בס"ד
שלום וברכה לכל בית ישראל,
ותתן לנו ה' אלוקינו באהבה, מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון, את יום חג המצות הזה, זמן חרותינו מקרא קודש זכר ליציאת מצרים (צילום סי די בנק)
אנו אומרים בסדר הקידוש של פסח, "ותתן לנו ה' אלוקינו באהבה, מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון, את יום חג המצות הזה, זמן חרותינו מקרא קודש זכר ליציאת מצרים". הזה"ק מסביר את המושג מקרא קודש, כאילו לקרוא לקודש, כמו שקוראים לאדם שנמצא רחוק, "בוא הנה!", כך גם אנו צריכים לקרוא לקודש, להזמין את הקודש אלינו. הזה"ק מכנה בשפה הארמית למושג הזה של מקראי קודש, "זמיני מקודש", והענין הוא השבתות והימים הקדושים של המועדים נתנו לנו בכדי שנמשיך עלינו רוח של קדושה, בכדי שנקרא לקדושה שתבוא ותשרה עלינו.
מה מהותה של הקדושה?
מהות של הקדושה, היא השתעבדות לבורא, הפרישה של האדם מהרצון לקבל שלו, הביטול של השתמשות ברצון לקבל שלו, וההשתעבדות לבורא, הדבקות בבורא, ההתבטלות לבורא, מה כל העיכוב שהבורא אינו מגולה? תארו לעצמיכם שהישות האלוקית אשר מנהיגה את כל היקום כולו, מחייה את כל היקום כולו. מספיק אם נתבונן בכדור הארץ הגדול הזה, כל בני האדם, כל התופעות וצורות החיים למיניהם של דומם, צומח, חי, מדבר, את כל זה מנהיג הבורא בזמן אחד, בתוך כוונה אחת, מתוך השגחה אחת.
תארו לעצמכם שהישות האלקית הגרנדיוזית הזאת היתה מגולה, מי לא היה רוצה להתחבר אליה, להתבטל אליה, רק הענין הוא שהישות האלקית נסתרת, ומדוע היא נסתרת, כי הבורא יתברך חשב שזה יותר טוב בשבילנו, עבורינו, שנעבוד אותו באמונה.
אבל אנחנו צריכים לנצל את הימים הקדושים של המועדים, בכדי להזמין ולקרוא לקדושה שתחול עלינו, ומשמעות הדבר שאנו מבקשים שהבורא שיגלה לנו את מציאותו, שיגלה את מעורבותו בבריאה, את גדלותו את שלמותו, בכדי שנוכל לזרוק את כל השטויות שיש לנו בחיים, ולנצל את החיים שלנו, לצורך העיקרי הזה של התחברות עם מלך מלכי המלכים, זהו המושג של מקראי קודש.
זכר ליציאת מצרים, הימים הקדושים של המועדים בכלל ופסח בפרט, הם זכר ליציאת מצרים, אבל אנו צריכים לעשות זכר לזה שעם ישראל יצאו משיעבוד מצרים, בכדי שנדע כל אלו האנשים המפותחים, אשר רוצים לצאת משליטת הרצון לקבל של עצמם, אשר מכונה 'מצרים', בכדי שהאנשים המפותחים האלו ידעו שכפי שהקב"ה הוציא את עם ישראל ממצרים בעבר, כך בכל דור ודור ובכל אדם ואדם, יכולה להתקיים יציאת מצרים, בכוחו של הקב"ה שטבע את הטבע של הרצון לקבל באדם, להוציא אותו משליטת הטבע הזה, ולתת לו טבע חדש של רצון להשפיע.
פרט וכלל שווים
והדברים האלו נכונים הן לאדם הפרטי והן לכלל עם ישראל. גם כלל עם ישראל שבוי היום בתרבויות זרות, ואין מי שיבוא ויכול לשחרר את עם ישראל מהשיעבוד הקשה הזה. אם רוצים לדעת מה המצב של עם ישראל, צריכים לפעמים לשמוע קצת חדשות, כששומעים חדשות אז שומעים על הרבה מאוד אלימות, יש אלימות בתוך המשפחה, התעללויות, יש אלימות סתם בין אנשים. מקרים של סכינאות הם מקרים של יום יום, בכל מריבה קטנה, על מקום בספסל בגן ציבורי, על מקום חנייה אנשים שולפים סכין ודוקרים.
יש אלימות כנגד קשישים, יש אלימות כנגד ילדים וכו' וכו' אלימות רבה. ממה זה נובע כל זה? עדיין לא שמעתי ממי שהוא שקם ואומר, וודאי את האנשים האלו שעשו את המעשים הנפשעים הללו בוודאי צריכים לעצור ולהעניש נקודתית, אבל עדיין לא שמעתי מישהו שאומר שבעצם האשם העיקרי בכל האוירה הזאת, זו היא התרבות הישראלית, שהיא בעצם תרבות של אומות אחרות, לא התרבות הישראלית המקורית, והתרבות הזאת משודרת בכל אפשרויות המדיה השונות, אלימות לכל סוגיה, אז אני לא כל כך מבין, באים ומגישים כתבי אישום נגד אנשים שונים שהתנהגו באלימות, ואני לא חושב שצריך להצדיק אותם, אבל האם האשם העיקרי הוא לא התרבות החילונית? האם זה לא האשם העיקרי ... (תוך הדברים בשיעור שמע המצורף למרגלות הכתוב)
... נקוה לה' שיעזור לנו, לכולנו, לצאת משעבוד מצרים, משיעבוד של הרצון לקבל, מעבדות לחירות, הן האיש הפרטי והן עם ישראל בכללו, שנגיע למצב של חופש, ואין לך בן חורין אומרים חז"ל, אלא מי שעוסק בתורה מי שמשתית את החיים שלו על עקרונות התורה, על העקרונות של ואהבת לרעך כמוך, הוא הבן חורין האמיתי מכל היצרים ומכל התאוות שלו, נקווה לה' שיעזור לנו להגיע לזה, כל טוב.
תוך הדברים משיעור 'זמן חירותנו' מאת הרב אברהם מרדכי גוטליב שליט"א