למה לגרש החושך והרי הוא ילד טוב

שלום לכולם,

בשירה של מרים ילן שטקליס "הבובה זהבה", מופיעה שאלה מעניינת: "למה לגרש החושך, והרי הוא ילד טוב?" אך בטרם שנדון בשאלה זו נזכר בתוכן השיר: הילדה נורית מתכוננת לשעת השינה, ומכינה לידה את כל הפמליה הנדרשת, הדובון, הכדור והארנבת, אך אליה וקוץ בה, דווקא החושך שהוא העילה והסיבה לכל טקס ההכנה לשינת הלילה של נורית, הוא זה אשר מפריע לה טורד את מנוחתה ומפחיד אותה, הוא הילד הרע: ובמילים אחרות, העילה שבגללה הולכת נורית לישון, היא שקיעת החמה, והעילול הנמשך ממנה הערב הקרב והלילה המתמשך הופכים להיות באחת אויביה.. ואם נורית היא טיפה אחת, או ענב אחד באשכול האנושי הגדול והנישא, כמה פעמים ביום או בכלל, הופכת הסיבה לארועים בחיינו להיות האויב המוצהר שלנו? שאלה טובה 🙂

נחזור לנורית ולאבא (אגב, שלא נמצא) בטקס השינה. כל עוד נורית עוסקת בנוהל ההכנה לשינה הכל טוב, אך ברגע שתמה ההכנה, וושקט דומם מציף את המרווח שבינה לבינה, היא מבחינה בחושך הסובב אותה, ופחד עולה בה. וכך מתארת את הפחד העולה בילדה נורית, מרים ילן שקליס: "אך לפתע קמה נורית, אבא אבא היא קוראה, בוא מהר גרש החושך הוא מפריע ילד רע".

הקריאה של נורית לעזרה מצד האב, נענית בצחוק של הסובבים אותה, הבובה זהבה והדוב: "צחקה בובה זהבה, וצחק מאוד הדב, למה לגרש החושך והרי הוא ילד טוב?" לנו נשמע כי הבובה זהבה והדב הופכים את טענת נורית על פיה, כי לדידם של הבובה זהבה והדב, החושך, בכל טקס השינה הזה הוא למעשה ילד טוב. מכאן גם הצחוק המלווה את דבריהם. נשאלת השאלה מדוע חושבים הבובה זהבה והדוב כי החושך הוא ילד טוב? או אם ניתן לנסח את שאלתם בצורה בהירה יותר, איך ייתכן כי במצב בו לא רואים אור, והצללים חודרים אל חיינו יכול להיות טוב?

אגב, הבובה זהבה והדוב אינם מסבירים את קביעתם, מדוע החושך הוא ילד טוב, אבל סיפור בראשית מסביר אותו. בסיפור בראשית מופיע הביטוי ויהי-ערב שש פעמים, הביטוי ויהי-ערב קודם ללידת כל אחד מששת ימי בראשית, זאת אומרת שכל ערב קודם לבוקר שלפניו, ואפילו חלק הימנו, היות שרק צרוף של  ערב ובוקר יחדיו נקראים בשם יום אחד, ככתוב ויהי-ערב ויהי-בוקר יום אחד.

ונחזור לתשובת הבובה זהבה והדוב שגרסו כי החושך הוא ילד טוב, היות שרק ערב (חושך) ובוקר נקראים בשם יום, הרי שהחושך הוא מצב של טרום אור, ובהגלות האור, יוודע לכל כי החושך הוא למעשה טוב, כי אילולא הוא, לא יכול היה להתגלות האור, המכונה בשם טוב, והיות שכל דבר נקרא על שם ייעודו, הרי שהחושך נקרא ילד טוב, היות שהוא מוליד את האור הנקרא טוב. לכן "צחקה בובה זהבה וצחק מאוד הדוב, למה לגרש החושך והרי ילד טוב?"

הנה השיר הבובה זהבה שכתבה מרים ילן שטקליס, הלחין שמוליק קראוס ושרים החלונות הגבוהים, האזנה נעימה לכל

ושנה טובה ומתוקה