בס"ד

השבוע במוצאי שבת קודש "וישב" נדליק בארץ ובתפוצות נר ראשון של חנוכה. לאחר ההדלקה נאמר תהלים פרק ל' הפותח במילים "מִזְמוֹר:  שִׁיר-חֲנֻכַּת הַבַּיִת לְדָוִד" הקושר את הדלקת נר החנכה עם חנוכת בית המקדש.

פרשת וישב מספרת בין היתר על מכירת יוסף. ישאל השואל ובצדק, מה הקשר בין מכירת יוסף וחנוכת בית המקדש? ולא עוד אלא שתוכניתם המקורית של אחי יוסף היתה להרגו, להשליכו באחד הבורות,  ולהפיץ שמועה כי חיה רעה אכלתהו. מה הקשר בין שנאת אחים וקודש?

כדי להשיב על השאלה נרחיב מעט את היריעה, ונספר כי תוכנית האחים משתנה מעט כאשר מופיע ראובן, המציע לא להכות את יוסף נפש, אלא להשליכו לבור במדבר כדי שברבות הימים יוכל להשיב את יוסף חי לאביהם יעקב. כוונת האחים ברורה, הרג יוסף, אך בכל זאת הם מקבלים את דברי ראובן ובמקום להרגו ולהשליכו לבור כפי שתכננו, הם פושטים כותנתו מעליו ומשליכים אותו חי לבור.

בעודם אוכלים הם מבחינים באורחת ישמעאלים הבאה מן הגלעד נושאת סחורות להוריד מצריימה. יהודה המכיר בשעת הכושר, מנסה לקשור את ההזדמנות שנקרתה בדרכם. מחד, האחים נרגעו מעט בעת האכילה, מאידך, באופק מופיעה אורחת ישמעאלים היורדת מצריימה, מדוע לא לאחד את שתי התמונות לכלל מציאות אחת הפותרת מספר בעיות:

א) הסוחרים יקחו עימם את יוסף למצרים
ב) כך יוסף מורחק ממבקשי רעתו
ג) בה בעת נשאר יוסף בחיים
ד) וידי אחיו נשארות לכאורה נקיות משפיכות דמים.

וכך אומר יהודה לאחיו:

"מַה-בֶּצַע, כִּי נַהֲרֹג אֶת-אָחִינוּ, וְכִסִּינוּ, אֶת-דָּמוֹ. לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים, וְיָדֵנוּ אַל-תְּהִי-בוֹ, כִּי-אָחִינוּ בְשָׂרֵנוּ, הוּא; וַיִּשְׁמְעוּ, אֶחָיו".

יהודה, שעל השתלשלות חייו לאחר מכירת יוסף נקרא בפרק לח, יהיה במהלך הדורות מולידו של דוד המלך. ובתפילתו (תהלים ל) ישתמש דוד במילים של יהודה אביו ויאמר :

"מַה-בֶּצַע בְּדָמִי,    בְּרִדְתִּי אֶל-שָׁחַת:
 הֲיוֹדְךָ (רמז ליהודה)  עָפָר;    הֲיַגִּיד אֲמִתֶּךָ".

ואותו אח (יהודה) שמנע מאחיו שפיכות דמים, עליו נאמר, "יְהוּדָה, אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ",זכה שיצא ממנו נעים זמירות ישראל, דוד בן-ישי.

תהילים פרק ל

מִזְמוֹר:  שִׁיר-חֲנֻכַּת הַבַּיִת לְדָוִד.
אֲרוֹמִמְךָ יְהוָה, כִּי דִלִּיתָנִי;    וְלֹא-שִׂמַּחְתָּ אֹיְבַי לִי.
יְהוָה אֱלֹהָי--    שִׁוַּעְתִּי אֵלֶיךָ, וַתִּרְפָּאֵנִי.
יְהוָה--הֶעֱלִיתָ מִן-שְׁאוֹל נַפְשִׁי;    חִיִּיתַנִי, מיורדי- (מִיָּרְדִי-) בוֹר.
זַמְּרוּ לַיהוָה חֲסִידָיו;    וְהוֹדוּ, לְזֵכֶר קָדְשׁוֹ.
כִּי רֶגַע, בְּאַפּוֹ--    חַיִּים בִּרְצוֹנוֹ:
בָּעֶרֶב, יָלִין בֶּכִי;    וְלַבֹּקֶר רִנָּה.
וַאֲנִי, אָמַרְתִּי בְשַׁלְוִי--    בַּל-אֶמּוֹט לְעוֹלָם.
יְהוָה--    בִּרְצוֹנְךָ, הֶעֱמַדְתָּה לְהַרְרִי-עֹז:
הִסְתַּרְתָּ פָנֶיךָ;    הָיִיתִי נִבְהָל.
אֵלֶיךָ יְהוָה אֶקְרָא;    וְאֶל-אֲדֹנָי, אֶתְחַנָּן.
מַה-בֶּצַע בְּדָמִי,    בְּרִדְתִּי אֶל-שָׁחַת:
הֲיוֹדְךָ עָפָר;    הֲיַגִּיד אֲמִתֶּךָ.
שְׁמַע-יְהוָה וְחָנֵּנִי;    יְהוָה, הֱיֵה-עֹזֵר לִי.
הָפַכְתָּ מִסְפְּדִי, לְמָחוֹל לִי:    פִּתַּחְתָּ שַׂקִּי; וַתְּאַזְּרֵנִי שִׂמְחָה.
לְמַעַן, יְזַמֶּרְךָ כָבוֹד--    וְלֹא יִדֹּם:
יְהוָה אֱלֹהַי,    לְעוֹלָם אוֹדֶךָּ.

שבת שלום וחנוכה שמח לכל בית ישראל.