וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל יְהוָה אֱלֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן, לְרוּחַ הַיּוֹם

בס"ד

האל הוא אחד יחיד ומיוחד, לו האין, ולנו העין.

ייחודה של העין האנושית שהיא רואה מקצה לקצה, כלומר היא מוגבלת, ואנו בעלי העיניים מוגבלים בשדה הראייה שלנו. מה שאין כן, כאשר אנו עוצמים עיניים, ואשמורות העיניים חוצצות בינינו לבין העולם 'החיצוני' אנו נחשפים למציאות שונה, מציאות פנימית, נטולת הפרעה חזותית.

עצימת עיניים מאופיינת בנסיון להתרכז ולהתכנס פנימה.

אם נתבונן מעט במילה עצימה נראה שהמילה עצימה כלולה מאותיות עצמ+י"ה. כאשר האדם עוצם את עיניו, הוא פוגש את עצמיותו, בעוד הוא פוקח אותן, הוא נמצא במצב של מציאות חיצונית הנקראת פה+קח, שהוא מצב של לקיחה תמידית, המצביע על חסרון תמידי.

לעומת זאת, עצימת עינים, יוצרת מסך ביננו לבין הפה+קח, ויותר איננו נזקקים לחסר על מנת להתקיים, עצימת העיניים דווקא מובילה אותנו למקום פנימי ושקט שבו לא חסר דבר וממנו אנו יכולים לפעול.

אבחנה נוספת היא כי העין נפקחת אל מחוץ לגוף, בעוד האוזן כרויה אל תוכו. למשל, בזמן השינה, נסגרים הפתחים ה'אחראים' לעולם החיצוני הסובב, ונשארים פתוחים השערים הקשורים לקשב הפנימי האוהב. לאזנים אין עפעפים המוורידות תריס בזמן השינה, וכך נשארות האוזניים בקשר ובקשב גם כאשר הגוף החומרי שלנו מחליף כוח.

על האזן מספר ספר הבהיר,לה. עט. מה מחשבה אין לה קץ דהא חשיב אינש ושפיל לסופיה דעלמא אף האזן אין לה קץ ולא תשבע דכתיב (קהלת א' ח) דלא תמלא אזן משמוע, ומאי זיי"ן באוזן, מאי טעמא, מפני שהאזן דמות אל"ף, ואל"ף עיקריהן דעשרת הדברות הלכך לא תמלא האזן משמוע:

באור, אזן אותיות א'+זן, לומר כי האות א' מזינה את פנימיות האדם, ומפני שאתה פנימי (וּבְגִין דְּאַנְתְּ מִלְּגָאו פתח אליהו) אתה יכול להתחבר לפנימיות שלך דרך הא'+זן, לכן פותחת קריאת הייחוד בפועל שמע, שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד, כי ברגע בו אתה מייחד, אתה מודה באחדות הכל וניזון ממנה.

כתיבת תגובה