ליד קפה פלמר בחיפה

ליד קפה פלמר בחיפה

יש רחוב אחד ובו שער מוגבה מעץ שניתן לעבור מתחתיו והוא כעין שער עליון

ומיד, מצד ימין, גלריה.

בויטרינה תמונות של גדיים.

נכנסתי.

באולם אוצר אחד

שמדבר עם זוג מכובד

המסביר להם אודות התמונות והפסלים שבתצוגה,

אני שומעת בשקט.

לפתע אני מסתובבת ורואה

לפני תמונה גדולה

כמעט בשעור אדם

ובה איש

הולך ונושא דליי מים (כמדומני)

כל התמונה אומרת תנועה ומאמץ

בקו האופק של רגליו

עוברים חוטי תיל

כוכב התיל העובר בו כגובה מפרק הברך

והוא כמו מכשיל

אותו, מכאיב

לו ומונע ממנו

תנועה וברכה

ופוצע אותו

ובכל זאת

הוא ממשיך ללכת אל תוך

התמונה

"הצייר", אומר האוצר, "הוא יגאל תומרקין, שהוא פסל,

האיש הוא ואן גוך"

חוזרים לתמונה

מעל ואן גוך

במרחב

מצוי שלט גדול על שער מוגבה המזכיר את השלט באושוויץ

עליו כתובה המילה "Arles"

"מה זו ארל?" שואלת הגברת המכובדת מימין,

ומעיינת בטלפון.

היא מגלה לאחר חיפוש שזו היא ארל בדרום צרפת שבה בקרו היא ובן זוגה לפני שנים.

"הוא המקום שיש בו שדות של לבנדר" עניתי, תוך שהיא מגלה את התשובה.

וכך, בחודש יוני,

פגשנו את יגאל תומרקין

ואת ואן גוך

ואת ארל

ונמל חיפה

ואת טהירו

ואת אלכס יהודה

ואת אילי גורליצקי

ואת השירה