"לעולם ימכור אדם קורות ביתו ויקח מנעלים לרגליו"
לפני שעם ישראל מגיעים לארץ ישראל, הם מבקשים לשלוח מרגלים לראות הטובה הארץ אם רעה, מה טיב הארץ, מה טיבה של ארץ ישראל, והתורה מספרת לנו שהמסקנות שלהם, "אֶפֶס כִּי עַז הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ וְהֶעָרִים בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד וְגַם יְלִדֵי הָעֲנָק רָאִינוּ שָׁם. עֲמָלֵק יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב וְהַחִתִּי וְהַיְבוּסִי וְהָאֱמֹרִי", בקיצור הם מגיעים למסקנה שארץ ישראל לא יוכלו, "לֹא נוּכַל לַעֲלוֹת אֶל הָעָם כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ. וַיּוֹצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ, וְשָׁם רָאִינוּ אֶת הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק", וכו' וכו', יהושע וכלב דברו לצד הקדושה, אבל זה לא עזר, בגלל שכתוב פה, שכל העם התחיל לילל, וַתִּשָּׂא כָּל הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ הָעָם בַּלַּיְלָה הַהוּא".
משמע שכלל העם שמעו יותר בקול השלילי יותר מאשר בקול החיובי, אח"כ כתוב במדבר הזה יפלו פגריכם, וכו', אז רבותינו שואלים מה בעצם היה החטא של המרגלים, הרי הם אמרו מה שהם ראו, זה לא שהם המציאו משהו, הם באמת ראו שארץ ישראל קשה להכבש, אלא מה, הרב'ה זצ"ל כותב, החטא היה חטא האמונה שלא האמינו, כי ענין האמונה שייך דווקא בזמן שהגוף נותן מסקנות שליליות, ודווקא אז שייך עניין של להאמין, אחרת לא שייך אמונה, אם נגיד הגוף אומר שהכל טוב והכל בסדר, לא שייך אמונה, אמונה זה דווקא בזמן שהגוף אומר לא, בעל הסולם מגדיר את האמונה שהיא למעלה מהדעת, למעלה מהשכל, במילא אם השכל מחייב את זה אז כבר אמונה לא שייכת רק בזמן שהשכל לא מחייב את דרכי הקדושה אז שייך עניין של אמונה.
הוא אומר שהחטא שלהם היה בענין של אמונה, שהם היו צריכים, לא לשמוע בקול המסקנות השכליות שלהם, אלא אם הקב"ה אומר שהוא מביא אותם לארץ זבת חלב ודבש, והוא מביא אותם, אז הוא מביא אותם. הזה"ק לוקח את כל הפרשה הזאת ומסביר אותה על עבודת ה'. "אמר רבי שמעון, מפרשה זו למדתי סוד החכמה, ונשמע ממנה סודות עליונים ויקרים, בא וראה, הקב"ה משבח בתורה ואמר, לכו בדרכי ועסקו בעבודתי ואני אביא אתכם, לעולמות טובים לעולמות עליונים".
עולמות טובים, עולמות עליונים זה ארץ ישראל, "אנשים שאינם יודעים אינם מאמינים ואינם מסתכלים הקב"ה אומר להם, לכו ותרגלו עולם הטוב ההוא, עולם העליון הנחמד ההוא". תרגלו אותו, לרגל הענין של ריגול זה בדיקה, מה זה מרגל בגשמיות, שולחים איזה מישהו לארץ אויב לבדוק לראות מה המצב שמה, נקודת התורפה, אז בעל הסולם היה מסביר שיש להבחין באדם שתי בחינות.
בחינת נברא של האדם, המהות של הנברא זה נקרא רצון לקבל הנאה ותענוג, רצון לקבל, אדם רוצה רק לקבל. ניצוץ בורא שבאדם זו תכונה הפוכה, של רצון להשפיע, של רצון לתת, אהבה ענין של אהבת הזולת, ואהבת לרעך כמוך, ואהבת את ה' אלוקיך, זה נקרא ניצוץ בורא, בכל אדם יש שתי בחינות, הבחינת נברא באדם זה הרצון לקבל, זה למעשה המהות המורגשת של האדם, הניצוץ בורא לא מורגש בו, נעלם, זה נקרא אחוריים דנפש דקדושה, כאילו איננו, רק ע"י התורה והמצוות האדם מתחיל לגלות את זה בתוך עצמו, אבל לולי תורה ומצוות, האדם רוצה לקבל כל היום, מהבוקר ועד הערב רק לקבל.
עכשיו בעל הסולם מחלק שיש שתי צורות של קבלה, קורא לאחת מוחא, ולשניה ליבא, מוחא זה נקרא שהרצון לקבל של האדם רוצה לעשות רק מה שהוא מבין, לא משהו שהוא לא מבין, וליבא זה התענוגים החושניים, אכילה שתייה וכו' וכו', דברי ההרגשה, שאדם מרגיש אותם, מוחא זה דברי שכל, וליבא זה דברי הרגשה. אז הרצון לקבל יש לו שני הפנים הללו, מוחא וליבא.
ענין של מרגלים, זה למעשה צורת המוחא של הרצון לקבל, זאת אומרת הרצון לקבל מרגל, הוא רוצה לבדוק כל דבר לראות אם זה מתאים לו, אם יכול לקבל הנאה ותענוג ע"י דבר פלוני או אלמוני. כאן בתורה אז שלחו את המרגלים בכדילדעת אם ארץ ישראל מתאימה, כאן הזה"ק מפרש את זה על עבדות ה'. זאת אומרת שאדם משתמש בשכל לבדוק אם עבדות ה' היא כדאית, או לא כדאית, אם העסק הזה הוא כדאי או לא כדאי. זה עסק, אדם משקיע את כל החיים שלו, השאלה אם זה משתלם אם זה כדאי או לא כדאי, מה מרוויחים?
אז תכונת הרצון לקבל היא מתאפיינת במרגלים, ותכונת הבורא שזה רצון להשפיע, היא מתאפיינת באמונה. אמונה משמעותה שאדם הולך למעלה מהדעת, זה הנידון כאן, יש גמרא, הגמרא אומרת, לעולם ימכור אדם קורות ביתו ויקח מנעלים לרגליו, אז הרב'ה זצ"ל שאל מה הגמרא משמיעה לנו פה עיצות כאילו, שיקח מנעלים לרגליו, זה עיצות שתנאים ואמוראים צריכים להשמיע לנו, ימכור את קורות ביתו בשביל לקחת מנעלים לרגליו, אז הוא הסביר שרגליו זה לשון מרגלים, והשכל של האדם מרגל, מרגל אחרי החברים, אם האדם החליט על חברה מסויימת, אז באופו טבעי הרצון לקבל מרגל לראות אם החברים הם בסדר, לא פוגמים לא פושעים לא חוטאים, עושה עליהם בקורת חזקה, השכל מרגל אחרי הרב, השכל מרגל אחרי הבורא. אז הוא הסביר שאדם צריך לקחת מנעלים לרגליו, זאת אומרת לנעול את השכל, השכל הוא משרת של הרצון לקבל, כי למה השכל עושה בקורת, זה אינטרס של הרצון לקבל, הרצון לקבל רוצה לבדוק ולראות שהמציאות היא מתאימה לו, שהוא באמת יוכל לקבל הנאה ותענוג כחפצו, אז לכן הוא בודק, בודק.
הסביר, קורות ביתו זה המקרים שקורים לו, כל המקרים שקורים לאדם, קורה לו כזה מקרה וכזה מקרה, וכל מקרה שהוא קורה לו, אז האדם בודק מה זה המקרה הזה, מה הקב"ה רוצה פה ממני, האם הקב"ה הוא באמת טוב ומיטיב או שהוא לא טוב ומיטיב, האם הקב"ה משגיח עלי כראוי, או לא משגיח עלי כראוי, זה המחשבות ואת זה צריך לנעול, יקח מנעלים לרגליו הפרוש שצריך לנעול את זה. איך אדם יכול לנעול את זה, ע"י שהוא הולך בדרך האמונה. זאת אומרת הוא מחליט עיניים להם ולא יראו, אוזניים להם ולא ישמעו, הוא מחליט שכל מה שהחושים שלו משדרים לו, זה הכל רק משרתים של הרצון לקבל, לא כדאי לשמוע בקולם, צריך ללכת באמונה למעלה מהשכל. שאלה : מה זה למכור? תשובה : לעולם ימכור, ימכור זאת אומרת שצריך להחיל על המקרים של ביתו, את דרך האמונה, להחיל את המקרים שקורים איתו את דרך האמונה. מה זה נקרא למכור? למכור זאת אומרת לשנות מצב, לשנות את התפיסה שלו.
כל טוב הצלחה וברכה,
...
תמונה jcoterhals