בס"ד
שלום וברכה לכל בית ישראל,
בפרק מתוך הסרט "לול" אנו רואים גלי עליה שונים, כאשר אדוני הארץ הם הערביים עטויי הכפיות. הראשונים לעלות הם העולים מרוסיה. בשעה שרואים אותם הערבים הם מקללים אותם ומקללים את מי שהביא אותם. גל העלייה השני מביא עימו עולים מפולין. העולים מרוסיה לשעבר, המכהנים בפועל כאדוני הארץ ששורשי יניקתם מגיעים עד ארור כנען, מלגלגים על על המאכלים הפולניים שלהם, ומקללים אותם ואת מי שהביא אותם.
הזוג הבא מגיע מעוּבר מתימן. הפעם אדוני הארץ המכהנים הם עולי פולין. הם מגחכים לשמע שמות המאכלים התימנים שמעלים עימם עולי תימן, ומתלוננים על כך שעם ריחות הסחוג והפלאפל לא ניתן לגמור יום עבודה.
עם השמע קול הצפירה מגיעים לחוף יפו אב ובנו שזה שזה עתה עלו מגרמניה, ומעלים עימם מקלט רדיו [פלא טכנולוגי]. למרות הסתייגות הבן מהחול שיש בפלשתינה, האב מבטיח לבן שהם יפריחו את השממה. הפעם בעלי הבית התורניים בארץ הם עולי תימן הלועגים להם על נימוסיהם ומקללים את בעל הדין שהביא אותם ארצה.
עולי מרוקו מגיעים לחוף יפו, וקוראים לבני המשפחה לעלות עימם, עולי גרמניה "היקים", צופים בהם ומבינים כי מעתה ואילך סקנדלים יהיו מנת חלקם, ומקללים את בעל הדין שהביא אותם ארצה.
עולי גרוזיה מגיעים ארצה חבושי כובעי פרווה, שמחים על כך שאין כאן ק.ג.ב (המשטרה החשאית של ברה"מ לשעבר) הם נושקים לעפר הארץ ושרים, "פה בארץ חמדת אבות", כשלפתע נשמע קול, "תפסיקו עם השירה הזאת, אתם חושבים שאם תשירו תקבלו טלויזיה בלי מכס?"
מתבוננים בהם עולי מרוקו בחשש שמא יקבלו הטבות כמו שיכון לזוגות צעירים בעוד שהם (עולי מרוקו) היו כאן קודם, ומקללים את בעל הדין שהביא אותם ארצה. בזה אחר זה מופיעים עולי פולין ומודיעים שהם יבשו את הביצות, ועולי גרמניה מצהירים שאכלו כאן דרעק וקלבר (דבק).
עולי גרוזיה הסופגים מטחי תגובות והסברים הסטוריים מכל גלי העליות השונים מבינים שכדי להיות חלק מהציבור בארץ עליהם לאמץ את השיטה הנהוגה כאן הלא היא האשמה ותוקפנות כלפי הבאים ארצה, שכן רק תוקפנות מעידה על בעלי תוקף שפג תוקפם.
[youtube http://www.youtube.com/watch?v=alp9scMfmjA]