל הם שני דברים, האפוד הוא כמעין סינר שהכהן חוגר, והם קשורים. מעיל האפוד, האפוד ניתן עליו, על המעיל לחגורה. כליל תכלת, כולו תכלת. "וְהָיָה פִי-רֹאשׁוֹ, בְּתוֹכוֹ", פתיחת בית הצואר אומר רש"י, "שָׂפָה יִהְיֶה לְפִיו סָבִיב מַעֲשֵׂה אֹרֵג, כְּפִי תַחְרָא יִהְיֶה-לּוֹ--לֹא יִקָּרֵעַ". היו עושים את התפירה שלו כפולה.

"וְעָשִׂיתָ עַל-שׁוּלָיו, רִמֹּנֵי תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי--עַל-שׁוּלָיו, סָבִיב; וּפַעֲמֹנֵי זָהָב בְּתוֹכָם, סָבִיב. פַּעֲמֹן זָהָב וְרִמּוֹן, פַּעֲמֹן זָהָב וְרִמּוֹן, עַל-שׁוּלֵי הַמְּעִיל, סָבִיב. וְהָיָה עַל-אַהֲרֹן, לְשָׁרֵת; וְנִשְׁמַע קוֹלוֹ בְּבֹאוֹ אֶל-הַקֹּדֶשׁ לִפְנֵי יְהוָה, וּבְצֵאתוֹ--וְלֹא יָמוּת". איך נפרש את הדברים מבחינה פנימית, חלק מן הדברים מצאנו בספר פרי חכם אגרות של רבינו בעל הסולם, וכך נפרש: המעיל הוא בגד חיצוני, מציין את העבודה של האדם כאשר הוא עדיין מחוץ לקדושה, ורוצה לבוא אל הקדושה לתוך הקדושה. איפוד הוא נוטריקון, א'יפה פ'ה הד'לת.

זאת אומרת האדם מחפש את הכניסה להכנס לתוך הקדושה. ההגדרה של הכניסה היא הגדרה ידועה. שכאשר הואדם זוכה ברצון להשפיע, וכל כולו רק רצון להשפיע ואת הרצון לקבל הוא מצמצם, כל כולו אהבת הזולת ואהבת ה'. ואת אהבת עצמו הוא מצמצם, אז האדם נכנס למצב הזה. ההגדרה ידועה השאלה איך מגיעים למצב הזה, והעבודה הזאת מכונה בשם איפוד. חיפוש שהאדם מחפש את דלת הכניסה לקדושה, את דלת הכניסה להיכל ה.

מעיל מורה על מעילה, שהאדם רואה שהוא מתעסק עם קודשי הקודשים תורה ומצוות של הבורא יתברך, אבל הוא מתעסק איתם רק לתועלת עצמו, וכביכול הוא מועל בהם. אבל המעילה הזו נותנת לו כאב וזעזוע וייסורים, שעל ידם מתרקמת בליבו תפילה שהשם יתברך יעזור לו, שיכניס אותו לקדושה שיעזור לו להתפטר מכל הבחינות שמחוץ לקדושה.

כל הבחינות של הרצון לקבל שלו, של האגו שלו. ועשית את מעיל האפוד כליל תכלת. תכלת מלשון תכלית, מה זה תכלית, תכלית זה מטרה שהאדם שמתוך עבודתו הגדולה לעשות צמצומים ומסכים על רצונות דקבלה הגשמיים שלו לצמצם אותם עד כמה שאפשר, והוא שואף להגיע למטרה שהיא הכניסה להיכל המלך.

"וְהָיָה פִי-רֹאשׁוֹ, בְּתוֹכוֹ; שָׂפָה יִהְיֶה לְפִיו סָבִיב מַעֲשֵׂה אֹרֵג", רש"י אומר שבית הצואר, מה זה מרמז מקום שמונח הראש והצואר של הכהן? ראש וצואר בדרך כלל מרמזים על כלים דהשפעה, כתר חכמה בינה, כלים דהשפעה שהם צריכים להיות הכלים הדומיננטים הכלים החשובים, עוד אפשר לומר ידוע שפּה, הפה עצמו, בתוך הראש, הוא כלי דמלכות כלי דקבלה היותר גדול לכן כתוב שפה יהיה לפיו סביב, שפה מלשון סוף, שצריך לעשות סוף על הרצון לקבל של הראש.

" וְעָשִׂיתָ עַל-שׁוּלָיו, רִמֹּנֵי תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי--עַל-שׁוּלָיו, סָבִיב; וּפַעֲמֹנֵי זָהָב בְּתוֹכָם, סָבִיב", פרשת תצוה

פעמון זהב שהיה תלוי על מעיל האפוד של כהן גדול בבואו אל הקודש, נחשף לאחרונה בחפירות של רשות העתיקות בגן הלאומי עיר דוד

"וְעָשִׂיתָ עַל-שׁוּלָיו, רִמֹּנֵי תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי--עַל-שׁוּלָיו, סָבִיב; וּפַעֲמֹנֵי זָהָב בְּתוֹכָם, סָבִיב", רימונים ופעמונים,  "פַּעֲמֹן זָהָב וְרִמּוֹן, פַּעֲמֹן זָהָב וְרִמּוֹן, עַל-שׁוּלֵי הַמְּעִיל, סָבִיב". מפרש רבינו בעל הסולם, זה מרמז על ב' קווים בעבודת האדם, פעמון זהב הוא קו שמאל, כמו פעימת הלב, שהלב דופק מתוך מרוצתו, מתוך עבודתו, זהב מלשון זה-הב, שהעובד ה' משתוקק לבורא יתברך, להכיר את הבורא, להגיע לקרבת הבורא, זה נקרא פעמון זהב, פעימת הלב, ההשתוקקות של הלב, זה-הב, זה-הב, את זה אני רוצה, אני רוצה את הבורא, זה קו שמאל.

רימון זה קו ימין מלשון התרוממות, ללכת למעלה מהדעת, שהאדם מאמין שאיך שהבורא מנהיג אותו, כך זה הטוב ביותר, השלם ביותר. אין שום חסרון במצבו, וכך האדם עובר משמאל לימין, מימין לשמאל, פעמון זהב ורימון, פעמון זהב ורימון, על שולי המעיל סביב, המעיל הוא המצב שמגדיר את העבודה החיצונית של האדם, מטרם שהוא בתוך היכל המלך. כאשר הוא עדיין מועל בקודש.

והרימונים האלה היו עשויים מתכלת וארגמן, ותולעת שני, מרמז על התבטלות של האדם, שהאדם מבטל את עצמו לה', מצד אחד הוא רוצה כך וכך, מצד שני הוא מתרומם והולך למעלה ממה שהוא רוצה. תכלת מלשון תכלית, שעושה סוף על רצונותיו, ארגמן צבע אדום, מלשון אדמה לעליון, אדמה לעליון פירוש שהוא מתבטל לעליון, תולעת שני, כמו שכתוב תולעת אני ולא איש, כל זה מראה על התבטלות שהאדם מצד שמאל רוצה כך וכך, מצד ימין הוא מבטל את עצמו לה', ומאמין שכל מציאותו מתוכננת ע"י הבורא יתברך הכל לטובתו, בצורה המושלמת ביותר, הטובה ביותר, לא חסר שום דבר, שני קווים הפוכים, ושני הקווים הללו מקשטים את המעיל. וככה אנחנו צריכים להתנהג בכל ענין וענין שלנו, הן בעניינים גשמיים הן בעניינים רוחניים, מצד אחד אדם צריך לשאוף להשיג זה וזה כפי מה שצריך, מצד שני לאחר שעשה את השתדלותו צריך להאמין שמצבו לא היה יכול להיות יותר טוב, יותר שלם מכפי שהוא. כפי שהבורא נותן לו כך צריך להיות.

"וְהָיָה עַל-אַהֲרֹן, לְשָׁרֵת; וְנִשְׁמַע קוֹלוֹ בְּבֹאוֹ אֶל-הַקֹּדֶשׁ לִפְנֵי יְהוָה, וּבְצֵאתוֹ--וְלֹא יָמוּת", מה ונשמע קולו, שומעים את קול הפעמונים, זאת אומרת הבגדים הללו הם חובה, בבואו אל הקודש ובצאתו, כאשר הוא בא צריך להיות לו ב' אלו הקווים, וגם כשהוא יוצא צריך להיות לו ב' אלו הקווים, רק מה, החומר משתנה, כאשר אדם נמצא מחוץ להיכל המלך, או כאשר אדם נמצא בתוך היכל המלך, החומר של ב' הקווים משתנה, כשהוא בתוך היכל המלך מאיר לו אלוקות ממש, ואז ימין נקרא אור דחסדים ושמאל נקרא אור דחכמה, כשהוא מחוץ להיכל המלך אז הוא הולך באמונה וענין של ימין ושמאל שלו, הוא לא לגבי אור ממש, אלא לגבי עניינים הגשמיים, או אפילו לגבי עניינים רוחניים אבל לגבי מה שהוא משתוקק, לגבי שצריך להסתפק במועט כמו שאמרנו.

אם כן זהו ענין המעיל, מעיל האפוד, למעשה הקטע הזה מדבר על המעיל, אך מכיוון שהאפוד חגור עליו לכן הוא קורא לו מעיל האפוד. אבל בעצם הם הולכים ביחד, המעיל הוא בגד חיצוני והאפוד מגדיר איפה פה הדלת, את הכיוון את הבקשה.

אנו נסיים בזאת ונאחל לכל בית ישראל הצלחה וברכה

שיעור וידאו פרשת תצוה לפי פנימיות התורה "ווְעָשִׂיתָ אֶת-מְעִיל הָאֵפוֹד, כְּלִיל תְּכֵלֶת", מאת הרב אברהם מרדכי גוטליב שליט"א מבית המדרש ברכת שלום

...

תמונות ; תכלת, אתר מרמלדה, פעמון כהן גדול צילם ולדמיר נייחין