שלום וברכה לכולם,
ויפן כה וכה
משה אשר גדל בבית מלך מצרים יוצא אל אחיו ורואה בסבלותם. הוא רואה איש מצרי מכה איש עברי מאחיו. המעניין הוא שלמרות שמשה גדל בבית מלך מצרים, הוא מזהה כי האיש המוכה הוא אחיו העברי. משה פונה כה וכה רואה כי אין איש, מכה את המצרי וטומנהו בחול.
זה תוכן הפסוקים (יא יב) המופיע בספר שמות פרק ב', המעניין הוא כי בפסוקים אלו המילה איש מופיעה שלוש פעמים, כל פעם בהקשר שונה. בפעם הראשונה מופיע הצירוף איש מצרי, בפעם השנייה מופיע הצירוף איש עברי, ופעם השלישית מופיע הצירוף וירא כי איש.
היות שהתורה אינה ספר היסטוריה, אלא היא מראה של נפש האדם פנימה, וכל האנושות כולה היא אדם אחד, ננסה לראות היום מי הוא משה אשר בתוכינו, מי הוא האיש המצרי אשר בתוכינו, מי הוא האיש העברי אשר בתוכינו, ומה משמעות הביטוי "אין איש", אשר מוביל להכאת המצרי ולטמינתו בחול.
אחד מכחות הטבע המוכרים ביותר הוא כח המשיכה, המושך כל דבר אליו, אילולא מערכת השרירים והשלד, היה האדם מושלך ארצה תדיר, מערכת השרירים והשלד מתנגדת לכוח המשיכה, ובעזרתה אנו יכולים לעמוד וללכת ולהתנגד לכח המשיכה. אך האם כוח המשיכה פועל עלינו רק מבחינה פיזית חיצונית, או שגם מבחינה נפשית פנימית? אומר בעל התהלים, "סור מרע, עשה טוב", יאמר לנו כל בר דעת, שמאל דוחה וימין מקרבת, ב' קווים כמו שמלמדים רופאים, ראשית כל לא לגרום נזק, ורק אחרי שלא גרמו נזק ניתן להטיב, מדוע כי פשוט לא ניתן לפעול ישר בבריאה, הבריאה כלולה מטוב ורע, הרע הוא החיצוניות והטוב הוא הפנימיות, היות שהטוב הפנימי, ניתן להגיע אליו רק כאשר מסירים את הקליפה החיצונה. לכן כל פעולה צריכה להיות כלולה מב' קווים ימין ושמאל.
בפנימיות האדם יש שלוש רמות של התקשרויות, נפש, רוח ונשמה. ממטה למעלה. הנפש היא בכבד, הרוח משכנה בלב והנשמה משכנה במח. הנפש היא הרמה הנמוכה ביותר בה נמצא הדם, ככתוב כי הדם הוא הנפש, מעליה נמצאת הרוח השוכנת בלב. בעוד הדם נמצא מוגבל בתוך גוף האדם, הרי שהרוח שאדם שואף אלי ריאותיו באה מחוצה לו, מחוץ לגופו, מן האויר הסובב אותו, כלומר הרוח שמשכנה בלב, באה מן האויר הכללי, כלומר ברוח יש גורם מאחד כמו שאנו אומרים "רוח טובה". בספרי קבלה הרוח נמשלת לאות ו' שסימנה כפול, או ו' החיבור, או ו' ההיפוך, כמו שבלב יש לנו שני חדרים, חדר אחד לחמצן שהוא אויר נקי וטוב, וחדר אחד לפחמן, שהוא האויר העכור שחזר מן הדם ומעכירות הנפש.
ו' החיבור הוא בחינת האויר הנקי, בחינת רוחו של משיח, הרוח הטובה, בעוד ש - ו' ההיפוך הוא האויר המחומצן, הרוח הרעה הנושאת בקרבה את תחלואי הדם המפריד. אדם שיש לו רוח טובה מתקשר לאנשים דורש בשלומם מתענין בזולת, כלומר בא בקשר עם הכלל, בעוד שאדם שיש לו רוח לא טובה, מתחפר בעצמו, ומרגיש את עצמו תא בודד ללא קשר לכללות האנושות. (עיין ערך שאול)
היות שהנפש היא המדרגה הנמוכה ביותר והבסיסית ביותר, ובה שוכן הדם, הרי שבה באים לידי ביטוי כוחות הגרביטציה הגדולים ביותר, הדם יותר כבד מן האויר, ואילולא לא מתנגדים לכוח המשיכה שלו, האדם יפול לדכאון, לחוסר תנועה, ימנע מחברה אנושית, יפתח מחלות כלי דם, עד שיהפוך למאובן, אלו הם כוחות הטבע הפועלים עלינו.
משה שבאדם הוא הרוח שבלב, הוא ו' החיבור, הוא הרוח הכללית, האויר הצח המתנגד לכח המשיכה שיהפוך כל דבר לאבן. לכן בערבית נדרש שמו של משה מן הפועל "מאשי" שפירושו "ההולך, כי מי שהולך, מתנגד באופן טבעי לכח המשיכה החובק של הנפש, המוטבע בנו מאותו חטא קדמון של אדם הראשון.
אם כן, משה שבאדם, הרוח הטובה שבלב עליה התפלל דוד המלך ע"ה ורוח נכון חדש בקרבי, רואה שני אנשים, איש מלשון אש, איש מצרי, או אש מצרי שרוצה לכלות הכל כדי לשלוט ולהרוס, ואיש עברי, או אש עברית הרוצה להטיב להתחבר לנצח, לאינסוף.
כלומר משה שבנו, הרוח הטובה שבלב מבחינה בין שתי להבות באדם, אש המכלה היא האיש המצרי והאש המתעלה הוא האיש העברי. והאיש המצרי מכה את האיש העברי, האש המכלה מכה את האש המתעלה, כלומר כוחות הנפש הנמצאים בכבד מכים את כוחות הרוח הנמצאים בלב. משה רואה את המאבק בין הנפש לרוח, בין הנפש המתאוה של המצרי לבין הרוח הטהורה של העברי ומה עושה משה?
ויפן כה וכה, וירא כי איש, מהו איש? איש אותיות א - יש, כלומר יש אות א'. אות א' מורכבת מאות ו' כתובה באלכסון וב' אותיות י' כתובות לצידה. אחת מימין ולמעלה, אחת משמאל ולמטה. כאשר נחשב גימטריה של אות א' הכתובה כך נגלה כי ערכה עשרים ושש, כי אות ו' ערכה שש וב' אותיות י' ערכן עשרים הרי עשרים ושש.
עשרים ושש היא גם גימטריה של שם הוי"ה ברוך הוא, י - ערכה עשר, ה - חמש, ו' - שש, ה - ערכה חמש, הרי ביחד עשרים ושש, כלומר שמו הגדול במידת הרחמים, נרמז באות א' שגימטריה שלה עולה עשרים ושש.
נחזור למשה, מה אם כן הפירוש וירא כי אין איש, הכוונה היא כי אין אות א', כלומר הוא אינו רואה את מידת הרחמים הנרמזת באות א' של מילת איש, לכן הפעולה המתבקשת היא: ויך את המצרי כלומר את כחות הנפש הנמצאים בנפש המתאווה, ויטמנהו בחול, הוא טומן את כוחות הנפש המתאווה בחול, כי שם מקומם, כי נפש המצרי נמצאת כעת במקום המנוחה הראוי לה, הנפש שמקורה בדם המפריד נטמנת בחול המפריד, כי שם מקומה, בבחינת דומה בדומה מרפא.
ונחזור לענין, משה שבנו הוא הרוח הטובה שלב האלמנט המחבר, כדי שאדם יחבר את עצמו לכלל, עליו לראות בתוך עצמו ב' כוחות הפוכים, האחד הרוצה להתחבר לרוח האדם, שהוא בחינת האיש העברי, והאחר הבז לרוח האדם ובוער ומתכלה כחומר שהוא בחינת האיש המצרי, כאשר רואה משה שבנו כי האיש המצרי כלומר כוחות הפירוד מכים את רוח האחווה, שהוא בחינת האיש העברי, והוא רואה כי הכאה שכזו עניינה לחסל את רוח האדם הטובה העולה למעלה, מיד וירא כי אין איש, אין רחמים, על הכאה שבאה להרוג את הטוב אין רחמים, לכן ויך את המצרי, מכה את כוחות הפירוד שבו, וטומן אותם בחול כי שם מקומם.
ברוך ה' לעולם אמן ואמן