כנגד ארבעה בנים דברה תורה

בס"ד

שלום רב לכל בית ישראל,

אין אדם רשאי להפטר מסעודת ליל פסח, באכילה אחרת אחרי שאכל מבשר קורבן הפסח, שהוא עקר מצוותו של היום ובו מסתיימת סעודת ליל פסח, זה הפשט אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן. לא רשאים לאכול שום דבר אחרי קורבן הפסח, ולכן קורבן החגיגה היה נאכל לפני קורבן הפסח.

ויש כאלה מפרשים "אין מפטירין אחר הפסח" אמור לו את כל הלכות הפסח, עד ההלכה האחרונה שבהן אסור לאכול אחר קורבן הפסח שום דבר. היום אנו מכנים את האכילה האחרונה בפסח, אפיקומן, אין לנו קורבנות, לכן יש לנו את אכילת המצה, שאוכלים באחרונה ויש לנו טעם מצה בפה ואסור לאכול אחר כך שום דבר אחר. אז בעצם אומרים לו את הכל עד ההלכה האחרונה.

הבנים האלו צריך לומר שהם כנגד ד' ספירות, חכמה ובינה תפארת ומלכות, חכם הוא כנגד ספירת החכמה, היות שבספירת החכמה, מתגלה כל חכמת התורה, שפנימיותה הקב"ה, לכן יש כאן ברור מה העדות והחוקים והמשפטים. מ"ה בגימטריה אד"ם, האדם מתעניין להבין את פנימיות העדות והחוקים והמשפטים, אשר צווה ה' אלוקינו אתכם, על הרמז כאן שהוא מתעניין לדעת בפנימיות של הדברים, כי אדם זה מלשון אדמה לעליון, הוא רוצה לדעת בכלל ומצוות הפסח בפרט, מקרבים את האדם לה' ומדבקים אותו בה', ואף אתה אמור לו כהלכות הפסח, אין מפטרין אחר הפסח אפיקומן.

פירושו של דבר שהשורה התחתונה היא בזמן שבית המקדש היה קיים, היה אכילת קורבן הפסח, שזה מרמז על כך שהאדם צריך לזבוח את הבהמיות שלו וזה צריך להיות השורה התחתונה מכל העדות והחוקים והמשפטים, כל חכמת התורה בעצם צריכה להביא את האדם לזה, ועל ידי כך לזה שהקב"ה יתגלה אצלו ויהיה מורגש אצלו, שהוא מרגיש את גדלות ה' ונעימות ה'.

בימינו האכילה האחרונה היא מצה, אומר הזה"ק שהמצה מרמזת על עצם היצר הטוב, לכן המצה היא לא נפוחה כמו לחם, אלא היא דקה שזה מרמז על עניוות, ושפלות והכנעה, שהאדם עושה מסכים על הרצון לקבל שלו, לא נותן לרצון לקבל להשתולל, אלא הוא כנוע ומבטל את הרצונות שלו, את הישויות שלו, כמו המצה הזאת שכאילו אין לה ישות. וזה צריך להיות השורה התחתונה מכל העדות והחוקים והמשפטים, שאז המלך ה' יתברך יכול לשרות בתוך הכלי הזה, לכן קוראים לזה אפיקומן, אפיקו- מן, מנה זה כלי, על ידי כך האדם מכין כלי להשראת השכינה.

רשע, מה הוא אומר? רשע מה הוא אומר: מה העבודה הזאת לכם? לכם ולא לו. ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל כפר בעיקר. אף אתה הקהה את שיניו ואמור לו: בעבור זה עשה ה' לי בצאתי מארץ מצרים. לי ולא לו. ואילו היה שם לא היה נגאל. אם כן הרשע נמשך מספירת הבינה, ספירת הבינה היא הספירה שמרגישה את הרצון לקבל כדבר פסול, ולכן העניין של רשַע נמשך מספירת הבינה, כי שם מורגש הרֵשע. ספירת הבינה אנחנו לומדים, שהרשע מורגש כל כך עד שהיא מבטלת לגמרי כל ענין של קבלה, ועוסקת רק בהשפעה. רק כאן הרשע הזה שנמשך מספירת הבינה, הוא שואל מה העבודה הזאת לכם, זאת אומרת בין כל ארבעת הבנים, זה בחינת הסטרא אחרא, כמו שכתוב "בינה דינין מתערין מינה", דינים מתעוררים מתוך ספירת הבינה, מדוע? היות אצלה מורגש הרשע וכשמורגש הרשע, אז יכול להיות לזה שני כיוונים או כיוון טוב, שמוביל לצדק, או כיוון רע, שהרשע מתפרץ ומשתלט.

כאן בהגדה, בעל ההגדה סדר את הצד השלילי שברשע שהוא מתנגד לכל עניין ההשפעה, מה העבודה הזאת לכם, כל עבודת האמונה וההשפעה מה יצא לכם מזה? זה שהאדם עובד בכדי שיהיה טוב לזולתו, בכדי שיהיה טוב לבורא, אך מה יצא לך מזה? לכם ולא לו, הרשע לא רוצה להיות שותף בסוג העבודה של הקדושה, ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל כפר בעקר, זאת אומרת יש אדם שרואה שהוא רשע, שהוא עושה רק מה שנוח לו, ולא טוב לו, הוא רוצה להשתנות, אבל הרשע, הוא טוב לו עם זה הוא צוחק על כל מי שעוסק בעניין ההשפעה והאמונה, והוא מבטל את כל עבודת היהדות, הוא אומר מה יצא לי מזה? אף אתה הקהה את שיניו, שיניו זה מלשון שינוניו, כלומר תן לו מכה בכל השנינה שלו, בכל החכמולוגיה שלו ואמור לו בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים.

הקב"ה מוציא אותי ממצרים מתוך השליטה של הרשע, משליטת הרצון לקבל בשביל מה, בעבור זה כתוב במסכת סוכה שלעתיד לבוא הקב"ה עושה מחול לצדיקים וכל אחד ואחד מורה באצבע ואומר : "הנה אלוקינו זה קיוונו לו ויושענו". המושג זה מורה על גילוי, אז לכן זה מה שצריך לומר לו, מה העבודה הזאת, כל עבודת האמונה, בעבור זה, ואחר-כך יש לנו גלוי ה', ואנחנו דבוקים ומתחברים עם מלך מלכי המלכים, וזה כדאי לנו, "אילו היה שם, לא היה נגאל", אם הרשע היה שם לא היה נגאל, מה פרוש היה שם, מהמשפט הזה משמע כאילו הוא לא היה שם, זאת אומרת רשע כזה שצוחק מכל עבודת עניין האמונה והחסד, אז ממילא הגאולה לא שייכת לו, כי כל עניין הגאולה הוא רק בעניין הזה, כל עניין שיעבוד מצרים, הוא בזה שהאדם שועבד לרצון לקבל, ולא יכול לעסוק באמת בחסד ובאהבת הזולת, והגאולה הוא שכן יוכל להגיע למצב של אהבת זולתו, אבל לרשע זה לא נחוץ, לכן הגאולה אינה שייכת.

תם מה הוא אומר, תם, מה הוא אומר: "מה זאת?" ואמרת אליו בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים מבית עבדים.  התם נמשך מספירת התפארת מספירת הזעיר אנפין, הזעיר אנפין נקרא תם, כמו שכתוב יעקב איש תם, תם מראה על שלימות, שיש לו הן ימין והן שמאל, חכם נקרא בחינת ימין, ימין הוא בחינת הנושא לאור, ששם מתגלה אור ה', רשע הוא בחינת שמאל, בחינת העוביות, ששם צריך לעשות את המסכים, ולהקהות את שיניו, תם הוא כלול מימין ומשמאל, התם הזה מהו אומר, "מה זאת?" לפי פשט ההגדה הוא כאילו אחד כזה שלא יודע מה, טמבל כזה, לא יודע שום דבר, הוא רואה את הסדר וזה, שואל מה זה כל הדבר הזה.

החכם שרואה את הסדר מבין שיש פה חכמה עצומה, אז הוא מתעניין לדעת, מה העדות החוקים והמשפטים, הרשע שרואה את הסדר אומר מה העבודה הזאת לכם, מי צריך את כל זה בכלל, התם כאילו לא מבין לפי הפשט מה עושים פה, מה רוצים פה, אבל שתי המילים הללו רומזות שהוא כלול מימין ומשמאל 'מה' 'וזאת', שהוא ימין ושמאל, מ"ה כפי שאמרנו בחינת אד"ם, וזאת, היא בחינת אמונה שהיא מלכות, והיות שהוא כלול מימין ומשמאל, אז הוא אומר "מה זאת", ואמרת אליו בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים, מבית עבדים. בחוזק יד הזה מרמז על מהותו של התם, שהיא תיקון קו אמצעי, שהקו האמצעי ממעט את השמאל, השמאל זה בחינת מצרים עצמם, ממעט את השמאל ומרבה בימין, כידוע שבקו אמצעי יש שני תיקונים, יש תיקון המכונה מנעולא שממעט את האור, ויש תיקון המכונה מיפתחא שממשיך את האור, אבל בצורה המתוקנת ע"פ דרכי הקדושה.

הנה קישור לדיסק בפורמט mp3 העוסק בפנימיות חג הפסח, לפי הקבלה והחסידות מפי הרב גוטליב שליט"א

חג שמח ופסח כשר לכל בית ישראל

תמונה :  nickwheeleroz