בס"ד
שלום וברכה לכל בית ישראל,
"וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה אֶת-צִפֹּרָה אֵשֶׁת מֹשֶׁה אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ"
"וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה אֶת-צִפֹּרָה, אֵשֶׁת מֹשֶׁה, אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ. וְאֵת שְׁנֵי בָנֶיהָ, אֲשֶׁר שֵׁם הָאֶחָד גֵּרְשֹׁם, כִּי אָמַר, גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה. וְשֵׁם הָאֶחָד אֱלִיעֶזֶר, כִּי-אֱלֹהֵי אָבִי בְּעֶזְרִי, וַיַּצִּלֵנִי מֵחֶרֶב פַּרְעֹה". (שמות י"ח ב'-ד').
ובמצוות שילוח הקן כותבת התורה, "כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּור לְפָנֶיךָ בַּדֶּרֶךְ בְּכָל עֵץ או עַל הָאָרֶץ אֶפְרחִים או בֵיצִים וְהָאֵם רבֶצֶת עַל הָאֶפְרחִים או עַל הַבֵּיצִים לא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים: שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים:"– דברים כ"ב, פסוקים ו-ז
שואל מהו אחר שלוחיה? אחר שלוחיו היה צריך לומר, שהם שילוחי משה, כלומר שליחות משה, שהיא להוציא את בני ישראלממצרים, מהו שכתבה התורה לאחר שילוחיה. אלא, לאחר שנצטוה משה מראש אמנה להוציא את ישראל ממצרים, נאמן היה עליו כֲּתב-השליחות, שיהא מוכן למסור נפשו עליה, שהיא, השליחות, גבוהה מאשתו ובניו, שכן השליחות הוא הכלל, והם הפרט.
לכן שִלַח משה את אשתו, ציפורה, ובניה, כאדם היוצא למלחמה ומתכונן מראש למצב בו לא יחזור ממנה, ומתיר את אשתו לאיש אחר ממנו תבנה לאחר מותו, הוא שכתבה עליו התורה, "בכל ביתי נאמן הוא", כי נאמנת היתה שליחותו עליו, לכן שלח את אשתו לחופשי, שיוכל למסור נפשו על שליחותו ממש.
וכך מספרת התורה במצוות שילוח הקן, "כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּור לְפָנֶיךָ", מהו קן צפור? הבית שבנתה צפורה עם הבנים גרשם ואליעזר. מהו לפניך? לפני שליחותך להוציא את ישראל ממצרים. אומרת התורה לא תקח האם על הבנים, "שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם", את צפורה, "וְאֶת הַבָּנִים (בני ישראל) תִּקַּח לָךְ".
מוסיפה הגמרא במסכת כתובות (ט ע"ב) : "כל היוצא למלחמת בית דוד – גט כריתות כותב לאשתו, דכתיב : ואת אחיך תפקד לשלום ואת ערובתם תקח ; מאי ואת ערובתם תקח? תני רב יוסף : דברים המעורבין בינו לבינה". הוא שרמז הקב"ה למשה שבע פעמים על הפועל ש.ל.ח בכתב אמנתו במעמד הסנה הבוער (שמות פרק ג') שיפרוש מז' בחינות חג"ת נהי"מ, וינהיג את העולם בבחינת בינה, שהיא הספירה השמינית כאשר סופרים ממלכות למעלה, והיא מעל לזמן ומעל הטבע, המרומז במספר שבע, הוא שאמר הקב"ה למשה, "שַׁל-נְעָלֶיךָ, מֵעַל רַגְלֶיךָ--כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו, אַדְמַת-קֹדֶשׁ הוּא", כי הבינה נקראת אדמת קודש, שהיא בחינת כי חפץ חסד הוא.
ומפרש רש"י : "גט כריתות כותב לאשתו – שאם ימות במלחמה יהא גט מיום כתיבתו והרי מת אוריה במלחמה. "דכתיב – במלחמת שאול ואת אחיך כו' ודוד למד מישי אביו להנהיג שאף היוצאין למלחמותיו עושין כן. "דברים המעורבים בינו לבינה – אלו קדושין."תקח – תטול מביניהם על ידי גט".
ובעל הטורים בפ' מטות (לב, כא) על הפסוק "ועבר לכם כל חלוץ", מבאר שמקור ההנהגה ממשה רבינו: "שניים במסורה ועבר לכם כל חלוץ, חלוץ הנעל, והיינו דאמרינן שבת נ"ו א' כל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות כותב לאשתו שלא תזקק ליבום ולא תצטרך לחלוץ להיבם, ושמעינן מכאן שגם משה עשה כן וממנו למד דוד, וזהו ועבר לכם כל חלוץ הנעל.
כל טוב הצלחה וברכה,
תמונה BruceTurner